פני יהושע על קידושין ע״ו

1 רב נחמן אמר רבה בר אבוה ממזר מאחותו וממזר מא"א נתערבו בהן כו' וכתב מהרש"א ז"ל דלהך אוקימתא נמי צריך לומר שישראלים נטמעו בהן ולפ"ז יש לדקדק א"כ מאי דוחקא דר"נ לאוקמא בהכי דהא בלא"ה קושטא דמילתא ר' אלעזר אית ליה דכותים אין בקיאין בדקדוקי מצות וה"ה לגיטין וקידושין אע"ג דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה כדמסיק הש"ס אפ"ה מעיקרא מאי סבר:

2 אמנם למאי דפרישית לעיל אין צורך לזה דבפשיטות מצינן למימר דהנך אמוראי דלעיל דאמרי ג' מחלוקות בדבר ודאי ס"ל דישראלים נתערבו בהן דאהאי קרא דכהני במות קיימי ולשיטתם ע"כ דפסולא משום ישראלים דאל"כ גר מותר בממזרת כדפרישית ממאי דקתני במתניתין ר' יהודה אוסר ואי ס"ד דר"א גופא נמי ס"ל גר אסור בממזרת אין צורך כלל למילתא דר' יהודא במתני' משא"כ רב נחמן אמר רבה בר אבוה לשיטתו דר' יהודא אוסר אממזר מאחותו וממזר מאשת איש קאי כדמפרש לה להדיא בדף הקודם וא"כ לעולם שפיר ס"ל לר"א דגר אסור בממזרת ואין צריך לומר דישראלים נתערבו בהן. ועוד נ"ל דר' נחמן אמר רבה בר אבוה לאו אכותי לא ישא כותית קאי אלא אעיקר פסולא דישראל בכותים קאי ובלא"ה נ"ל לפרש כן דאל"כ תיקשי אכתי אמאי כותי לא ישא כותית דהא קי"ל ספק ממזר יבא והכא אפילו ספק ליכא כיון דלא נתערבו אלא שני ממזרים בכל הכותים א"כ בכל חד מינייהו כל דפריש מרובא פריש ואפי' בישראל לא אסרו כה"ג אלא לכתחלה דמשום מעלה דיוחסין לא סגי בחד רובא וא"כ בכותי וכותית לכאורה לא שייך מעלה דיוחסין כיון דבלא"ה אסרום לבא בקהל ישראלים סגי בהכי. ועוד דכיון דאסרינן להו לגמרי שאפילו מהם ובהם לא ישאו אין לך דיעבד גדול מזה שלא ישאו נשים כלל וכולי האי לא שייך להחמיר משום מעלה דיוחסין. אע"כ דלקושטא דמילתא ר' נחמן אמר רבה בר אבוה לא קאי אלא לענין עיקר איסורא דישראל בכותים והיינו אף למאן דלית ליה הא דר"א דכותים אין בקיאים בדקדוקי מצות ואפ"ה אסורין משום תערובת ממזירין אבל בהא דקאמר ר"א כותי לא ישא כותית מודה ר' נחמן דהיינו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות והשתא לפ"ן לכ"ע מעשה שהיה כך היה וכולהו טעמי צריכי להדדי ולרבא נמי איכא למימר דאע"ג דמודה לדרב נחמן דממזרים נתערבו בהן אפ"ה ס"ל דגר מותר בממזרת ומש"ה איצטריך לאסוקי טעמא נמי משום דעבד ושפחה נתערבו בהן כנ"ל נכון ודו"ק היטב ותו לא מידי:

3 משנה הנושא אשה כהנת צריך לבדוק כו' מסתימת לשון רש"י ז"ל נראה ג"כ דאיירי בכהן הנושא כמו שכתבו התוספות ואף לפי מה שאפרש בסמוך בכוונת רש"י ז"ל דהבדיקה משום חשש ממזרות ופסולי קהל שייך אף בישראל אפ"ה לא בעו בדיקה אלא בכהנים לא מיבעיא בלא קרא עליו ערעור אלא אפילו למאן דמוקי לה בקרא עליו ערעור אפ"ה כיון דמדאורייתא ספק ממזר יבא בקהל וה"ה לכל ספיקי קהל כדפרי' לעיל בשמעתיה דחמשה קהלי כתיבי ומכ"ש הכא דאף שיצא ערעור ונתערב ממזר במשפחה אפ"ה בכל חד מינייהו איכא למימר כל דפריש מרובא פריש אלא דמשום מעלה דיוחסין הצריכו בדיקה וא"כ בפשיטות מצינן למימר דלא עבדו האי מעלה אלא בכהנים והא דמפרש רש"י ז"ל בסמוך בד"ה לויה וישראלית דאיירי בכהן שבא לכונסה ולא מפרש הכי ברישא דמתניתין היינו משום דברישא לא הוצרך לפרש כן דסתמא דמילתא איירי בכהן כדמשמע בכמה דוכתי שעשו כמה מעלות דיוחסין בכהנים טפי כדאמרינן בעלמא שהכהנים שומעין לרחק ולא לקרב ולפ"ז כיון דברישא שייך נמי בדיקה משום חללות שפיר מיפרשא בכהן הנושא משא"כ בסיפא דלויה וישראלית דלא שייך פסול חללות כמ"ש התוספות אלא חשש פסולי קהל א"כ סד"א דאיירי אף בישראל הנושא מש"ה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דאפ"ה לא איירי אלא בכהן כן נ"ל בכוונת רש"י. אבל הרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' מפרש לסיפא בלויי' וישראלים ממש לפי גירסתו בלשון המשנה לוים וישראלים ע"ש בחידושי הר"ן והריטב"א ז"ל ועיין ג"כ בס' חכמת שלמה וכן נ"ל מלשון הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות ובחיבורו בפ"י מהל' איסורי ביאה ע"ש:

4 תוספות בד"ה הנושא אשה כהנת כו' אבל אין לפרש דמיירי בישראל כו' ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה עיין בזה במהרש"ל ומהרש"א ז"ל. וכבר עלה בלבי לפרש לשון התוספות נמי בפשיטות דאיירי בבנה ממש שאם היה הדין דבן חללה הניסת לישראל הוי חלל א"כ לא היה כשר לכתחילה לישא כהנת שהרי עושה אותה חללה בביאתו דחלל שבא על הכהנת פסלה ואע"ג דקי"ל לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין היינו שאין איסור בנשואין עצמן אבל מ"מ לכתחילה לא מיקרי חלל כשר לכהנת כדאמרינן להדיא נבעלה לפסול לה כגון ממזר וכן בחלל שבא על הכהנת לויה וישראלית פסלוה אלא לפי שבן החללה כשר לגמרי ולא הוי חלל דבני ישראל מקוה טהרה לחללות מש"ה כתבו התוספות דאין לפרש כן כנ"ל לפרש לשון התוס' ודו"ק:

5 בד"ה צריך שיבדוק כו' פירש בקונטרס כו' ולא נהירא מדפריך בגמר' כו' הא הוזהרו מיהא לינשא לממזרים כו' עכ"ל. ואע"ג דרש"י ז"ל נזהר מזה וכתב בד"ה לא הוזהרו כשירים לינשא לפסולין כגון חללים גירים חרורים וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבדי מעלה וכוונתו בזה מבואר' כיון דאשכחן מיהא בפסול חללות שהחמירה התורה בנושאי זכרים כשרים טפי מבנקיבות כשירות לענין איסור פסולי כהונה מש"ה הקילו בהו רבנן נמי אף בפסולי קהל להקל בנקיבות טפי מבזכרים לענין בדיקה כיון דלא הוי אלא משום מעלה בעלמא כדפרישית במתניתין אלא דהתוספות לא ניחא להו בהכי דא"כ עיקר התירוץ חסר מהספר וכיון דאמרינן בגמרא בהדיא מסייע ליה לרב דאמר לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין משמע להו דאיירי בהאי ענינא גופא דאיירי רב והיינו בפסולי כהונה דוקא ומש"ה הוסיפו התוספות מסברא דנפשייהו ביאור יותר מספיק בענין דאפשר דכוונת רש"י ז"ל נמי יש לפרש כן והוצרכתי לזה לאפוקי מדברי בעל תוספות י"ט ז"ל במשנתינו שכתב בלי ספק שהתוספות כאן לא היה כתוב בספריהם זה הדיבור שכתב רש"י בד"ה לא הוזהרו ולמאי דפרישית נתבאר שאין צורך לזה דאף על גב שהיה לפניהם לשון רש"י ז"ל אפ"ה קשיא להו שפיר כדפרישית ולענ"ד שזה ברור ג"כ בכוונת הרב המגיד ז"ל בכוונת רש"י והרמב"ם ז"ל ובחנם השיג עליו בעל התוספות י"ט ז"ל בזה ודו"ק:

6 א"ר יהודא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות. עיין מה שכתבתי לעיל דף ע"א ע"ב בהא דרב יהודא גופא לא מנסיב איתתא לבריה ואמר מי ידענא מהיכא אנסיב אף על גב דס"ל הכא דלחכמים כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות והתם נמי קאמר משמיה דשמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל הארצות בחזקת כשרות עומדות אלא דאפ"ה מחמיר על עצמו היה כדפרישית שם ועי"ל דהא דקאמר רב יהודא אמר רב זו דברי ר"מ היינו זו וסבירא ליה כיון דסתם משנה כרבי מאיר וכה"ג אשכחן להדיא בפר' אלמנה לכ"ג דף ס"ן דאיכא דוכתא דקאמר זו וס"ל ע"ש. ובזה יש ליישב לשון הטור א"ע סימן ב' שנתן טעם לדברי הפוסקים כסתם משנה דידן עיין שם. וכיוצא בזה כתב לתרץ בעל דרישה ופרישה והביא ראייה מפ' מצות חליצה דאיכא זו וס"ל אלא דהב"ח בקונטרס אחרון שם כתב דמפ' מצות חליצה אין ראייה אבל זו הראייה שכתבתי מפרק אלמנה לכ"ג לענ"ד ראייה אלימתא היא ואין להאריך כאן:

7 תוספות בד"ה אין בודקין כו' וא"ת אמאי לא קתני אין בודקין משטרות כו' וא"ת ניתני נמי אין בודקין מנשיאות כפים ותרומה וכו'. עיין בלשון התוספות פרק האשה שנתארמלה מה שכתבו בזה מיהו לולי דבריהם היה באפשר לומר דהא דאמרינן התם בכל הנך דמעלין ליוחסין היינו היכא דלא קרא עליו ערעור דוקא וכמ"ד דאפ"ה בעי בדיקה או אף למ"ד כל המשפחות בחזקת כשרות הן נמי איכא לאוקמא כגון שאין אנו יודעין בו כלל מאיזה משפחה הוא וכשיטת כמה פוסקים דס"ל הכי עיין בטא"ע ובש"ע סימן ב' משא"כ הכא במשנתינו דאיירי בקרא עליו ערעור איכא למימר דלא מהני להעלותו מנשיאת כפים ומתרומה אלא דבר ברור בעינן ולכאורה סברא נכונה היא ואף למאן דלא מתני הא דקרא עליו ערעור אפ"ה מודה דמתניתין מילתא דפסיקא נקיט דהך בדיקה דד' אמהות ודאי מהני אף בקרא עליו ערעור ועיין בזה בב"ח ובבית שמואל. אלא דהתוספות לשיטתיהו שכתבו בפ' האשה שנתארמלה לחד פירושא דסוגייא דהתם נמי איירי בקרא עליו ערעור וא"כ משמע דבכל ענין מעלין מנשיאת כפים ליוחסין ע"ש ולדעתי עדיין צריך עיון:

8 בא"ד אף ע"ג דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כ"א כשרים ומיוחסין עכ"ל. ולכאורה יש להקשות מהא דקתני בזבחים ר"פ כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה שהשחיטה כשירה בזרים בנשים ובעבדים ומקשה הש"ס דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו כו' ומסיק התם ה"ה דאפילו לכתחלה כו' עיין שם אלא דלא קשה מידי דהא דאמרינן התם דכשירין אף לכתחלה היינו מדין תורה ודאי כשירין אף לכתחלה ולאפוקי ממאי דס"ד מעיקרא דאין כשירין לכתחלה כלל אלא בדיעבד הקרבן כשר משא"כ מה שכתבו התוספות כאן דלכתחלה לא עבדי כ"א כשירין ומיוחסין היינו ממנהג וסלסול שנהגו הכהנים למעלה בעלמא כן נ"ל בכוונת התוספות:

9 רש"י בד"ה ונשאו אתך גרסינן כו' וכ"כ התוספות בשם רש"י ז"ל דלא גרסינן במשא העם שהרי גבי שכינה כתיב כו' עכ"ל. והוא מלשון רש"י בפרק אחד דיני ממונות דף ל"ו אלא דמהרש"ל בחכמת שלמה כתב שם שהקשו בישיבה דהוי דלא כרבי יהודא ודלא כרבנן דפ"ק דסנהדרין דף ט"ו דרבי יהודא דריש מונשאו אתן דפ' בהעלותך אתן בדומין לך ורבנן דרשו אתך ואת בהדייהו וע"ש במהרש"ל ומהרש"א ז"ל באריכות ולענ"ד לא ידענא מאי קשיא להו דרבי יהודה גופא לא דריש התם אתך בדומין לך לדרשה דלדורות פסולין אלא לאפוקי מדרשא דת"ק דקאמר אתך ואת בהדייהו קאמר ר"י דאיצטריך לאתך בדומין לך אף אם יהיה הטעם משום כבוד השכינה באותו שעה דבעי בדומין לך והא דאמרינן התם מעיקרא עמך משום שכינה לא איירי כלל לענין מיוחסין אלא כמו שפרש"י שם בענין אחר משא"כ הכא ובפ' א' דיני ממונות דמייתי מעיקרא מקרא דוהתיצבו עמך לענין דלדורות בעינן מיוחסין דוקא וקרוב הדבר לומר דהכא נמי אסיפא דקרא סמיך דכתיב ונשאו אתך במשא העם דהיינו אתך בדומין לן ואפ"ה מקשה הש"ס ודלמא משום שכינה א"כ ע"כ דהא דמסיק רבי נחמן היינו מקרא דוהקל מעליך ונשאו אתך דכתיב ביתרו. מיהו הא דלא מייתי רבי אחא מעיקרא מקרא דיתרו נראה משום דמקרא דיתרו לא שמעינן אלא דמהדרינן לכתחלה אמיוחסין דומיא דכל הנך דאמר יתרו ואתה תחזה אנשי חיל ומנו שבע מידות ואפ"ה אין מעכבין בדיעבד מש"ה מייתי נמי קרא דוהתיצבו עמך דפ' בהעלותך דמשמע ששנה הכתוב לעכב ולפ"ז מצינן למימר דרבי נחמן לא פליג אדרב אחא מדלא קאמר אלא ובזה נתיישב לשון הרמב"ם ז"ל שהביא בהל' סנהדרין קרא דוהתיצבו עמך כן נ"ל:

10 שם והאיכא אורי' החתי מאי לאו דאתי מחת. קשיא לי מאי ס"ד דאתי מחת ממש שהוא מז' אומות וא"כ בת שבע היאך הותרה לו הא קי"ל דבגירותן אסירי מלא תתחתן בם ואפשר דהשתא ס"ל דלא תתחתן מהם בגיותן קאי ובגירותן לא הוי אלא מדרבנן והיינו כדס"ל לדרב' מעיקרא בפ' הערל ומכ"ש דא"ש טפי לפי שיטת הסוברים דאף למסקנא דלא תתחתן איירי בגירותן היינו דוקא לאותן שנתגיירו בעצמן אבל אותן הנולדין מהן לא אסירי אלא מדרבנן ומגזרה דדוד גזר על הנתינים וא"כ האי שעתא דאורי' ודאי קדים לאותה גזירה. מיהו במדרש מצאתי דאורי' בעצמו היה מחת ממש נושא כליו של גלית היה ובאמת נענש דוד על שהשיאו לבת שבע וא"ל הקב"ה חיין אשתן נתת לו והוא דלא כמסקנת תלמודא דידן דהכא ובדרוש הארכתי: