ר"ן על חולין כ׳

1 מתני' אחוזת דם. שאחזה דם וחלתה. והמעושנת. שנכנם עשן בגופה:

2 והמצוננת. חולי מחמת הצנה:

3 הרדופני. סם המות לבהמה:

4 מים הרעים. מים מגולים:

5 אכלה סם המות. שהוא סם המות לאדם:

6 גמ' הלעיטה חלתית. קורט של חלתית חד הוא ונוקב בני מעים:

7 תיעה. טור"א בלע"ז ועשב מר הוא מאד וכל אלו קשים לה:

8 כלב שוטה. דאמרינן במסכת יומא דף פג: רוח רעה שורה עליו וכשנושך אדם שורה עליו והורגתו:

9 קשיא חלתית. דהכא אחלתית דשמואל וקשיא סם המות דהכא אסם המות דמתני':

10 בסם המות דבהמה. שאינו סם המות לאדם:

11 בדקה רב בצומת הגידין. צומת הגידין בשוק הוא סמוך לארכובה ברגלים האחרונים:

12 באומצא. אינו צלי כ"כ כבתנור אלא מולחו מאד וצולהו כל דהו על הגחלים:

13 לנקורי. שמא נשכה נחש שם ואסורה משום סכנת נפשות:

14 אותביה בנורא דאיהו בדק נפשיה. מאליו ע"י שיתבשל יפה:

15 תילחי תילחי. נתפרק חתיכות חתיכות:

16 לא יאונה לצדיק כל און. שנזדמנתי לך ומנעתיך מלאכול:

17 מתני' סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה. כדכתיב זאת החיה וגו'. והיינו מעלת גרה ומפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות:

18 וסימני העוף לא נאמרו וכו'. כולה מתניתין אפרש לקמן בס"ד:

19 גמ' היה מהלך במדבר. ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות ואינו יכול לבדוק אם היא מפרסת פרסה בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה לפי שהיא מעלת גרה ואם לאו בידוע שהיא טמאה שאינה מעלת גרה:

20 והוא שיכיר בן גמל. שאין לו שינים והוא מעלה גרה ואינו מפריס פרסה:

21 אין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל. וה"ה לשפן וארנבת כדכתיב קרא בהדיא מיהו אין צריך שיכיר שפן וארנבת לפי שיש להן שינים אבל בן גמל בעודו קטן אין לו שינים ולא ניבים:

22 שפיה גמום. חתוך ולשון משנה הוא כמו גוממו עם השופי ומפני שהוא חתוך אינו יכול להכיר אם יש לו שינים אם לאו:

23 אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה. לפי שהיא גם כן מעלת גרה:

24 והוא שיכיר חזיר. שכל שהוא מפריס פרסה בידוע שהיא מעלת גרה חוץ מחזיר שהוא מפריס פרסה ואינו מעלה גרה:

25 בודק בבשרה. לקמן מפרש היכא:

26 תחת העוקץ. תחת עצם האליה שקורין אנקא יש בשר שכשקורעין אותו נקרע שתי ויש נקרע ערב:

27 ואלו הן סימני חיה שחלבה מותר כל שיש לה קרנים וטלפים. וא"ת והיכי מני טלפים בסימני חיה להתיר חלבה והא בבהמה נמי איתנהו יש לומר דכיון דלהתיר חלבה אתינן בעינן דניפק מכולהו ספיקי מספק טומאה ומספק בהמה הלכך בעינן טלפים לאפוקי מחיה טמאה דאף ע"ג דלסימני טהרה מפרסת פרסה ומעלת גרה בעינן היינו כדי שיכיר חזיר שאינו מעלה גרה וזה שיש לו קרנים ליכא לספוקי ביה כלל הילכך בעינן טלפים לאפוקי מטומאה וקרנים לאפוקי מבהמה ור' יוסי ס"ל דכל שיש לו קרנים אין לספקו בטומאה כלל והיינו דתנן בפרק בא סימן דף נא: כל שיש לו קרנים יש לו טלפים וסתמא כרבי יוסי:

28 והרי עז דיש לו קרנים וטלפים וחלבו אסור כרוכות בעינן. פרש"י ז"ל כרוכות עגולות כדאמרינן בב"ק דף נ: גבי שיחין ומערות ובבכורות דף מ: גבי פיו דומה לחזיר:

29 חדוקות בעינן. מלאות פגימות וחריצין:

30 והרי עז דחדוקות. וקס"ד דהדר ביה מכרוכות ומוקי סימנים אחדוקות. וכרוכות תו לא בעינן:

31 מפוצלות בעינן. שיהו להם פצולים:

32 והרי צבי. דאין מפוצלות אותו שקורין אנו צבי לא היו הם קורין צבי אלא אותו הקרוי אשטנבו"ק וקרנים שלו אינן מפוצלים:

33 חדודות בעינן. כך גורס רש"י ז"ל ופירש כעין קרני איל וצבי שהן מדין למעלה:

34 הילכך כל היכא דאיכא מפוצלות וכו'. כיון דאיכא מפוצלות ואיכא דאלו מפוצלות היכא דאיכא מפוצלות לא בעינן מידי אחרינא לפי שאין פצול בקרני בהמה והיכא דאלו מפוצלות כגון הצבי בעינן חדודות כרוכות וחדוקות דניפוק מספקא דכולהו. חדוקות לאפוקי דשור. חדודות לאפוקי דעז שהם רחבות. כרוכות לאפוקי נמי מספיקא דעז דאע"ג דשל עז אינן חדודות יש עיזא כרכוז ששמו עז וקרניו חדוקות וחדודות ומספקא לן אי מינא דעז נינהו:

35 דמבלע חדקייהו. החריצין תכופין וסמוכין ומובלעין זה בזה:

36 והיינו ספקא דעיזא כרכוז. שקרניו חדוקות וחדודות ומספקא לן כיון דחדודות וחדוקות חיה היא או שמא כיון ששמו עז מין בהמה היא זו היא שטת רבינו שלמה יצחקי ז"ל ומה שפירש דכי מקשינן הרי עז דחדוקות הוה סבירא לן דהדרינן מכרוכות לא נהירא דאם כן למה ליה לחדושי מפוצלות בעינן לימא דלא הדר וכרוכות וחדוקות בעינן ונפקינן בהו מספקא דשור ועז וכן מה שכתב דמדמקשינן והרי צבי דאין מפוצלות משמע שמה שאנו קורין צירב"ו אינו צבי שהרי אמרו כאן שאין קרני הצבי מפוצלות וזה שאנו קורין אותו צבי פצולין הרבה יש לו. לא נהירא שהרי כל הסימנין שהזכירו חכמים בצבי יש לו באותו שאנו קורין עכשיו צבי כתובות קיב. שאין עורו מחזיק את בשרו ושהוא ישן בעינו אחת פתוחה וכן מה שפי' בחדודות שהן חדין למעלה ובעינן חדוקות לאפוקי משור וחדודות לאפוקי מעז וכרוכות לאפוקי מעיזא כרכוז דקרניו חדוקות וחדודות אינו מחוור דאם כן בכרוכות וחדוקות תסגי ליה דהא ליכא דכוותייהו בשור ולא בעז ולא בעיזא כרכוז לפיכך פירש ר"ת ז"ל דכרוכות היינו דקיימא גילדי גילדי וקס"ד שהגילדי מתקלפין זה מזה ושל עז אינן כן ומקשינן והרי שור דכרוכות כלומר דקיימא גילדי גילדי והן מתקלפות ומהדרינן חדוקות בעינן כלומר לאו כדקא ס"ד שיהו הכריכות מתקלפות אלא שיהו מהודקות זו על זו וחדוקות כמו הדוקות כדאמרינן בעירובין דף קא. טובם כחדק שמהדקין את עובדי כוכבים לגיהנם. ומקשינן והרי עז דחדוקות כלומר אם כן דכרוכות מהודקות קאמרת הדרא קושיא לדוכתה שהרי של עז ישנן כן דבשלמא מעיקרא דמשנינן כרוכות בעינן וקס"ד דאפשר לקלף הכריכות זו מזו הוא דניחא לן דשל עז אינן מתקלפות אבל השתא דאמרינן דחדוקות בעינן הדרא קושיא לדוכתה דשל עז נמי חדוקות נינהו ומהדרינן מבוצלות בעינן כלומר שהן כפופות בראשיהן ומלשון כפיפה הוא כדאמרינן בקידושין דף סב: מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלא הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו ואפילו לנוסחאות שכתוב בהן מפוצלות כך מתפרש שהפ"א והבי"ת מתחלפות כמו שאמרנו בריש פ"ו דפאה הבקר במקום הפקר ופרכינן והרי צבי דאין מפוצלות כלומר שאינן כפופות ומהדרינן הדורות בעינן כלומר הדורות נמי בעינן ופירוש הדורות עגולות ושל עז אינן כן מיהו בהדורות לחוד לא סגי דקרני השור נמי עגולין הן הילכך בעינן כרוכות חדוקות לאפוקי משור דלא מהדקי והדורות לאפוקי מעז. וספיקא דעיזא כרכוז היינו אי מיקרי מיבלע חדקיהו או לא וסלקא שמעתין שפיר אלא שקשה מה שנמצא בנוסחאות וכן בהלכות הרי"ף ז"ל חדוקות הדורות וכרוכות בעינן ואם איתא דכרוכות וחדוקות חדא מילתא היא הוה ליה למסמך כרוכות אחדוקות:

37 וקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר. מין חיה הוא וקרש שמו:

38 טביא דבי עילאי. צבי של יער פלוני הנקרא כך:

39 גרסי' בגמ' דף ס. דרש ר' חנינא בר פפא מאי דכתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למינהו באילנות. כלומר דכתיב בהן עושה פרי למינו נשאו דשאים קל וחומר בעצמן ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא פירוש לפי שהן גדולים וענפיהם מרובים אמר הקב"ה למינהו כלומר שיצא כל אילן רחוק מחבירו כדי שיהא לו היכר בפני עצמו אנו על אחת כמה וכמה פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו וגרסינן עלה בעי רבינא הרכיב שני דשאים לר' חנינא בר פפא מהו כיון דלא כתיב בהו למינהו לא מיחייב או דילמא כיון דאסכימו מן שמיא אידייהו כמאן דכתיב בהו למינהו דמי והכי פירושו דבהרכבה הוא דקא מיבעי ליה אבל לענין כלאי זרעים פשיטא דלית בהו שאין איסור משום כלאי זרעים אלא מיני תבואה וקטנית וזרעוני גנה אבל דשאים לא ומיהו לר' חנינא בר פפא בעי אם הרכיבן באילנות מהו מאחר שמהאילנות נשאו ק"ו אבל זרע פשיטא דפטור כשם שאין כלאים באילנות אלא בהרכבה דתניא בתוספתא דכלאים זורעין זרעוני אילן כאחד שאילו היה בדשאים משום כלאי זרעים כל שכן שיהיו אסורין לכ"ע בהרכבה דכל שאסור בזריעה כל שכן בהרכבה דומיא דירק דאסור נמי בהרכבה כדתנן בפ"ק דכלאים והא דתניא בתוספתא ר' דוסתאי אומר מין דשאין הרי הן כלאים בכרם ומשמע דה"ה בעצמן שהן כלאי זרעים יחידאה היא ופליגי רבנן עליה וה"נ משמע בהדיא בירושלמי הילכך לרבנן דשאים אין בהם משום כלאי הכרם ולא משום כלאי זרעים אבל בהרכבה לר' חנינא תבעי:

40 אמרו חכמים כל הדורס טמא. פי' רש"י ז"ל דורס שמניח רגלו על האוכל בשעה שהוא אוכל כדי שלא ינטל כולו לתוך פיו והשיב עליו רת"ם ז"ל א"כ אף התרנגולת עושה כן והוא ז"ל פירש דורס ואוכל העופות כשהן חיין דהא בגמרא אמרינן דורס ואוכל והאי לישנא משמע דורס ואוכל בעודו חי מדאמרינן בסוף פרק ארבעה אבות נזיקין דף טז: ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור טרף ואכל חייב כלומר דרס ואכל בעודו חי פטור משום דאורחא דארי בהכי והוי לה שן שפטורה ברה"ר אלמא דורס ואוכל בעודו חי משמע ואע"פ שהתרנגולת אוכלת שקצים ורמשים בעודן חיים אין זו קרויה דריסה והנכון דדורס דהכא כעין הדרוסה שהזכירו למעלה בנץ וגס. וכ"ת א"כ מאי קא מיבעיא לן לעיל דף נג. שאר עופות טמאים אם יש להם דריסה אם לאו והרי שנינו כל עוף הדורס טמא דמשמע שסתמן דורסין הן י"ל דנהי שכולן צדין והורגין מהן מחמת ארס ומהן מחמת הכאה שמכין בצפורן. ומחמת ארס הוא דאסיקנא דאין להן דריסה אלא בדכותיהו ואע"פ שהדבר ידוע שהרבה מהם צדין גדולין כפלים בעצמן ודורסין אותן ואע"פ שאין להם דין דרוסה בגדולים ולישנא דדורס ואוכל דאמרינן בגמרא דורס כדי לאכול קאמרינן שכל הדורסין כדי שיאכלו מהן הן דורסין:

41 וכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף טהור. הוי יודע דכ"ד עופות טמאין הוו ותו לא דבספר ויקרא כתיבי כ' וכתיבי בהו למינה למינו למינהו למיניהם הרי כאן כ"ד וכ"ד עופות הללו לכל אחד יש איזה סימן טהרה חוץ מנשר שיש לו ד' סימני טומאה והם שהוא דורס ואין לו אצבע יתרה ולא זפק ואין קרקבנו נקלף וכ"ג הנשארים חלוקין בסימני טהרתם ורש"י ז"ל סובר שלפי שיטת הגמרא שלעשרים עופות יש להן ג' סימני טהרה בגופן. ולעורב ב' מאלו. ולפרס או לעזניה לאחד מהם יש אחד מאלו והשני סימן טהרתו הוא שאינו דורס. ולא ידעו בעלי הגמרא האי סימן דאינו דורס אי בפרס איתיה אי בעזניה איתיה וכל זה מפרש כן רש"י ז"ל לפי גרסא אחת שהוא גורס בגמרא ולפי דקדוק סוגיתא כמו שכתבתי בחידושי. מעתה כיון שהרב ז"ל סובר שיש לכ' עופות טמאים מהם ג' סימני טהרה בגופן. דהיינו אצבע יתרה וזפק וקרקבנו נקלף היכי תנן וכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבנו נקלף טהור והרי כ' עופות יש להן ג' סימני טהרה הללו וטמאין ולפיכך צריך הרב ז"ל לפרש דסיפא ארישא סמיך דמעיקרא תנא דכל עוף דורס טמא שהדריסה סימן מובהק הויא לטומאה שאין לך בטהורים דורס ובתר הכי תנא דכל עוף שאינו דורס ויש לו ג' סימנים הללו טהור שד' סימנים הללו הן סימני טהרה וישנן כולן בתורים כדאיתא בגמרא וא"ת וכיון שהוא צריך לידע שלא יהא דורס למה לי ד' סימנין באינו דורס בסימן א' שבגופו סגי ואע"פ שאינו מכיר אחד מן העופות האמורין בתורה שהרי א"א לספקו באחד מהן דהא כ' עופות ג' סימנים יש להן בגופן ודורסין הן כמו שאכתוב בגמרא בס"ד וכן אין לספקו בעורב שהרי עורב ב' סימנים של טהרה שלו בגופו הן ודורס הוא והכי מוכח בגמרא מדקאמר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס ופרש"י ז"ל והוא דלא חזינא ליה דדריס ואם איתא דעורב אינו דורס ליחוש שמא אינו דורס ועורב הוא אלא מכאן שעורב ג"כ דורס וכיון שכן זה שאינו דורס אין לספקו בעורב. ובפרס או בעזניה א"א לספקו דהא לית להו אלא חד סימנא והאי אית ליה תרי וכיון שכן ארבע סימנין למה לי באינו דורס וסימן אחד של טהרה סגי י"ל דאה"נ אלא דתנא לא אתא לאשמועינן בהיתר עוף הבא לפנינו בכמה סימנין סגי ליה אלא כולהו סימני טהרה אתא לאשמועינן ובגמרא הוא דמפרש עוף הבא לפנינו בכמה סימנין סגי ליה כמו שאפרש בס"ד:

42 ואצבע יתרה. פרש"י ז"ל אצבע שאחורי הרגל ואע"פ שברוב העופות היא קרי לה יתרה לפי שאינה בסדר חברותיה אבל אחרים אומרים שא"א שתהא זו אצבע יתרה דהא בגמרא אמרינן דנשר אין לו אחד מסימני טהרה אלמא אין לו אצבע יתרה ואם זו שאחורי הרגל היא אצבע יתירה היאך אפשר שלא תהא בנשר והלא עיקר הדריסה באותו אצבע היא והנשר גדול שבדורסין לפיכך פירשו שהאצבע שלפניו שהיא יותר גדולה ויתרה מחברותיה קרויה אצבע יתרה ואין אצבע זו בנשר שאין לו אלא ב' אצבעות שלפניו שהן שוין ואחד לאחריו. וקרקבן נקלף דתנן מוכח בגמרא דף סב: דהיינו שנקלף ביד ואע"פ שאינו נקלף עד שעמד בשמש ונתרפא בהכי סגי אבל אי לא מיקלף בידא אלא בסכינא ספיקא הוי:

43 כל עוף החולק את רגליו. מפרש בגמ' שכשמעמידו על החוט נותן שתי אצבעות לכאן וב' אצבעות לכאן טמא דבידוע שהוא דורס ולא קאמר ר' אלעזר בר' צדוק אלא שכל החולק את רגליו טמא אבל יש לך טמא שאינו חולק את רגליו דומיא דרישא דאמרינן כל עוף הדורס טמא אע"פ שיש טמא שאינו דורס דהיינו פרס או עזניה:

44 גמ' אמר רב נחמן היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור. בגמרא מוכחינן הכי מדכתב רחמנא נשר וילפינן מיניה דכל שאינו דומה לנשר שיש לו ארבעה סימני טומאה אלא יש לו סימן אחד של טהרה טהור חוץ מהעופות הכתובים בפרשה שהרי יש מהם עשרים שיש להם שלשה סימני טהרה ואעפ"כ טמאין ולעורב שנים ולפרס ולעזניה אחד וטמאין אבל כל שאר עופות שבעולם כיון שאינן דומים לנשר בארבע סימני טומאה טהורין ומנשר ילפינן הכי דליכא למימר אדרבה ניליף מהנהו אחריני שאע"פ שיש לו סימן אחד של טהרה או אפילו שנים או אפילו ג' יהו טמאין דא"כ נשר שיש לו ד' סימני טומאה למה לי למכתביה אלא ודאי להכי כתב רחמנא נשר לאשמועינן שכל שאינו דומה לו אלא יש לו אפילו סימן אחד בלבד של טהרה טהור ולפי שמן הכלל הזה היינו מטהרין כולהו עשרים ושלש עופות טמאים שהפחות שבהן יש בו סימן אחד של טהרה הוצרך לכותבן לומר שעשרים עופות אע"פ שיש להם ג' סימני טהרה ועורב אע"פ שיש לו שנים ופרס ועזניה אע"פ שיש להן אחד אחד טמאים אבל כל שאר עופות כל שיש להן אפילו סימן אחד של טהרה בלבד טהורים ומש"ה אמר רב נחמן דעוף הבא בסימן אחד טהור כיון שבקי בהן ובשמותיהן ויודע שאינו לא פרס ולא עזניה ושאינו בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טמא שהרי יש לספקו או בפרס או בעזניה: