מפרשים:
1 תנו את ארון הקדש. אולי הוציאו מנשה משם כאשר שם הפסל בבית האלהים דה"ב לג,ז. אבל יש תמה: היאך לא החזירו שם אחר הכנעו ושב בתשובה והסיר הסמל מבית יי' שם פס' יב,טו? ורבותי' ז"ל פרשוהו שצוה לגנוז הארון כדי שלא יגלה עם הגולה. ואמרו: אבן היתה בבית קדשי הקדשים במערבו, ועליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן; ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו לחרב, בנה מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, והאבן הזאת היתה מכסה למקום ההוא. ויאשיהו המלך צוה וגנזו הארון באותו מקום שבנה שלמה, שנ' "תנו את ארון הקדש" וגו', ונגנז עם הארון מטה אהרן וצנצנת המן ושמן המשחה:
2 ויבשלו את הפסח באש כמשפט. לא מצאנו במקום אחר לשון "בשול" לצלי; לפיכך אמ' "באש" להודיע כי צלי היה. ושאר הקדשים בשלו במים בסירות:
3 בסירות ובדודים ובצלחות. מיני קדרות הם:
4 ולא נעשה פסח כמהו בישראל מימי שמואל הנביא. ובמלכים כת' "מימי השופטים" מ"ב כג,כב, כי שמואל שופט היה. ומה שאמ' כי לא נעשה פסח כמהו – שהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את יי'. וכן אומ' בשמואל "וינהו כל בית ישראל אחרי יי'" ש"א ז,ב, ואומ' "ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את יי' לבדו" שם ז,ד. וגם פסח שעשה חזקיהו היו רבים מישראל שלא היו שם, ולא עוד אלא שהיו מלעיגים ברצים שהיה שולח חזקיהו דה"ב ל,י; ואף אותם שהיו בירושלם רבים היו טמאים, ואכלו הפסח בטומאה שם ל,יז-יח:
5 עלה נכו. "נכו" הוא שם כנוי, כמו שאומ' במלכים "פרעה נכה" מ"ב כג,כט. ונקרא כן לפי שהיה נכה רגלים; וכן תרגם יונתן שם: "פרעה חגירא":
6 ואלהים אמר להבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי. מחלקת בדברי רבותי' ז"ל: יש אומ' מס' סופרים ד,ט כי שניהם קדש; וכן נראה ממה שאמ' "ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים" להלן פס' כב:
7 כי להלחם בו התחפש. התחפש לבושיו, ולבש בגדי מלחמה להלחם בו:
8 אל דברי נכו מפי אלהים. אולי מפי ירמיהו הנביא היה לו להלחם בכרכמיש. ובעודו שם – נלחָם בכרכמיש על פרת לעיל פס' כ – לקח השם יתבר' נקמת יאשיהו המלך ממנו, שבא עליו נבוכד נצר. והוא שהתנבא ירמיהו "למצרים על חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמיש אשר הכה נבוכד נצר מלך בבל" וכו' יר' מו,ב, ואו' "והיום ההוא ליי'...צבאות יום נקמה להנקם מצריו" שם מו,י – זו היא נקמת יאשיהו המלך:
9 ויתנום לחק על ישראל. זהו מגלת איכה; ובתוכה הספד יאשיהו, והוא "רוח אפנו משיח יי' נלכד בשחיתותם" איכה ד,כ: