רש"ש על כריתות ג׳

1 גמרא וכי מאחר דלאוין מחלקין כרת באחותו ל"ל. עי' מכות יד תד"ה ה"ג:

2 שם מה קטרת כו' וחייבים עליה בפ"ע כו'. כ"נ דצ"ל ותיבת כרת למחוק:

3 שם ניתנהו איפוך המפטם אה"ק כו'. לכאורה יש לדחות די"ל דלהכי תנא פיטום השמן ברישא דאקדמי' קרא ותני פיטומין בהדי הדדי. וי"ל דא"כ ה"ל למיתני הסך בשה"מ ברישא דאקדמי' קרא בהלאו והדר פיטומו ואח"כ פיטום דקטרת:

4 שם ותני הכי כו' והביא זכור עליו. נראה דכאן צ"ל זכר עי' רש"י בסנהדרין נד ב בד"ה חייב שתים:

5 שם ומולא יהי' קדש מבני ישראל. כצ"ל:

6 שם א"ה ליתני נמי הבא עה"ב והביא בהמה עליו הא אמר אביי כו'. ק"ל הא גם לר' אבהו דס"ל דבזה חייב שתים לרי"ש א"ש דהא אמר התם הבא עה"ז והביא זכר עליו הבא עה"ב והביא בהמה עליו בין לר' אבהו ובין לאביי לרי"ש חייב שלש וצ"ע:

7 שם ותנא שלש כריתות לסיומינהו בכריתות. מה שתמה בת"י דא"כ ליחשוב נמי הביא זכר עליו. לפמש"כ בסנהדרין נד בתד"ה הבא עה"ז ע"ש תתיישב זאת:

8 רש"י ד"ה דא"ר אבהו. לא יהי' קדש אזהרה לנשכב ועונש מגז"ש כו'. צ"ע דעונש כתיב בהדיא גם בנשכב ועי' בפירושו בסנהדרין:

9 בסה"ד אבל משכב זכר דלא מתהני כו'. לכאורה לפ"ז לא אתיא הא דאמרינן בחולין קטו ב אליבא דרבי מה להלן בהנאה. כרי"ש דדריש ליה על נשכב דזכר. ויש לדחות:

10 רש"י ד"ה בגברי. דאין זנות לבהמה. כצ"ל:

11 גמרא וריו"ח א"ל כו' חלוקה דמיתה לא הויא חלוקה. ולשון התוי"ט ובפ"ז דסנהדרין קתני נמי וידעוני דהתם לענין מיתה חילקן הכתוב כו' ע"ש. ול"ד דאטו בתרי קטלי קטלינן לי'. ולענין חיוב אכל חד אם עשאו לבדו אף אם לא חילקן הי' חייב. גם מה שהביא זאת מסנהדרין תמוה. דשם אינו מבואר יותר ממה דאיתא בגמרא שלפנינו:

12 רש"י ד"ה אוב וידעוני. ולאו אחד כו' ושואל אוב וידעוני. מה שהוגה בגליון בשם הב"ש ובה"ז. עי' בסנהדרין סה ברש"י ותוס' ומהרש"א ובמש"כ שם ובספ"ק דעירובין:

13 רש"י ד"ה כרת דיליה. בסדר שלח לך ואם נפש אחת תחטא כו'. כצ"ל:

14 רש"י ד"ה וישנו בלב. עיקר איסורו תלוי ברוע לבו כו' אבל השתחואה אנו רואין כו'. ק"ל דהא גם במשתחוה אם לבו לשמים אין בכך כלום כדאיתא לעיל ס ע"א. ופי' הגליון שכ' דאילו הי' מדבר ומקבל עבודת כוכבים כו' לא מחייב. צ"ע דהא משנה ערוכה בסנהדרין ס ב ואחד המקבל עליו לאלוה והאומר כו' ע"ש: