נימוקי יוסף על סנהדרין י״ז

1 בן סורר ומורה. ועוד תנן בפירקין דף עב. הבא במחתרת נידון על שם סופו היה בא במחתרת ושיבר את החבית אם יש לו דמים חייב אין לו דמים פטור:

2 דף עג. אלו שמצילין. הנרדף בנפשו של רודף שניתן להרגו ומקרא נפקי:

3 אבל ברודף וכו'. כ"ש שאר כריתות ומיתות ב"ד שאינן עריות דלא ניתן להצילן בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף כגון זכור ונערה המאורסה ומיהו רוצח בהדיא כתיב ביה והאי דנקיט בהמה משום דדמיא לעריות וע"ז משום דסד"א תיתי בק"ו כדלקמן ושבת נמי תיתי בג"ש כדאיתא בגמ' מ"ד מצילין בהני:

4 גרסי' בגמ' דף עב. הבא במחתרת אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אזילנא אי קא לאפאי ולא שביק לי קטילנא ליה והתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמיה קנינהו אמר רבא מסתבר מילתיה דרב בששבר דליתנהו אבל נטל לא. פי' בדמיה קננהו בדמיו קנאם הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתם:

5 מסתבר' מילתיה וכו'. פרש"י ז"ל בששברו בין שברן במחתרת בין נטלן ושברן אח"כ דכיון דנשתברו אינו חייב לשלם משלו דהא מתחייב בנפשו הוא:

6 אבל נטל וכו'. כלומר ואיתנהו בעין לא דהא לאו תשלומין הוא דכל היכא דאיתיה ברשותא דמריה איתיה ופקדון נינהו גבי דהאי וכדמפרש לקמן:

7 וכתבו עליו דלא נהירא דהא לא אפשר למפטר שבר אחר שנטלן דהא מודית דבשנטלן ואיתנהו בעין חייב משום דפקדון הוא גביה וכיון שכן אם שברם אח"כ ודאי חייב שהרי הוא שולח יד בפקדון אלא הנכון דה"ק מסתבר מילתיה דרב בששבר בעודו במחתרת אבל נטלה משם ויצא אע"פ ששברן אחר כך חייב שכבר נתחייב בהן משנטלן דהוו להו פקדון גביה וכששברן ה"ל שולח יד בפקדון וחייב כדפרישנא ומשום דהכי הוא דכשנטלן והוציאן ואח"כ שברן חייב לשלם לא הביאה רבינו אלפסי ז"ל בהלכותיו דכיון דקי"ל כרבא דאינו פטור אלא כששבר בעודו במחתרת לא צריך לאשמעינן הא שכבר הביא בפ' הגוזל בתרא הא דרודף שהיה רודף אחר חבירו ושבר את הכלים בין שלו בין של כל אדם פטור מ"ט מתחייב בנפשו הוא כך כתבו בשם הרמב"ן ז"ל:

8 אלו שמצילין ת"ל לא תעמוד וכו'. דמשמע לא תעמוד על עצמך אלא חזור בכל הצדדין שלא יאבד דם רעך אפילו לטרוח ולשכור שכירים להצילו:

9 גרסי' בגמ' דף עג. ת"ר א' הרודף אחר חבירו אחר הזכור אחר נערה מאורסה אחר חייבי כריתות אחר חייבי מיתות ב"ד מצילין אותן בנפשו אלמנה לכ"ג אין מצילין אותה בנפשו נעבדה בהן עברה אין מצילין אותה בנפשו:

10 פי' חייבי כריתות ומיתות ב"ד דעריות קאמר דאיכא עברה ופגם:

11 אלמנה לכ"ג. שרודף אחריה לאנסה אע"פ שיש פגם דקא משוי לה חללה:

12 אין מצילין אותה בנפשו. כדמפרש בגמ' דחייבי לאוין לא נתנו להצילן בנפשן:

13 נעבדה בהן עברה. כבר:

14 אין מצילין דהא איפגימא לה וקרא אפגמה קפיד מדגלי בהני ולא בעבירות אחרות:

15 אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי:

16 בית ניתזה. שם האיש:

17 יעבור ואל יהרג. דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם:

18 אם נאמר וכו'. פי' יאמר אותו שהוא יותר חביב וכ"ש האחר שהרי גלוי וידוע לפניו איזו יותר חביב:

19 אם יש לך אדם וכו'. פי' שאין דעת בני אדם שוות בכך יש שגופו חביב עליו יותר מממונו ויש שממונו חביב עליו יותר לפיכך הזכירם תורה שניהם בפירוש שלא ליתן פתחון פה ליצר הרע לחלוק:

20 לכך נאמר. כלומר תהיה אהבתו חביבה עליך יותר מכל החביב לך:

21 ניתן להצילה. בנפשו של הרוצח לאונסה דכתיב ואין לה מושיע דמשמע הא יש מושיע יושיענה:

22 מה רוצח יהרג ואל יעבור. אם אומר לו הוי רוצח והרוג את הנפש ואם לאו הריני הורגך:

23 אף נערה מאורסה תהרג ואל תעבור. כן הלשון ברוב הספרים ופי' תהרג האשה אע"ג דאשה קרקע עולם כדאמרי' גבי אסתר לקמן היינו כשבאו עליה באונס שאין בידה מה לעשות אבל אם אמרו לה נכרים הדביקי פלוני לעצמך תהרג ואל תדביקנו שאם כן הרי היא עושה מעשה בידים אי נמי כגון שהעלה לבו טינא ואיכא מאן דגריס יהרג ואל יעבור ואבועל קאי:

24 סברא הוא. שלא תאבד נפש דאיכא תרתי איבוד נפש ועבירה מפני נפשו דליכא אלא חדא איבוד נפש והוא לא יעבור והני שלשה עבירות דאמרי' דיהרג ואל יעבור לאו דוקא בעבירה גופה אלא אינהו וכל אבזריהו קאמרי' ופי' אבזריהו השייך להם ודוגמתו במנחות דף עג: עולה וכל אבזרהא תדע דאבזריהו נמי יהרג דאמרינן לקמן דף עה: גבי ימות ואל תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תספר עמו אחורי הגדר ואמרינן בשלמא למאן דאמר אשת איש שפיר ואע"פ שאין זו העבירה גופה ואמרי' נמי פסחים דף כה. בכל מתרפאין במקום סכנה חוץ מעצי אשרה:

25 מרי דוראי. אדון עירי ונכרי הוה:

26 מאי חזית דדמא דידך סומק טפי. מי יודע שיהיה דמך נאה וחביב ליוצרך מדם חברך הלכך אין כאן לומר וחי בהם ולא שימות בהם שלא התירה הכתוב אלא מפני שחביבה נפש ישראל להקב"ה כאן שיש איבוד נפש חברך לא ניתן דבר המלך לדחות על הרציחה:

27 אפילו על מצוה קלה וכו'. שלא ירגילו הנכרים להדריך את הלבבות לכך:

28 ערקתא דמסאנא. הנכרים שבאותו הזמן היו עושין רצועות של מנעליהם אדומות וישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרי ואם אומר הנכרי לישראל עשה רצועות מנעליך אדומות בפרהסיא או נהרוג אותך יהרג ואל יעשה אפי' שהיא מצוה קלה כך פירש רבינו אלפסי ז"ל:

29 אתיא תוך תוך. דעשרה בעינן וכולהו ישראל:

30 מה להלן. במרגלים:

31 והא אסתר וכו'. נבעלת לנכרי ולא מסרה נפשה למות:

32 קרקע עולם היא. אינה עושה מעשה כי הוא עושה בה מעשה והא דלא מקשה הא אסתר שעת הגזרה הואי משום דלא מיקרי גזרה אלא כשהגזרה מיוחדת באומה אחת לבד אבל אחשורוש לא על ישראל בלבד גזר אלא על כל מדינות מלכותו:

33 וא"ת אמאי לא מקשה אסתר גילוי עריות היא דודאי כיון שהנכרי הבא על אשת ישראל נהרג על ידה כדאמרינן פרק ארבע מיתות דף נז: בא על עריות ישראל נדון בדיני ישראל גם היא ודאי נהרגת מאותו השם עצמו וקרא דאשת רעהו לא ממעט אלא בישראל הבא על הכותית דלא חשיב לן אישות דידהו אבל אישות דישראל ודאי אישות הוא אפילו לגבי בני נח. י"ל דלא ברירא ליה דרשה מגילה דף יג. דאל תקרי לבת אלא לבית והא דאמרינן קרקע עולם לפי שיכולין לכוף אותה על כך בע"כ ובכי הא אין לה למסור עצמה למיתה שהרי אפשר שאפילו תמסור עצמה יכופו אותה לדבר עבירה ובכי האי גוונא שרי ואפילו בשלשה עבירות חמורות דאי לא למאן דאמר שם אל תקרי לבת אלא לבית דאשת איש היתה אמאי לא מסרה עצמה למיתה על כך וליכא למימר דמשום דלהנאת עצמו הוא שרי דבג' עבירות הללו לא שרי משום הנאת עצמן כדאמרינן גבי העלה לבו טינא לקמן אלא ודאי משום דקרקע עולם היא לא מסרה עצמה למיתה וה"ה לכל דבר שבידיהם להעביר בעל כרחנו שאין לנו למסור עצמנו למיתה בשב ואל תעשה כגון אסתר ואפילו בשעת השמד כדאמרינן שבת דף מט. גבי אלישע בעל כנפים שנטל תפילין מראשו כשראה קסדור ושעת השמד היתה ואעפ"כ נטלם הוא לפי שהיה בידם להעביר:

34 הנאת עצמו. שאין מתכוין הנכרי להעבירו מיראתו אלא להנאת עצמו הוא מתכוין ואין כאן חילול השם ליהרג על כך ודעת רבותינו ז"ל דלא שרינן להנאת עצמן אלא בשאר עבירות אבל בשלשה עבירות חמורות לא דהני לאו משום חלול השם הוא דאסירי דהא אפילו בצנעא ואפילו שלא בשעת השמד דליכא חילול השם יהרג דמשום חומר עצמן הוא ומשום הכי אסירי בכל ענין ואפילו להנאת עצמן נמי תדע דאמרינן בסמוך ימות ואל תעמוד לפניו ערומה וכיון דאיכא איבוד נפש מישראל אונס מיקרי וליכא כוונה להעביר ואפילו הכי אסרינן ומדאמרינן נמי בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה ופי' בירושלמי אפי' א"ל הבא עלין סתם ולא מצא אלא של אשרה אסור אבל בשאר עבירות דאיסורא דידהו בשעת השמד או בפרהסיא משום חלול השם הוא דשרינן להנאת עצמן דליכא חלול השם כולי האי אלא במתכוין להעביר: