רד"ק על דברי הימים ב' ל״א

1 וכפרץ הדבר. שהתחילו להביא התרומות והמעשרות. ורבותי' ז"ל דרשו ב' נדר' נה,א כי לפיכך אמ' "וכפרץ" – שפרצו בהבאת המעשרות, והביאו אף מפירות אילן וירק שאינן חייבין מן התורה:

2 ראשית דגן. בכורים, או תרומה גדולה שהיא "ראשית" דב' יח,ד.

3 ודבש הוא התמרים, כי מהדבש לא יביאו בכורים ולא תרומה. וכן פרשו רבותי' ז"ל ספרי דב' רצז "ארץ זית שמן ודבש" דב' ח,ח כי הוא התמרים, כי מאותן שבעת המינים הנזכרים בפסוק מביאים בכורים מש' בכורים א,ג:

4 וכל תבואת שדה. פרות שאר האילנות – גפן ותאנה ורמון, שגם מהם מביאין בכורים:

5 ומעשר קדשים המקדשים ליי'. אפלו מהקדשים שהקדישו הביאו מהם מעשר, אע"פ שהם פטורין מן המעשרות:

6 החלו הערמות ליסוד. יסוד הערמות הוא תחלתם. "ליסּוד" מקור; והדגש לתפארת לחזק קריאת הסמ"ך, ולא לחסרון אות, כי יו"ד השרש כתובה:

7 לביא בית יי'. כמו "להביא":

8 אכול ושבוע. שיאכלו הכהנים והלוים מהתרומות והמעשרות לשבעה:

9 והנותר את ההמון הזה. פי': והנותר יהיה להמון הכהנים והלוים הזה, שישמרו אותם להם ויחלקו אותם להם, כקטן כגדול דבר יום ביומו להלן פס' טו-טז. ואמ' "המון" בעבור כי נתקבצו שם מכל המקומות הכהנים והלוים:

10 במפקד יחזקיהו. במצות:

11 מלבד התיחשם לזכרים מבן שלוש שנים ולמעלה. כי הזכרים פחותים מבן שלש לא היו ראויים לבא לבית יי', והנקבות לא היו באות לא כך ולא כך. או אמר "מבן שלש" לפי שפחות מבן שלש אין בו דעת לשמר מה שבידו; ואין נותנין בידו תרומה שמא יטמאנה, כמנהגו לטפח בכל מקום – בשרצים המתים ובכל דבר. אבל מבן שלש שנים ולמעלה יודע לשמור ידיו, אחר שמלמדין אותו ומרגילין אותו. ופי' "התיחשם" – שיבאו האבות עם הבנים; ופי' "מלבד" – כי היו נותנין להם בערי הכהנים כמו שאומ' פס' טו, מלבד מה שהיו נותנין להם בבואם בית יי':

12 והלוים מבן עשרים ולמעלה. ובתורה אומר "מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא לעבודת אהל מועד" הש' במ' ח,כד! הזמינם קודם זמנם כדי שיהיו רגילים ולמדים עבודת יי', כי כבר שכחו הכל בבטול העבודה מבית יי' בימי המלכים הרעים:

13 לכל זכר בכהנים. מנות הראויים לאכל לזכרי כהונה:

14 ולכל התיחש בלוים. לנשיהם ולבניהם: