רד"ק על דברי הימים ב' ג׳

« רד"ק על דברי הימים ב' ב׳:ט״ז רד"ק על דברי הימים ב' ד׳:ב׳ »

6 יומא פתח ↗

שֶׁדּוֹמֶה לְפָז. זָהָב שָׁחוּט — שֶׁנִּטְוֶה כְּחוּט. זָהָב סָגוּר — בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתָּח כָּל הַחֲנוּיוֹת נִסְגָּרוֹת. זְהַב פַּרְוַיִם — שֶׁדּוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים. רַב אָשֵׁי אָמַר: חֲמִשָּׁה הֵן, וְכׇל חַד וְחַד אִית בֵּיהּ זָהָב וְזָהָב טוֹב. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בְּכׇל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם אָדוֹם — וְהַיְינוּ זְהַב פַּרְוַיִם שֶׁדּוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים. בְּכׇל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס שַׁחֲרִית וְכוּ׳. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה, וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״דַּקָּה״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק״! אֶלָּא, לְהָבִיא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. בְּכׇל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. דְּאָמַר מָר: כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח. וְהַיּוֹם עוֹלִין בָּאֶמְצַע וְיוֹרְדִין בָּאֶמְצַע. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל. בְּכׇל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. בְּכׇל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: בְּכׇל יוֹם הָיוּ שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם שָׁלֹשׁ. אַחַת מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם שָׁלֹשׁ, וְהַיּוֹם אַרְבַּע. אַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם אַרְבַּע, וְהַיּוֹם חָמֵשׁ. אַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ, וְאַחַת לְאֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת תַּרְתֵּי אִית לְהוּ, מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה״ — זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״ — זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת. וְרַבִּי יוֹסֵי, קִיּוּם הָאֵשׁ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״וְּהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. וְרַבִּי יְהוּדָה: הָהוּא, לְהַצָּתַת אֲלִיתָא הוּא דַּאֲתָא. דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִין לְהַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִין שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲרָכָה לְקִיּוּם הָאֵשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. וְרַבִּי יוֹסֵי, הַצָּתַת אֲלִיתָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא: ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — לִימֵּד עַל הַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזָּר קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? אֶלָּא, לִימֵּד עַל הַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ. וְרַבִּי יְהוּדָה? אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: קָאֵי אַאַרְעָא וְעָבֵיד בְּמַפּוּחָא, קָא מַשְׁמַע לַן. וְרַבִּי מֵאִיר, אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״וְּאֵשׁ״. וְרַבָּנַן — וָאו לָא דָּרְשִׁי. וְרַבָּנַן, אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב מַאי עָבֵיד לְהוּ? מַהְדַּר לְהוּ לְמַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. דְּתַנְיָא: מִנַּיִין לְאֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב

10 סוכה פתח ↗

דְּבַר יוֹכָנִי! תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ. וְאֵימָא כְּאַפֵּי דְּצִיפַּרְתָּא דְּזוּטַר טוּבָא! אֲמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: רַב הוּנָא ״פְּנֵי״ ״פְּנֵי״ גָּמַר. כְּתִיב הָכָא: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפּוֹרֶת״, וּכְתִיב הָתָם: ״מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו״. וְנֵילַף מִפָּנִים שֶׁל מַעְלָה, דִּכְתִיב: ״כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי״! תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ. וְנֵילַף מִכְּרוּב, דִּכְתִיב: ״אֶל הַכַּפּוֹרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרוּבִים״! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: גְּמִירִי אֵין פְּנֵי כְרוּבִים פְּחוּתִין מִטֶּפַח, וְרַב הוּנָא נָמֵי מֵהָכָא גְּמִיר. וּמַאי כְּרוּב? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּרָבְיָא, שֶׁכֵּן בְּבָבֶל קוֹרִין לְיָנוֹקָא רָבְיָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב: ״פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם״, הַיְינוּ כְּרוּב הַיְינוּ אָדָם! אַפֵּי רַבְרְבֵי וְאַפֵּי זוּטְרֵי. וּמִמַּאי דַּחֲלָלַהּ עֲשָׂרָה בַּר מִסְּכָכַהּ? אֵימָא בַּהֲדֵי סְכָכַהּ! אֶלָּא מִבֵּית עוֹלָמִים גָּמַר, דִּכְתִיב: ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה׳ שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ״. וּכְתִיב: ״קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי״, וְתַנְיָא: מָה מָצִינוּ בְּבֵית עוֹלָמִים כְּרוּבִים בִּשְׁלִישׁ הַבַּיִת הֵן עוֹמְדִין. מִשְׁכָּן נָמֵי — כְּרוּבִים שְׁלִישׁ הַבַּיִת הֵן עוֹמְדִין. מִשְׁכָּן כַּמָּה הָוֵי — עֶשֶׂר אַמּוֹת, דִּכְתִיב: ״עֶשֶׂר אַמּוֹת אוֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ״, כַּמָּה הָוֵי לְהוּ — שִׁיתִּין פּוּשְׁכֵי, תִּלְתֵּיהּ כַּמָּה הָוֵי — עֶשְׂרִים פּוּשְׁכֵי, דַּל עַשְׂרָה דְּאָרוֹן וְכַפּוֹרֶת, פָּשׁוּ לְהוּ עַשְׂרָה, וּכְתִיב: ״וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפּוֹרֶת״, קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא סְכָכָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. מִמַּאי דְּגַדְּפִינְהוּ עִילָּוֵי רֵישַׁיְיהוּ קָיְימִי, דִּלְמָא לַהֲדֵי רֵישַׁיְיהוּ קָיְימִי! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: ״לְמַעְלָה״ כְּתִיב. וְאֵימָא דְּמִידְּלֵי טוּבָא? מִי כְּתִיב ״לְמַעְלָה לְמַעְלָה״? הָנִיחָא לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: כׇּל הָאַמּוֹת הָיוּ בֵּינוֹנִיּוֹת. אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר, אַמָּה שֶׁל בִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְשֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת כַּמָּה הָוֵי לְהוּ? תְּמָנְיָא וּפַלְגָא, פָּשׁוּ לְהוּ חַד סְרֵי וּפַלְגָא, אֵימָא סוּכָּה עַד דְּהָוְיָא חַד סְרֵי וּפַלְגָא! אֶלָּא, לְרַבִּי יְהוּדָה הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: שִׁיעוּרִין, חֲצִיצִין, וּמְחִיצִין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. שִׁיעוּרִין דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ״, וְאָמַר רַב חָנִין: כׇּל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשִׁיעוּרִין נֶאֱמַר! חִטָּה — לְבַיִת הַמְנוּגָּע, דִּתְנַן: הַנִּכְנָס לְבַיִת הַמְּנוּגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפָיו, וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדוֹ — הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד.

13 בבא בתרא פתח ↗

וּלְמַאן דְּאָמַר ״וּפְנֵיהֶם לַבַּיִת״, הָא כְּתִיב: ״וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו״! דִּמְצַדְּדִי אַצְדּוֹדֵי – דְּתַנְיָא, אוּנְקְלוֹס הַגֵּר אָמַר: כְּרוּבִים – ״מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים״ הֵן, וּמְצוֹדְדִים פְּנֵיהֶם כְּתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ.

1 בחדש השני בשני. פי': ביום שני לשבוע; או הוא כפל דבר, כמו "עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש" בר' ח,ה. ורבותי' ז"ל אמרו ב' ר"ה ג,א כי לפיכך אמ' "בשני" – להורות כי מניסן מונין למלכי ישראל; לפיכך אמ' "בחדש השני בשני", כי החדש שהוא שני לחדשי השנה הוא שני גם כן למנין המלכים:

2 ואלה הוסד שלמה לבנות את בית האלהים. פי': ואלה התכונות והמדות אשר הוסד שלמה לבנות בהם את בית האלהים. ו"הוסד" פי': התיעץ, כמו "יסד המלך" אס' א,ח, "יסדת עז" תה' ח,ג, "נוסדו יחד" תה' ב,ב; והכל ענין יסוד, כי העצה והסוד למעשה כיסוד לבנין. והעצה והסוד בבנין הבית לקח שלמה מדוד אביו, כמו שאמ' למעלה "ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם" דה"א כח,יא:

3 במדה הראשונה. פי': במדה שנעשה בה המשכן וכליו – כאותה האמה היא האמה הזאת. ואמרו במשנה כלים יז,י: אמת הבנין ששה טפחים, ושל כלים חמשה:

4 אמות ששים. הדביר היה בכללו:

5 והאולם אשר על פני הארך על פני רחב הבית. פי': והאולם שהיה על פני רחב הבית היה לו על פני הארך עשרים אמה, כי ארכו לרחב הבית, כי השטח הגדול יקרא "ארך" והקטן "רחב", והנה ארך האולם לרחב הבית:

6 והגבה מאה ועשרים. ובספר מלכים לא זכר גבה האולם, אך זכר גבה הבית: "ושלשים אמה קומתו" מ"א ו,ב. יתכן כי האולם לבדו היה לו זה הגבה והוא היה גבוה על הבית. או היה כל הבית גבוה כאחד; ומה שאמ' במלכים "ושלשים אמה קומתו" – מקרקע הבית עד הספון, ולמעלה מן הספון היו ג' עליות גבהן תשעים אמה, כמו שאמ' "וגנזכיו ועליותיו" דה"א כח,יא. וכן אמר: "והעליות חפה זהב" להלן פס' ט. והקרוב אצלי כי האולם לבדו היה לו זה הגבה, ובו היו העליות; לפיכך יחש העליות אל האולם, כמו שאמ' "ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים" דה"א שם. כי אין ספור האולם בכלל הבית ולא הבית בכלל האולם, לא בספר מלכים ולא בזה הספר; לפיכך, מה שאמ' "והגבה מאה ועשרים" על האולם לבדו אמ'. ואין טענה בעבור שאמ' "והגבה מאה ועשרים" ולא אמ' "וגבהו" ידמה כי על כל הבית אמ', כי הנה אמר "על פני הארך" ולא אמ' "על פני ארכו". ומה שאמ' "ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם" אין בכללו ההיכל והדביר, אלא בכלל "ובתיו". ויחש ההיכל אליו, ואע"פ שההיכל היה ארוך ממנו; לפי שהאולם היה הבית החיצון, יחש הבתים הפנימים אליו, והם ההיכל והתאים אשר בקירותיו. וזכר אחריהם "בית הכפרת" דה"א שם, והוא הדביר ששם הארון, שהוא פנימי לכולם. ומדברי רבותי' ז"ל נראה גם על ההיכל והדביר היו עליות:

7 ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים. הוא ההיכל שהיה גדול שבבתים, כי היה ארכו ארבעים אמה:

8 תמרים. צורת תמרים:

9 פרוים. שם מקום. ורבותי' ז"ל אמרו ב' יומא מה,א שהיה אדום כדם הפרים:

10 את בית קדש הקדשים. הוא הדביר:

11 מעשה צעצעים. כמו "צאצאים", כמו שאמרו רבותי' ז"ל ב' סוכה ה,ב: "כרוב" – "כרביא", כי פני נערים היו להם. ויש מפר': מעשה כרכב היו עשוים, הנקראת בלשון ערבי "צנעה כרט":

12 לאמות חמש. הלמ"ד כלמ"ד "והשלישי לאבשלום" הש' דה"א ג,ב:

13 פרשים אמות עשרים. כמו שהיה ארך הבית; ואין צרך לגוף הכרובים שיהיה עומד בנס, כי הגוף הוא תחת הכנפים:

14 והם עמדים על רגליהם. לא כאותם שעשה בצלאל שהיו בשני קצות הכפרת ועל הארון שמ' לז,ו-ט; ואלה היו עומדים על רגליהם בקרקע הבית:

15 ופניהם לבית. ובאותם שעשה בצלאל כת' "ופניהם איש אל אחיו" שמ' לז,ט! יתכן לפרש כי נשתנו בזה, כמו שנשתנו שהיו עומדים על רגליהם, והיו עצי שמן מצופים זהב מ"א ו,כג,כח. ורבותי' ז"ל תרצו ב' ב"ב צט,א שנים הפסוקים ואמרו שהיו מצדדין את פניהם כתלמיד הנפטר מרבו:

16 ויעש את הפרכת. עשה פרכת אע"פ שהיו לדביר דלתות מ"א ו,לא-לב, לפי שלא היו נסגרות כדי שיראו הבדים על פני הדביר:

17 ויעל עליו כרובים. כרובים מצויירים היו בפרכת; וכן אמ' בפרכת המשכן "ועשה אותם כרובים" שמ' כו,לא:

18 אמות שלשים וחמש ארך. על מדת שני העמודים הוא אומר, כי העמוד האחד לא היה קומתו אלא שמנה עשרה מ"א ז,טו, וכן השני – הנה שלשים ושש בין שניהם. והאמה האחת שלא מנה – שהיה חצי אמה מכל אחת נכנסת בתוך הכותרות; לפיכך לא אמ' אלא שלשים וחמש. ומה שמנה קומת שני העמודים כאחד, לפי שבשעת יציקה יצקם כאחד; והראיה – שאמ' "ארך": ידמה כי לעת היציקה הוא מונה, שקומתן ארך ביציקתן. ובספר מלכים מונה מדתן לעת העמדתן – שהיו עומדין – ומנה קומתן; לפיכך אמ' מדת כל עמוד לבדו – בקומה:

19 והצפת. הוא הכותרת שאומ' בספר מלכים מ"א ז,טז, שהיה על ראש כל עמוד כותרת שם. והיתה חמש אמות, כמו שאומ' הנה אמות חמש; ובסוף ספר מלכים אומ' "הכותרת שלש אמות" מ"ב כה,יז! אמרו רבותי' ז"ל ברייתא דמ"ט מידות, או"מ ע' 296: שתי אמות התחתונות של כותרת היו שוות לעמוד, שלא היה בהן צורה, ושלש העליונות הן עודפות לחוץ מוקפות צורה, שנ' "שבכים מעשה שבכה" מ"א ז,יז – כמין לולבין של דקל היו מוקפות; לפיכך לא מנה בסוף מלכים אלא השלש אמות העליונות שהיתה בהן השבכה. לפיכך אמ' בסמוך "ושבכה ורמונים על הכותרת סביב" מ"ב שם, שלא דבר אלא על השלש אמות העליונות שהיתה בהן השבכה. ונקראת הכותרת "צפת" לפי שהיתה צפוי לעמוד:

20 ויעש שרשרות בדביר ויתן על ראש העמדים. אינו אומר שאותן שרשרות שבדביר נתן על ראש העמודים, שהרי העמודים היו באולם על פני ההיכל! אלא פרושו שעשה שרשרות בדביר, כמו שאומ' במלכים "ויעבר ברתוקות זהב לפני הדביר" מ"א ו,כא; ואמ' אחר כן "ויתן על ראש העמודים" – פי': ויתן שרשרות על ראש העמודים. ולפי שזכר "שרשרות" חסרו וסמך על המבין; וכן דרך המקרא בכמה מקומות:

21 ויקרא שם הימיני יכין ושם השמאלי בעז. לפי דרך הפשט קראם כן לסימן טוב: "יכין" לשון הכנה, כלומ' שיכון הבית לעולם, ו"בעז" לשון עז – והיא מלה מורכבת: "בו עז" – כלומר שיתן בו השם העוז והקיום. ולפי שהיו העמודים בכניסת הבית, קרא להן שמות לסימן טוב לבית:

« רד"ק על דברי הימים ב' ב׳:ט״ז רד"ק על דברי הימים ב' ד׳:ב׳ »