מפרשים:
1 ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל. וכל אלה גרים היו – הסבלים והחוצבים והמנצחים – כמו שאומ' בסמוך "ויספר שלמה כל האנשים הגרים" וכו' פס' טז:
2 שלשת אלפים ושש מאות. ובמלכים: "שלשת אלפים ושלש מאות" מ"א ה,ל! פ' ר"ש ז"ל שם כי השלש מאות היו נציבים על כלם. כי השלשת אלפים ושלש מאות היו ממונים על מאה וחמשים אלף שהיו בין סבלים וחוצבים – אלף ומאה על חמשים אלף, כמו שאומ' "ומנצחים עליהם שלשת אלפים ושש מאות"; והשלש מאות מן השש מאות היו על כלם:
3 לעולם זאת על ישראל. פי': המצוה הזאת – מצות הקרבנות – לעולם על ישראל, ואיננה לזמן; לפיכך צריך אני לבנות בית טוב וחזק. ורבותי' ז"ל דרשו ב' מנ' קי,א: אלו תלמידי חכמים העסוקים בהלכות עבודה; מעלה עליהן הכת' כאלו נבנה בית המקדש בימיהם:
4 ובארגון. כמו "ארגמן"; ותרגום "ארגמן" – "ארגונא" שמ' כה,ד. והוא צבע אדום.
5 וכרמיל הוא צבע אדום גם כן, אלא שארגמן הוא צבע אדום שקורין "לאקא", וכרמיל הוא תולעת שני, והוא צבע הכרמז:
6 ואלגומים. כמו "אלמגים" מ"א י,יא, והוא העץ האדום הנקרא בערבי "אלבקם" ובלע' "ברזיל". ויש מפרשים: קורייל:
7 גדול והפלא. פי': גדול יהיה והפלא בגדולתו:
8 מכות לעבדיך. כמו "מכלת לביתו" הכת' במלכים מ"א ה,כה. וכתבו ר' יונה ספר השרשים ערך "כתת" מן "כתת", רוצ' לומ': חטים טחונים. ואדני אבי ז"ל ספר זכרון ע' 15 כתבו מן "נכת", מתרג' "וינשכו" במ' כא,ו – "ונכיתו": נשיכה לעבדיך, כאלו אמ' "מאכל". וזה היה מאכל כורתי העצים, ומה שזכר במלכים הוא מאכל לבית חירם, שכר עבדיו מ"א ה,כ,כה:
9 בן אשה מן בנות דן. צרי ובמלכים: "בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי" מ"א ז,יד! אביו היה ממטה נפתלי, וקראו צרי לפי שגר בצר, כמו "עובד אדום הגתי" ש"ב ו,י – כי לוי היה, ולפי שגר בגת קראו גתי; וכן זה קראו צרי לפי שגר בצר. ואמו היתה ממטה דן, כמו שאומ' "מן בנות דן":
10 יודע לעשות בזהב. הוא, או אביו גם כן; וכן במלכים: "ואביו איש צרי חרש נחשת" מ"א ז,יד – יתכן "חרש נחשת" עליו או על אביו. ורז"ל ב' ערכין טז,ב פרשו על אביו, וסמכו מזה כי חייב אדם להתעסק באומנות אביו; כי לפיכך הזכיר הכתוב אביו – כי גם הוא היה אומן, ובנו למד אומנותו:
11 רפסדות. הוא כמו "דברות" הכת' במלכים מ"א ה,כג, והם הקורות שקושרים אותם בראשיהם זה עם זה ומוליכים אותם בנהרות ובים. ולכן קראו "דברות" – לשון הנהגה; תרגו' "וינהג" בר' לא,יח –"ודבר". ונקראו גם כן "רפסדות". ובלשון המשנה ברכות ד,ו "אסדא": "היה יושב בספינה או באסדא", ובתלמוד ירושלמי ברכות לה,ב: היא אסדא היא אכסרא היא רפסדות:
12 הספר. שם, על משקל "אֱיָל" תה' פח,ה, "שְרָד" שמ' לט,א, "שְאָר" יש' י,כא:
13 אשר ספרם דויד אביו. כמו שאמ' למעלה "ויאמר דוד לכנוס את הגרים אשר בארץ ישראל ויעמד חצבים" דה"א כב,ב; והוא גם כן ספרם אחר כן, כי נוספו עליהם מעת שמלך שלמה. ואפשר שהגרים האלה הם העם הנותר מן האמורי ומן החתי והפריזי והיבוסי כמו שאומ' בסמוך להלן ח,ז, כי אותם העלה שלמה למס "עד היום" שם ח,ח לעשות לו מלאכתו והערים אשר בנה. וקראם "גרים" לפי שלא היו עובדי ע"ז, כי לא היו מניחים אותם לעבוד ע"ז בימי דוד ובימי שלמה שהיתה יד ישראל תקפה; ובתנאי זה הניחום לשבת בארץ, ועשה מהם דוד ושלמה חוצבים וסבלים ועושי מלאכתו להלן פס' יז: