רש"ש על שבועות מ׳

1 גמרא אר"נ אמר שמואל לא שנו כו'. כצ"ל ומלות בר יצחק למחוק וכבמימרא דבסמוך וכן ליתנייהו ברי"ף ורא"ש:

2 תד"ה בטוענו. וזה דוחק לומר שאין ש"פ באותו חסרון. מוכח דס"ל דאם חסר מב' כסף פחות מש"פ חייב לרב כדא"ל ולשמואל כדא"ל ותימה דכל שיעורי חכמים הוא בכיוון גדול בצמצום גמור כדאיתא בר"ה י"ג וכ"מ מדתנן שתי כסף ופרוטה כו' אין לך בידי אלא פרוטה חייב ולרב דשוה קאמר וכן ל"מ חדוש זה לא' מן הפוסקים ואולי דגם זה נכלל בהדוחק שכתבו:

3 בא"ד ע"כ נל"פ כו' שנתן לו דינר להחליף כו'. והוא פי' ר"ח שהביאו הפוסקים והתוי"ט ל"ד בהעתיקו פי' זה בסתם דלא זכר שהרע"ב במ"א הולך בשיטת רש"י בזה:

4 תד"ה והודה. ולמר בעי ליה כו'. כצ"ל ומלת לא ט"ס:

5 רש"י ד"ה למה שהן. אף כל שנים ודבר חשוב אלא כו'. כצ"ל:

6 תד"ה לימוד. תימה דרחב"א גופיה מוקי כו'. לפנינו שם רבינא או סתמא דש"ס מוקי כן אליביה:

7 בא"ד מדלא נקט במתניתין כו'. כצ"ל:

8 תד"ה וחדא. ודלא כמו שפסק ר"ח בכתובות כרחב"א. לכאורה באמת דעתו תמוה מכל הני ראיות שהביאו ונ"ל דמפרש חדא כרב כו' בלשון קושיא והוא דכיון דפסק כרב דכפירת טענה ב' כסף ומפרש הטענה ב"כ דמתניתין טענת כפירה א"כ יתפרש ממין הטענה ג"כ טענת כפירה דוקא וטענו חו"ש והודה לו בא' מהן אין ההודאה ממין הכפירה ונשאר בקושיא וכיון דתני ר"ח לסיוע לרב הלכה כוותי' ולקמן מ"ח ב' פריך סתמא דהש"ס כמאן כשמואל והתני ר"ח כו' ותמיהני עה"פ שלא הביאו מזה ראיה לפסוק כרב וביותר על התוי"ט שהשיא דעת רש"י לפסוק כשמואל ואידחי הא דשמואל ובזה יתיישב גם פירש"י בב"מ ה ממה שהעירותי עליו שם וא"ת והא בכתובות שם מתרץ רב אליבא דשמואל דל"ת עליו מרבנן אשכחן כה"ג טובא באמוראי דמתרצי אליבא דבר פלוגתייהו: