נימוקי יוסף על סנהדרין ט׳

1 מתני' מכניסין. לבעלי דינין הכי מסקינן בגמ' דאלו לעדים לא צריך כיון שקבלו עדותם:

2 גמ' ומוציאן אותם. אחר קבלת עדות דבשעת קבלת עדות ודאי בעלי דין התם קיימי אלא אחר קבלת עדות שהוא שעת משא ומתן מוציאין אותם כדי שלא ישמעו הטענות שמא מתוכן ילמדו לשקר:

3 פסקו המפרשים ז"ל כר' יהושע בן קרחה וכרבי נתן הלכך מקבלין עדות העדים אפילו בזה אחר זה שאם זה מעיד שראה שהלוה לו פלוני מנה ביום א' והעד הב' מעיד שהודה לוה ואמר לו יום ג' שלוה מנה מפלוני כיון דכלם אמנה קא מסהדו ומנה לוה ממנו מצטרפי וכדמפרש ואזיל לקמן:

4 שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו. שהרי אפילו כשבאין יחד לפני בית דין אינם מעידים יחד אלא בזה אחר זה השתא נמי לא שנא:

5 הודאה אחר הודאה. עד א' מעיד שהודה הלוה בפניו יום א' שלוה מפלוני מנה ועד שני אומר שהודה לו כן יום ב' וכיוצא בזה בהודאה אחר הלואה אבל בהלוא' אחר הלואה איכא למידק היאך אתה מצרף שני עדויות אלו של הלואה אחר הלואה והלא תובע מכחיש אחד מהם שהוא אינו תובע אלא מנה א' והם מעידים על ב' מנים ועל כרחך אחד מהם שקר הוא לפי דברי התובע והוא נאמן על עצמו וא"כ בהדי סהדי שקרי למה לי ויש בזה דברים הרבה בספר דברי הריבות לראב"ד ז"ל ולרז"ה ז"ל ומסתבר דהכא במא עסקינן כגון שזה תובע ב' מנין אחד מניסן ואחד מתשרי ויש לו עד על כל א' מהמנין שאין הכחשה ביניהם כלל לפיכך אנו מגבין לו המנה הא' מתוך דברי שניהם אבל היכא שהוא עצמו מכחישן שאינו תובע אלא מנה אין נאמנים כלל שהוא נאמן להעיד על עצמו חובתו ודמיא לטוענו חטים והודה לו בשעורים דפטור אף מדמי שעורים מפני שהוא העיד על עצמו שאין בידו שעורים משלו כלל הכא נמי הרי אומר שאין לו אלא מנה ופסל אחד מהם וכיון דקיימא לן כרבי יהושע בן קרחה דהלואה אחר הלואה מצטרפת בזמן שהוא תובע שניהם כדפרישית. היכא דעד אחד אומר ר' ועד אחד אומר ש' ועד אחד אומר ת' ועד אחד אומר ת"ק והוא תובע את הכל מצטרפת עד ר' ועד ש' לר' וכן מצטרפין עד ת' ועד ת"ק לת' ונוטל ת"ר אח"כ מצטרפים עד ש' ועד ת"ק למנה שלא נצטרפו באותו מנה כלל וגובה מנה נמצא גובה בין הכל ת"ש עכ"ל המפרשים האחרונים ז"ל:

6 נהרדעי אמרי מנה שחור. סלע ישנה:

7 שיש בכלל וכו'. ולא אמרינן שתיהן שקרניות אלא הלך אחר פחותה שבהם ואיכא למידק והלא עדות המוכחשת פסולה ולדברי הכל אין מצטרפים אלו עם אלו להעיד אלא כשזו באה בפני עצמה ומעידה לרב חסדא ויש לומר דשאני הכא דבין מנה שחור ומנה לבן עבידי אינשי דטעו בהכי ולאו עדות מוכחשת היא דלא דייקינן למבדק עדים בהכי אבל במילתא דודאי מכחשי אהדדי ולא עבידי דטעו אין מצטרפין והיינו דאמרינן בפרק חזקת הבתים דף נו: זה אומר אכלה חטים וזה אומר שעורים מצטרפין דהשתא מאי דמסהיד האי מסהיד האי. מאי איכא בין חטי לשערי לא דייקי אינשי כלומר שאין עיקר החזקה תלויה בכך כמו מנה שחור או לבן שאין הדבר תלוי בזה הלכך מכשרינן להו. ולא מיבעיא ב' כתי עדים אלא אפי' בכת אחת אמרי ב"ה דכשרים ואפי' בשאין הלוה תובע אלא מנה תליא בטעותא ואין הכחשה בין התובע והעדים:

8 כה"ג. דתרי מיני נינהו ולא טעו אינשי בהכי:

9 לדמי. זה אומר בפני הודה לו דמי חבית של יין וזה אומר דמי חבית של שמן דתרווייהו מסהדי על דמי חבית של יין:

10 בדיוטא העליונה. הלוה מנה דיוטא עלייה הבולטת ברה"ר על פני רוחב הבית ובני רה"ר עוברין תחתיה:

11 וצירף עדותן כר' יהושע ב"ק דתרוייהו מנה מחייבי לזה ואע"ג דבמקום חקירות הוא ורב יהודה לא מכשר בדיני ממונות אלא עדות המוכחשת בבדיקות כדאיתא בגמ' אבל עדות המוכחשת בחקירות אפי' בדיני ממונות לא מכשר י"ל דבין דיוטא עליונה לדיוטא תחתונה כיון דחד מקום הוא כבדיקות חשיבי לגבי דיני ממונות אבל דיני נפשות לא:

12 מתני' כל זמן שמביא ראיה. הבא לב"ד ולא היה שטר זכותו בידו ויצא מב"ד חייב ולאחר זמן מצא שטר זכות והביאו:

13 סותר. את הדין בית דינו סותרים את הדין שפסקו ומחייבין את שכנגדו:

14 גמ' הלכה כרשב"ג. אע"פ שלא מצא בתוך שלשים יום יכול להביא אבל במתני' דבסמוך לית הלכתא כוותיה משום שהרי אמר אין לי:

15 מתני' הבא ראיה. שטר זכותך:

16 הרי זה אינו כלום. שהרי אמר אין לי וחיישינן שמא זייף או שכר עדים והכי קי"ל כרבנן ודלא כרשב"ג בהא וכדאמרי' בעלמא כאן דף לא. וכ"מ כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה זו היא ראיה אחרונה דבראיה ראשונה שלא אמר אין לי פסקי' כוותיה:

17 קרבו פלוני וכו'. אפי' רשב"ג מודה בהא כיון שהיה יודע בהם ואמר אין לי ודאי שקרנים הם:

18 גמ' בהא אפי' רבנן דאמרי במתני' אינו כלום ה"מ בגדול דידע במילי דאבוה:

19 דנפק שטרא מתותי ידה. שהאמינוה הלוה והמלוה לשמרו:

20 אותיות נקנות במסירה. המוכר שטר חוב לחבירו קנה החוב במסירת האותיות. ומילתיה דר' בהמוכר את הספינה דף עו. וה"נ קנאתו והוי כדידה ונאמנת לומר פרוע הוא דתפיסתו ראיה על המסירה ואי בעי' אמרה לקוח הוא בידי לרבי דאלו לרבנן כיון דבעי כתיבה ומסירה צריך הוא להביא ראיה על הכתיב' שאין התפיסה מורה עליה וה"ה לכל קנין אחר שהוא חוץ לגופו דלא הויה ראיה על תפיסתו והיינו טעמא דלא מהימן למימר באגב אקנינהו ניהלה נהי דלרבנן שם דף עז: שטר נקנה באגב או שם דף קמז: במתנת ש"מ דמ"מ כיון שהוא חוץ לגופו צריך להביא ראיה עליו שלא כדברי הרב רבי יוסף הלוי והר"ם תלמידו ז"ל כך העלו המפרשים אחרונים ז"ל:

21 קלתיה שרפתו הלכך מה לה לשקר והא דקי"ל גיטין דף סד. דשליש נאמן היינו מטעם הך מגו אי נמי מגו דאיבעיא אהדרתיה ללוה ומגו כי האי אע"ג דבעלמא לא אמרי' ליה כדמפרש בסמוך דשויה ראיה מ"מ השתא הוה סלקא דעתיה דרב נחמן דלאו לאחזוקי לנפשה קאמרת הכי אלא לצורך הלוה במגו כל דהו סגי:

22 דאתחזק בבי דינא פרש"י ז"ל שכתוב בו הנפק ולא אלימא איהי לאפקועי מעשה ב"ד ע"כ:

23 ומן המפרשים ז"ל כתבו דליתא אלא דאתחזק ממש. כלומר דהא איכא ראיה והשתא ליתא מגו אלא דמעיקרא דאי הוה בעיא הוה קלתה ולא אמרי' מגו כי האי אלא דוקא כשהיה יכול עכשיו לטעון טענה אחרת אבל משום מאי דהוה מצי למטען מעיקרא לא וכדאמר בפ' חזקת הבתים דף מו. גבי רמאי דפומבדיתא דא"ל כדו לא מפיקנא ליה דמשוית ליה ראה ולפי זה השתא מסיק רב נחמן דכי היכי דבעלמא לא אמרינן מגו בכה"ג היכא דבעי לאחזוקי לנפשי ה"ה הכא אע"פ דלצורך הלוה קאמרה:

24 סמפון. שובר ופרש"י ז"ל ויוצא מתחת ידי לוה כמשפטו:

25 יתקיים בחותמיו. יעידו עדים על חתימות ידיהם בב"ד וכשר:

26 וי"מ דבסוף פ"ק דב"מ דף כ: מפרש ליה ביוצא מתחת ידי מלוה והא דקאמר יתקיים בחותמיו דשיילינא להו לסהדי אי פריע אי לא פריע דסמפון גופיה לא מהני מידי דסמפון היוצא מתחת ידי מלוה אינו אלא כמשחק בו ופסול:

27 אין עליו עדים וכו'. פרש"י הואיל ושניהם מודים שזה ממונה להיות שליש ביניהם כשר ע"כ:

28 ואחרים פי' דלא מיירי דאין עליו עדים כלל דא"כ אפילו מלוה מודה דאיהו עשהו שליש לאו מידי הוא דאחספא בעלמא המניה אלא לומר שאין עדים מצוים לקיימו דכמאן דליכא עדים דמי ומיהו כיון שהם מודים שעשאוהו שליש הא המני' דכי יהבו ניהליה אפשר הוה ליה לקיומיה ולאו חספא הוה הלכך השתא נמי מהימן ואע"ג דליכא מגו דאי נמי הוה מהדר ליה ללוה לא מהני ליה מידי כיון דלא אפשר לקיומו דמ"מ הא המניה מעיקרא בשעתא דאפקידו גביה דאי הוה מהדר ליה ללוה בההוא שעתא הוה מקיים ליה אלמא אין שליש נאמן בלא מגו ש"מ:

29 ויש שפרשו שהשטר יוצא מתחת ידי שליש וקאמר דכשר ומסתמא קתני בין לא אתחזק בבי דינא בין אתחזק דליכא מגו דהאי תנא ודאי לא אתא השתא לאשמועינן דין מגו אלא הא אתא למימר דשליש מהימן לעולם ואפילו ליכא מגו דהא המניה מעיקרא:

30 או שיצא אחר חיתום שטרות בתוך שטר המלוה נכתב השובר תחת חתימות העדים כשר שהרי המלוה עצמו הוחזק בשטרו ואי לאו דפרעיה לא הוה שביק למכתב תבריה בגויה:

31 כי אתא כו' ואמר אין לי ראיה. כרבנן דמתני':

32 דיסקיא. שק של עור שהיו שטרותיו של אביו מונחות בו:

33 כי אתא רב דימי א"ר יוחנן התוקף את חבירו. בעל דין קשה ומטריחו בדין ואין חבירו רוצה לדון כאן אלא למקום הועד של תלמידי חכמים שיהא זה בוש מהם:

34 שנתעצמו. שנעשו קשין זה לזה: