נימוקי יוסף על סנהדרין ה׳

1 שאין מכירין אותו. דתשובה דהתם לאו משום איערומי הוא:

2 ויחזיר אבדה. אם מצא אבדת אחיו דכיון דמחזיר אבדה ודאי הדר ביה מחמדת ממון ויש שפירשו דתרתי בעינן ילך למקום שאין מכירין וכו' ויחזיר אבדה או יוציא טרפה וכן משמע מלשון הספרים דלא אמרי' או אלא גבי יוציא טרפה ובהרבה נסחי כתוב אי נמי יוציא טרפה והא דאמרי' שיוציא טרפה בדבר חשוב בששחטה לעצמו מיירי דלאחרים א"א דהא עברינן ליה והוא הלך לשם לשוב בתשובה ואיך יעבור גזרתם:

3 תנו רבנן פספסין שברי עצים ולפי שהקוביא מרובעת כאבן פסיפס קרויה כן:

4 אלא אפי' קליפי אגוזים. ואם תאמר כיון דקי"ל כרב ששת מכילתין דף כד: שפסול משחק בקוביא משום שאינו עוסק בישובו של עולם מאי אפי' מה לי קליפי אגוזים מה לי פספסין וי"ל דמשום סיפא נקטיה דאיכא רבותא לומר דאפילו בחנם לא ישחק אפילו בקליפין ואע"פ שאין אדם נמשך אחר שחוק זה כדי שיסיר שם שחוק מלבו:

5 דאפילו לנכרי. כדי שישתכח שם רבית מפיהם דתו ודאי לא הדרי לקלקולייהו:

6 הממירין את היונים. מרגיזין זה על זה להלחם ופי' רב חמא דף כה. דמפריחי יונים הוא אדא כלומר דאדי אדויי שמפריחם באומנות ע"י שמרגיז אותם שילכו מהרה ומלמדם להביא יונים מן השובך שעומדין לבית אחר בעלים על כרחם. ופיסולינהו משום גזל מדרבנן כדתנן חולין דף קמא: יוני שובך ויוני עליה יש בהן גזל מפני דרכי שלום ולאו גזל גמור הוא דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קא אתאן ורבו להתם כדאיתא בהשואל דף קב.:

7 אפי' בהמה וחיה. דלאו מילתא דשכיחא היא:

8 פגמיהן. דפין שמזרזין בהם:

9 דאפילו במדבר. דלא שכיחי יונים דישוב:

10 ויבדלו. שלא ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקירו גנותיהן לעניים:

11 לא חזרת דברים. לומר לא נוסיף עוד אלא חזרה הנכרת יפזרו פירות שביעית שבגנותיהם לענים:

12 תאנא הוסיפו עליהם גזלנין לא מיבעי למימר גזלן ממש דהא מדאורייתא פסול אלא אפילו גזלן דדבריהם שגזל מיד חרש שוטה וקטן מציאתן שאין בה אלא מפני דרכי שלום דלאו גזל גמור אלא דגזרו בהו רבנן מפני שבא להתקוטט עם אביהם פסלוהו רבנן לעדות ולדין כיון שעבר גזרה דרבנן מפני חמוד ממון חיישינן להו שמא שקלי אגרא ומסהדי שקרא:

13 והחמסנין. פסלינהו רבנן אף על גב דיהבי דמי משום דשקלי מן הבעלים שלא ברצונם ומיהו גזל גמור לא הוי למפסלינהו מדאורייתא משום דלא משמע להו לאינשי איסור כולי האי כיון דיהיב דמי. ואיכא דמקשו כיון דמדרבנן הוא דמיפסל היכי אותבי' התם במציעא דף ה: בהא דאמר רב הונא ג' שבועות משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו ואקשינן ולימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ואמאי והלא פסולין דרבנן הכרזה בעו וכל זמן דלא אכרוז עליה כשר הוא וי"ל דעיקר הקושיא ליתא דהתם כי פרכינן ולימא מגו דחשיד וכו' סלקא דעתך דמדאורייתא מפסיל דעבר אלאו דלא תחמוד דאכתי לא קים ליה לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו דבתר הכי הוא דמתרץ ליה דאי הוה ס"ד דלא מיפסיל אלא מדרבנן ודאי לא אמרינן מגו מפסולא דרבנן לפסולא דאורייתא תדע דהא למאי דמשני נמי סבר דמי קא יהיבנא ולא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו מאי הוי אכתי איכא פסולא דרבנן דחמסן הוא אע"ג דיהיב דמי ואמא לא אמרינן מגו אלא מדרבנן לאורייתא לא אמרי' מיגו:

14 רועים. טעמא דפסולים משום דמכווני שהבהמות ילכו לרעות בשדות של אחרים ואפי' מסתמא פסלינן להו והיינו דוקא ברועה בהמות שלו אבל רועה בהמות של אחרים לא חיישינן להו דאין אדם חוטא ולא לו דאל"כ אנן היכי יהבינן חיותא למרעה והא כתיב לפני עור לא תתן מכשול כדאיתא פ"ק דמציעא דף ה::

15 הגבאים פסולין משום שנוטלין מס של שר יותר ממה שהם צריכין עכשיו לשמא יצטרכו להם אח"כ ומשום שעושים שלא כדין ליטול מהם שלא לצורך פסולין מדרבנן דאי שקלי יתירא לעצמן גזלנין מדאורייתא הוו. מוכסין. משום דפעמים שבקי לעשירים ושקלי לעניים גזרו בהו רבנן או משום דחטפי ושקלי:

16 אמר רב יהודה סתם רועה פסול פירוש ברועה בהמות שלו כדפרישנא לעיל:

17 אמר רבי יהודה אימתי וכו'. כולם צריכין הכרזה בב"ד כולהו הני דפסלינן לעדות אינן נפסלין עד שיכריזו ב"ד להודיע כך וכך פסולין וא"ד טעמא דצריך הכרזה משום תקנות לקוחות שלא יחתמו אותן בשטרותיהן:

18 וחד אמר לא בעי הכרזה. שעבירה שלו מפורסמת וקי"ל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקל הלכך לא הוי פסול עד דמכרזי עליה ואף על גב דסתמיה שלא באו עדים שהכניס עדרו לשדה אחר פסול בעי הכרזה:

19 גרסי' בגמ' ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גזלנין סבר רב פפא בר שמואל לאכשורא דלא אכרזינא עלייהו אמר ליה רבא נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן בגזלן דאורייתא מי בעינן הכרזה. פי' דלא מיפסליה כיון שלא הכריזו עליהן:

20 אמר ר"נ אוכלי ד"א. פירשו רבוותא מקבלי צדקה מן עובדי ע"ז:

21 פסולים לעדות דהוי חלול השם והוי כרשע דחמס:

22 חיותא הוא. ולא מיפסיל דוחי בהם כתיב:

23 חשוד על העריות. פרש"י ז"ל בא על הערוה ממש וכן דעת הרב בעל העיטור ז"ל וכן משמע ממה שגריס רבינו אלפס ז"ל עלה דרב ששת שהשיב לו רב נחמן שאני הכא שיצרו תקפו ומהך גירסא ודאי משמע דאפילו בבעל ממש איירי ובעל מתיבת' נמי גריס הכי אבל בגרסא הנמצאת בספרינו ליתא אבל מן האחרונים ז"ל כתבו הנכון כמו שפירש הרז"ה ז"ל דחשוד על העריות היינו מי שעסקיו עם הנשים תמיד ומתייחד עמהן והא דא"ל רב ששת ארבעים בכתפיה וכשר לאו דאית ביה מלקות מדאורייתא דהא לית ביה לאו מפורש קדושין דף פ: דמכי יסיתך אחיך בן אמך נפקא אלא משום דמלקין על לא טובה השמועה שם פא: ורב נחמן לא השיב לו כלומר שלא חשש לו כיון דלית ביה לאו מפורש. אבל לדעת הגאונים ז"ל הא דמכשר רב נחמן אע"ג דאית ביה לאו חמור ומפורש משום דסבר כרבא דבעינן רשע דחמס כאן דף כז. והא לאו רשע דחמס הוא ולפי גרסתם שהשיב לדרב נחמן משמע דלאו דוקא רשע דחמס אלא כל חייבי לאוין פסולים דשאני הכא דיצרו תקפו ובתשו' כתב רבינו אלפסי ז"ל שאין כל חייבי לאוין פסולין אלא לאו שיש בו מעשה ונשבע ומימר ומקלל חבירו בשם שהם בני מלקות ומסור נמי פסול לעדות ע"כ. ופסק הרב ז"ל משמיה דרבוותא כרב ששת דהא מילתא איסורא היא וקי"ל כרב ששת באיסורי ומיהו ממה שהשיב רב נחשון ז"ל מדאמר רבא מודה רב נחמן וסוגיא דרבינא ורב פפא כוותיה אזלא ודיני נינהו והלכתא כוותיה דר"נ. דבדיני הלכתא כר"נ וכ"כ הרב בעל העיטור דמסתבר כרב נחמן וז"ל אע"ג דקי"ל כאביי דאמר לא בעי רשע דחמס ומומר אוכל נבלות להכעיס ומועלין בשבועות והנהו קבוראי דקבור מיתא בי"ט ראשון כולן פסולין לעדות שאני הכא דיצרו תקפו:

24 ענה מרי. ענני אדוני:

25 ארבעין בכתפי. חייב במלקות אע"פ שאין התראה דאמר מר קדושין דף כ. מלקין על לא טובה השמועה כדכתיב אל בני אל בני לא טובה השמועה:

26 וכשר. בתמיה:

27 לאפוקה. לומר מת בעלה או גרשה דניחא ליה לשווייה פנויה דתהוי שכיחא ליה:

28 לעיולא. לומר פלוני קדשה הא עדיפא ליה דלא תהוי שכיחא ליה דכתיב מים גנובים ימתקו ורב אלפסי ז"ל גריס ומודה ר"נ לענין עדות אשה שהוא פסול בין לאפוקי בין לעיולי:

29 ניסן. זמן קציר:

30 תשרי. זמן בציר ואסיף:

31 לא שמיה גנב. כדמפרש ואזיל:

32 באריסא דטרח בה דמורה בה היתרא וסבר ליטול דבר מועט יותר על חלקו מפני שטרח:

33 ובדבר שנגמרה מלאכתו. דמשוי נפשיה כפועל ומורה ביה היתרא וסבר לא קפיד:

34 איכרי. לאו היינו אריס ואינו חולק בפירות:

35 קיבורא דאהיני. אשכול של תמרים הרבה בענף אחד:

36 קבוראי. קוברי מתים:

37 ופסלינהו לעדות. דמשום שכר ממון עוברים על דת והוו להו כרשע דחמס:

38 הא קא שמתינא להו. ולא באו לפני חכמים להתנצל לפניהם ולומר דלשם מצוה נתכוונו:

39 סברי כפרה עבדי לן רבנן. אין חוששין לבא כי מאחר שנדו אותם יודעים הם שחטאו לפיכך לא רצו לבא להתיר להם נדויים והם חפצים באותו העונש כדי שיתכפר להם העון:

40 איתמר עד זומם. העיד בניסן והוזם בתשרי על עדות זו וכתב רבינו אלפסי ז"ל דרבוותא קמאי הוה מוקמי לה בעדות בשטר ואי קשיא אמאי מפסלי לימא אחרוהו וכתבוהו ואפילו כתוב בשטר דלא אחרוהו מ"מ היאך אפשר לפסלן למפרע מזמן הכתוב בשטר דכיון דהוזמו שטר מזוייף הוא ואין לו נאמנות כלל ואפשר לומר דמיירי בשהוחזק השטר בב"ד זה ימים שאפשר לפסלה למפרע משהוחזק השטר בב"ד והרמב"ם ז"ל בפ' י"ט מהלכות עדות וז"ל אין העדים נעשים זוממין עד שיאמרו בב"ד שטר זה בזמנו כתבנוהו ולא אחרנוהו וכו' אמרו בזמנו כתבנהו כיון שהוזמו הרי נפסלו למפרע מיום שנודע שחתמו על השטר שהעדים החתומים על השטר הרי הוא כמי שנחקרה עדותן בב"ד בעת החתימה ע"כ:

41 למפרע הוא נפסל. כל עדויות שהעיד מניסן ואילך פסולין שהרי משהעיד עדות זו הוא רשע:

42 ביע"ל קג"ם. יאוש שלא מדעת ב"מ דף כא: עד זומם דהכא. לחי העומד מאיליו בעירובין דף טו. קדושין שאין מסורין לביאה בהאומר לשלוחו דף נא: גלויי דעתא בגיטא בהשולח דף לד.. מומר אוכל נבלות להכעיס:

43 לתאבון דברי הכל פסול דכיון דמשום ממון קא עביד דהא שכיחא בזול מדהתירא ה"ל רשע דחמס ופסול לעדות:

44 שבועת שוא. על עמוד של אבן שהוא של זהב ואע"ג דלאו רשע דחמס הוא ותלמודא פסק כאביי דלא בעינן רשע דחמס לאביי לא הוי טעמא משום דעבירה קא עביד הוא אלא טעמא דאביי משום דרשע הוא ורחמנא פסלי' לעדות דכתיב אל תשת רשע עד אבל בעלמא בשאר איסורים דלא שייך עדות דאפילו עד אחד כשר בהם ואפילו אשה ליכא למפסליה:

45 ירושלמי פ"ז דשבועות הל"ד החשוד בשבועה מאימתי חזרתו כשיבא לב"ד שאין מכירין אותו ויאמר להם חשוד אני והא דמחמרינן לעיל גבי טבח טפי משום שהאמינוהו להאכיל לרבים ראוי לענוש יותר. וחשוד על שבועת שוא דאמרן דפסול לא משבועת בטוי קתני כגון אוכל ולא אוכל משום דכי קא משתבע בקושטא משתבע דאפשר שלא יעבור על השבועה:

46 וכתב הרב בעל העיטור ז"ל מסתבר דנהי דלא קתני לה מיהו אם עבר על השבועה מפסיל ושמע מינה עבר על גזירת הקהל פסיל דהיינו שבועת ביטוי וכן הורה הרב יעקב ברבי משולם ז"ל:

47 בר חמא ליכהיוה לעיניה. ינקרו את עיניו דבטילו מיתות ב"ד והאי קנסא קא עבדי ביה דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה כך פרש"י ז"ל:

48 חושלא. שעורים קלופין:

49 קתא דבורטיא. בית יד של רומח: