רש"ש על כריתות כ״ז

1 גמרא ברה"ע רישא דהוה לי' איל דזבן כו'. כצ"ל וכן בסמוך ובפרש"י:

2 שם בסה"ע אין לך דבר שהוא בא לבטלה אלא אשם נזיר בלבד. נראה דס"ל כרבנן בנזיר יח ב דהביא חטאת ולא הביא אשמו מונה:

3 רש"י ד"ה בכינוס חומשין. מהו שיקח בהן אשם לחובתו. כ"נ דצ"ל:

4 רש"י ד"ה מבעי. צ"ל בעי:

5 רש"י ד"ה בע"ח נדחין. ואי קשיא ליפשוט ליה מדקי"ל חטאת שכיפרו בעליה מתה כו'. לא הבנתי הקושיא דהתם גם עתה אינה ראויה דהא אין מביאין מחטא על חטא כדלקמן:

6 גמרא ת"ל קרבנו על חטאתו עד שיהא לשם חטאתו. כצ"ל:

7 שם שכן אם הפריש בהמה כו' והביאה על החלב לא מעל כו'. כצ"ל ומלת שהרי נראה למחוק:

8 שם שכן אם הפריש לעצמו מעות כו' והביאן על החלב הרי מעל כו'. כצ"ל:

9 שם דאי משני מעיל אימא בתחלה נמי כו'. כ"נ דצ"ל ותיבות ומייתי קרבן מעילה למחוק דזה אפי' בבהמה נמי עי' שקלים פ"ב מ"ב וצ"ע בתוס' נזיר ר"ד כח ד"ה שהרי:

10 רש"י ד"ה מן הקלה על החמורה. לא יצא זה מידי עבירה בבהמה שהפריש אביו על הקלה כגון נדה וחלב שאין בהן מיתת ב"ד על עבירה חמורה כגון חילל שבת. כ"נ דצ"ל:

11 גמרא ה"א כי מפריש מעות לקינו ומיעני כו' מייתי עשירית האיפה מן ביתי' כו'. תימה כיון דקי"ל מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא שילהי נגעים והובא לקמן בגמרא ופי' שם הר"ש דאפילו לכתחלה נמי ותע"ב. וכש"כ מטמא מקדש עני עי' לקמן בסוגיין. וא"כ מה לו להפסיד דמי עשה"א בחנם הלא יותר טוב לו להקריב הקן ותע"ב:

12 רש"י במשנה ד"ה הפריש. כלומר כו' או לשעירה. כצ"ל:

13 רש"י ד"ה דאי כתיב על חטאת גבי עוף. כצ"ל: