רש"ש על שבועות מ״ט

1 רש"י ד"ה לכל. על ידה שבועה אחרת. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה נושא שכר. וחייב קרבן שה"פ וחומש ואשם. האשם הוא הוא קרבן דשה"פ ועתוי"ט:

3 רש"י ד"ה ה"ג. ואם הודה מעצמו שלא באו עדים כו'. הכא בטענת אבד אפי' הודה לאחר עדים נמי חייב כדהוכיחו התוס' בב"ק ר"ד ק"ח וע"ש וע"ע לעיל ר"ד ל"ז:

4 תד"ה ראה. עי' מהרש"א ואישתמיטתיה דברי התוס' שם עמ"ב דלא מקשה שם אלא מברייתא מדקאמר והא מדקתני סיפא ראב"ש כו':

5 גמרא מאן תנא ד' שומרין אר"נ כו'. עמש"כ בב"מ כ"א בתד"ה וכמה:

6 גמ' שם בפיסקא אמר לש"ח כו' אמר לאחד כו' אמר לשואל כו' היכן שורי א"ל א"י כו'. כצ"ל:

7 רש"י ד"ה ר"מ היא. לקמן מפרש הס"ד ואח"כ מה"ד מי איכא:

8 רש"י ד"ה כי תשבע. ורב דריש ליה בלשון דהא כו'. כ' כן לפי שיטתו בשלהי גיטין ע"ש והוא דוחק ע"ש בתד"ה כי ולפי מה שפי' בעצמו ריש ר"ה דכל המשמשין בלשון כאשר כו' לשון אם הן כו' שהרי בודאי יהי' כו' יל"פ הכא נמי כן ואף שזה אינו בודאי שיהיה לו ריב ויחייבוהו ב"ד שבועה וישבע לשקר ולישנא דתשבע דמשמע מעצמו ל"ק דהרי שבועת הדיינים ג"כ הוא עצמו מחויב לישבע או שיענה אמן ואיננה כשבועת העדות ושה"פ לענין קרבן שחייבין אפי' במפי אחרים ממש. ועמש"כ לעיל ברפ"ו:

9 בריך רחמנא דסייען