רש"ש על מועד קטן כ״ב

1 גמרא ננערו לעמוד כו'. כה"ג בר"ה ל:

2 גמ' שם גמירי חברי' כו'. עמש"כ בזה בביצה כז בס"ד:

3 גמ' שם דתניא בני מעיים כו'. כצ"ל:

4 גמ' שם רנ"א אין הלכה ואין הלכה כו'. כצ"ל:

5 גמ' שם ת"ר על כה"מ כולן מדחה כו'. כצ"ל וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

6 תד"ה הלך. ולא ידענא כו' בגדול הבית שבא ממקום קרוב אי מונה עמהם כו'. כצ"ל. עי' רש"א. ול"נ משום שיל"פ דהא דאריו"ח והוא שיש גדה"ב בבית לא קאי אלא על דברי ר"ש בבא ביום ז' וכמו דמסקי בס"ד הסמוך לקמן בשם הירושלמי:

7 בסה"ד דהואיל משום המת הלך ימנה עמהם. עי' רש"א. ולעד"נ דט"ס הוא וצ"ל ימנה לעצמו. וכוונת דבריהם הוא דבתחלה כתבו דכוונת האיבעי' היא דבהלך גדה"ב לבה"ק עדיף טפי מטעם שהוא טרוד כו' ויודע האבילות כמוהם. ולזה כתבו או להפך ר"ל דבהלך לבה"ק גרע טפי דהואיל משום המת הלך הוא עיקר לכן ימנה לעצמו ולקמן בדבור הסמוך משמע מדבריהם דמשום דידע בתחלת האבילות גרע אבל בא ממקום קרוב פשיטא ליה דמונה עמהם:

8 תד"ה דאתא. ומצאן יום או יומים יסיים עמהן כו'. כצ"ל:

9 בא"ד לרבנן כשבא תוך ג"י ולר"ש אפילו כו'. כצ"ל. ולמחוק תיבות גדול הבית ותיבות שפירש גדה"ב ג"י. וי"ל הגי' שלפנינו שכתבו כן להמסקנא דמשנינן הא דאתא בגו תלתא וזהו אפי' לר"ש. ומש"כ ולר"ש אפי' ביום הז' לא קאי אגה"ב אלא על הבא ממקום קרוב שבתחלת דבריהם:

10 בסה"ד ולפי זה א"ש כו' לימנו בהדייכו בגה"ב דכמו כשאין גה"ב בבית הלכתא כו' הוי דינא כרבנן. כ"נ דצ"ל:

11 תד"ה מהדריתו. לכן נל"פ כו' לכבודו מיד כשיצאו אפי' כו'. כצ"ל:

12 בסה"ד מדסלקת מלגבי אחיך כו'. כ"נ דצ"ל. ור"ל כשתצא מלפני אחיך עם המת ואחיך ישוב לביתו אז תתחיל גם אתה באבילות:

13 גמרא מיתיבי ולשמחה ולמריעות למ"ד יום וכ"ת פרושי קמפרש והתניא לשמחה שלשים ולמריעות שלשים קשיא. כ"נ דצ"ל וכן יראה לי מדברי התוס' כאן ובבכורות לא ב ד"ה א"כ ובסנהדרין:

14 גמ' שם הא בארישותא. כצ"ל בשי"ן וכ"ה ברי"ף ופי' הנ"י שהוא לשון הלואה דמתרגמינן אתה נושה בו דאת רשי בי' וכ"נ מפרש"י:

15 גמ' שם והא בפורענתא. מפרש"י משמע שהגיע זמן להאבל שיפרע וכ"נ מהפוסקים. ולכאורה הנל"פ שהגיע זמן לאחד ממריעיו שישלם ואם לא ילך האבל יפסיד:

16 גמ' שם ואין אחיזה פחותה מטפח. ק"ל מהא דנדה כו כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח ופי' הר"ן בר"ה דכדי אחיזה אין בו טפח רק כדי שיראה משלימו. ועי' פרש"י בס"פ מי שהוציאוהו ובמש"כ עליו שם וע' מש"כ לקמן כו ב:

17 גמ' שם רי"א כל קריעה שאינו מבדיל קמי שפה כו'. כה"פ סתמו כת"ק זולת המרדכי כתב והלכה כר"י והביאו הרמ"א בשם י"א. ונלע"ד דחילי' הוא מהא דשמואל כוותי' ס"ל בהוריות יב ב ואף רב לא מצינו שיחלוק עליו בזה. ותימה על הגר"א ז"ל שלא הראה לשם. ועוד מצאתי בירושלמי דפרקין הלכה ה' דבהת"ק מסיים דברי ר"מ ור"מ ור"י הלכה כר"י. ומהא דהוריות תראה שפרש"י דהכא במבדיל קמי שפה מגומגם. וגם נ"ל שיש ט"ס בדבריו במש"כ וקורע תחתיה דצ"ל וקורע אצלה ופירושו שברי"ף ישר וכ"פ הנ"י והפוס':

18 רש"י ד"ה לשמחת מריעות. אבל סעודה דשמחה כו' לא. לע"ד לא מצינו שום דיני אבילות בשאר קרובים אחר למ"ד. וגם לפירושו לא מצי קאי רק על הא דלאחר ל"י וכמש"כ בד"ה אמר רבה. דאילו לאחר יב"ח ודאי מותר אפילו לשמחה דנשואין דכי לעולם יהיה אסור. ולא מצאנוהו אלא באיחוי הקרע שאינו מאחה לעולם. ולולי ד"ק הנ"ל לפרש דאתי למעוטי איפכא דלסעודת מצוה מותר אפילו בתוך למ"ד כמש"כ התוס' והפוס' מהירושלמי ומס' שמחות. ואולי רש"י נד מלפרש כן מפני סברת התוספות בביצה יג ד"ה א"ד ע"ש. אבל אין זה הכרע די"ל דל"ק מיירי בארישותא ולישנא דאמימר בפורענתא כדמסיק:

19 רש"י ד"ה לא הושוו. וכל הנך דתני במתניתא. נראה כוונתו על הברייתא דלקמן ר"ד כו:

20 תד"ה ולשמחת. אהובים זל"ז וכן פי' דדוקא כו'. כ"נ דצ"ל:

21 בא"ד כבית כור וש"מ. כ"נ דצ"ל. והוא ר"ת ושאר מקומות והס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש ולשמחת מריעות. והוא ציון על לישנא דאמימר:

22 בא"ד אם דוקא סעודת קידוש ר"ח. בירושלמי שלפנינו איתא אם היתה חבורת מצוה או קה"ח מותר וכן הביאו הרא"ש וא"כ מוכח דחבו"מ לאו היינו קה"ח:

23 בסה"ד דאין שמחה בלא אכילה ושתיה. לעיל ט:

24 תד"ה אחד. ובתוס' הרב פוסק כרשב"א כו'. עי' גירסת הרי"ף וכ"פ בטוש"ע כרשב"א: