רש"ש על מועד קטן ד׳

1 תד"ה אלא ארנב"י. ויש דמשבשי להאי אלא כו'. פשוט דטעמם משום דע"כ גם לשינויא דידי' צ"ל דמקרא לא אסור רק למ"ד יום וכשנויא דרי"צ וכפרש"י וא"כ מאי אלא. והרש"א נדחק לחנם:

2 רש"י בסה"ע דהוה דלי. וחכמים לא התירו כי אם לבית השלחין בלבד. תימה דדלייה אף לביהש"ל אסורה דהא אסרינן מי קילון במתניתין דדלייה היא טירחא יתירא כמש"כ התוס' בע"ב וטירחא לא התירו כדאמרי' בריש מכילתין:

3 גמרא כדתנן המדל בגפנים כו'. קשה דלא מייתי מהמוקדם דתנן שם פ"ג מ"ג המדל נותן מן המשואר כו':

4 גמ' שם אמימר מתני לה מפני שנראה כעודר וקשיא ליה כו'. משמע דלמ"ד מפני שמכשיר כו' ל"ק דאיכא לאוקמיה דשדיא לאבראי. ולפ"ז לא א"ש מאי דהדרי תרוייהו ר"ז וראב"מ לתרוצי הך קושיא הא לחד מינייהו ל"ק כלל. ואולי צ"ל במקום אחד רב זירא וכדעת התוס' במנחות מ ב דתרי נינהו. והא ל"ק דתסתיים מיהא דראב"מ הוא דאמר מפני שנראה כעודר. די"ל כמש"כ התוס' לעיל ג ב בד"ה ר"א בתירוץ הב':

5 רש"י ד"ה ציתאי. מקום. ביבמות כא ב משמע דהוא שם אדם פרטי. ואולי כוונתו שנקרא בר ציתאי ע"ש מקומו וכ"מ לישנא דבני בר:

6 רש"י ד"ה בדוכתיה. דלא עביד אלא לרכך ארעא. כצ"ל: