רש"ש על מועד קטן י״ט

1 תד"ה ר' יוסי. דר' יהודה קשה נמי קצת דהל"ל כו' כדי פרנסתו לאחרים או כו'. כצ"ל:

2 בא"ד והשתא מתניתין אתיא כר"מ. עי' רש"א. ונראה דט"ס הוא וצ"ל כר' יוסי:

3 בא"ד אבל ריב"א היה מביא מן הירושלמי להתיר כו'. לפמש"כ לעיל דרב ורבה בב"ח מצו סברי דשבת ז"ת א"כ מהירושלמי אין ראיה. ועי' תוס' מנחות לו ב:

4 בסה"ד אין אות ומימים כו'. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה שמונה ימים. מותר לאלתר בתכבוסת. עי' בגה"ש. ונראה דאישתמיטתיה דברי המהרש"א בכאן:

6 רש"י ד"ה ואין עולין. דכי קבר מתו בתוך הרגל כו'. ובכגון זה משמע דשבת עולה עי' לעיל יז ב תד"ה כשחל וא"כ מוכח דלא כדעת הררי"ח שהבאתיו שם דאין שבת עולה בתחלת המנין:

7 בא"ד ואני אומר כי ט"ס הוא כו'. הגה"ש הניחו בצ"ע והב"ח תלהו בתלמיד טועה. ואולי י"ל דהוה ק"ל קושיית התוס' לקמן כ ד"ה אריו"ח. וניחא ליה למימר דס"ל לריו"ח דהמשנה לאו בדוקא נקטה ג"י ודלא כרבא. ובזה מדוייק הא דא"ר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה דלכאורה תיבות דאמר שלשה אך למותר. דל"ל דאתי לאפוקי הא דשמונה ימים קודם הרגל דל"ה כתנא דידן אלא כא"ש דאמר ז' דהלא רבא גופיה אמר שם לעיל דא"ה כא"ש ביום ז'. אלא ע"כ בא לומר דאמר שלשה דוקא ודלא כריו"ח:

8 רש"י ד"ה כשבת. דינו כשבת כו'. כצ"ל:

9 בהרע"ב מ"ה. ומונה אחר הרגל למ"ד יום עם הג' שעברו כבר מן השלשים. תמוה חדא דהא רגל עולה למנין שלשים אף אם קברו ברגל כדמסקינן לקמן וכמש"כ בעצמו לקמן. שנית דהג' ימים שקודם הרגל נחשבין לז"י מן השלשים כיון דחשיבי כשבעה ימי אבילות כדלקמן כד ב וכמש"כ בעצמו במ"ו:

10 תד"ה שאם. ונ"ל דה"ה כו' לא יכבס אחר הרגל. כ"נ דצ"ל:

11 בסה"ד הא שני ימים לא בטלו גזירת א"נ הא ימים כו'. כ"נ דצ"ל. והרש"א מחק לגמרי מן מ"מ פירש אמת כו' עד סופו:

12 רש"י ד"ה דהא נהגא. כלמ"ד. כ"נ דצ"ל בכ"ף ועי' טוי"ד סי' שצ"ט:

13 תד"ה הלכה. מדלא מפליג כו' ולא בלא גלח. כצ"ל:

14 תד"ה אתיא בסופו. דל"א שיהא יום ז' לשני ימים כו'. זהו כעין שכתבתי בס"ד בר"ה י ע"ש:

15 תד"ה שאסור. וא"ת מ"ש כו' ובשמיני לרבנן ובשביעי לא"ש שרינן כו'. כ"נ דצ"ל. ולזה נראה שכוון גם גה"ש אלא שנשתבש בהעתק. ומיושב בזה קושיית הרש"א. וגם לגי' שלפנינו ל"ק דהא כאן נשלמת שבעה קודם יו"ט. וא"כ נאמר נמי מקצת היום ככולו לענין דברים הנוהגים בשבעה בלבד:

16 בא"ד ולפירושו נראה כו' מדקאמר הכל מודים כו'. כ"נ דצ"ל ועמש"כ לעיל יז ב:

17 תד"ה ומלאכתו. אע"ג כו'. הגה"ש הניח דבריהם בצע"ג ע"ש. והנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו הא דמלאכתו כו'. ותמה עליהם הב"י בסי' שצ"ט וכבר העיר הרז"ה על הרי"ף בזה. וע"כ צ"ל דס"ל שאין זה קולא מיוחדת כאן דוקא אלא ה"ה בכל אבל וקמ"ל דאף בזה דוקא ע"י אחרים ועי' לקמן כ"א ב' תד"ה מכאן. וכ"נ מהא דקתני כללו ש"ד כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו ופרש"י שצריך להשלימו אחר הרגל. וכן מהא דפשיטא ליה דלמנין ז' אינו עולה. אמנם התוס' ע"כ לא ס"ל כן כדמוכח בדבריהם לקמן כ בד"ה שלשה ע"ש: