נימוקי יוסף על מועד קטן י״ד

1 מספר. מגלח:

2 עד שיגערו. בירושלמי משמע דלא מהני רגל ורגלים שעברו עליו עד שיהיה גודל שערו למשא בפני הרואים ויש מי שמביא ראיה מהא דאמרינן דאינו נכנס לבית המשתה עד י"ב חדש דאיכא ג' רגלים אלמא אין הרגל מפסיק דבר זה כיון שאין תלוי בגזירת שלשים וי"א דאם עברו ל' יום ואח"כ בא הרגל דאז הרגל מפסיקו ומהני הגערה לבטל זמן הגערה כמו שמועיל לפני בשאר מתים:

3 מרעות. שמחה שעושים למרעות שמתקנין זה לזה דרך אהבה וריעות זה מתקן היום וזה למחר:

4 לבית השמחה. סעודת חתן:

5 לאלתר. אינו צריך להמתין שלשים לפי שאין שמחה בסעודת הרשות אלא בסעודת מצוה של נישואין:

6 בפורענא. שרוצה לפרוע מה שהאכילו חברו קודם שהיה זה אבל לפי שעכשיו הגיע זמנו לפרוע:

7 ארישותא. הלואה דהיינו שמתחיל הוא להאכיל חברו אתה נושה בו מתרגמינן דאת רשי ביה אסור להתחיל תוך ל':

8 בין כך ובין כך. בין בפורענא בין בארישותא עד שיעברו י"ב חדש. וא"ת דהכא משמע דסעודת הרשות יש בה היתר יותר מסעודת נשואין ובאבל תניא על כל המתים אסור ליכנס לבית המשתה עד שלשים יום ועל אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש אלא אם כן היתה לשום שמים משמע דסעודת מצוה יש בה היתר טפי וי"ל דההוא לשום שמים מיירי בסעודת מצוה דליכא שמחה כגון ברית מילה דאיתא צערא דינוקא אי נמי במשיא יתום ויתומה שאם לא יכניס הוא יתבטל המעשה:

9 קורע. טפח:

10 פחותה מטפח. פי' דמה שאחז בידו קרע:

11 ואפרקסותו. שקורין אויישו"ל אינה מעכבת את הקריעה שאם חופה את הקריעה ואינה ניכרת לא איכפת לן אם חופה אותה וקריעתו קריעה ואחרים פירשו אפרקוסותו בגד הזיעה הדבוק בבשרו:

12 אחד האיש וכו'. חייבין לקרוע אפילו עשרים חלוקים עד שיגלה את לבו:

13 את התחתון. את החלוק התחתון ומחזירתו לכסות בה:

14 מבדיל קמי שפה. שהאימרא שעושין סביב בית הצואר צריך שתהיה קרוע כדי שיהיו הקרעים מובדלים לשנים:

15 שולל לאחר ז'. כעין מעשה עבות אבל תוך ז' אסור שצריכה שתראה כשנים:

16 ומאחה. תופר לגמרי תפירה של קיימא:

17 מפני כבודה. לפי שגנאי לאשה אע"פ שאין לבה מגולה לעמוד בבגדים קרועים:

18 בכלי. בסכין אם אינו יכול ביד ועל אביו אינו רשאי אלא ביד:

19 קורע מבפנים. פירוש בחדר:

20 מבחוץ. בפני העם:

21 כפי אסיתא. הפוך המכתשת ועמוד עליה וקרע כדי שיראוך בני אדם:

22 חולץ. כתף:

23 מימין. של ימין:

24 מכאן ומכאן. ולפי שלא יפלו הבגדים יחגור אותם באבנט ומדלא קתני על אביו מהיכן חולץ ש"מ רצה מימין חולץ רצה של שמאל חולץ רצה שתיהן חולץ וכן על רבו שלמדו חכמה אם רצה חולץ עליו שתי כתיפיו:

25 בית מדרשו בטל. פי' כל ז' לפי שמספידין אותו ואין עוסקין בתורה בבית מדרשו כדי שלא יתעצלו מהספדו אבל שאר בתי מדרשות עוסקין בתורה ופרש"י ז"ל בית מדרשו אותן שהיו רגילין ללמוד תורה מפיו וכתב הראב"ד ז"ל סופדין אותו כל שבעה ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצין לבית מדרשו אלא מתחברין שנים שנים בבתיהם ולומדין:

26 אב ב"ד. עדיף מחכם:

27 ובני הכנסת. כגון עשרה בטלנין. כל בתי מדרשות. אף אותן שחוץ לעיר כל אותן שיכולין לבא ביום שמת:

28 וקורין שבעה. שאין מתפללין בעשרה אלא בביתו חוץ מקריאת התורה בשבת ז' וה"ה בשני ובחמישי שלשה וזה אינו בחכם ובאב ב"ד שאין מבטלין בהכ"נ אלא מקצתן בבהכ"נ ומקצתן בבית האבל:

29 ודוין. מראין עצמן עצבים על מיתת הנשיא וביטול בהכ"נ:

30 שמועה. סוגיא:

31 והגדה. ולא הגדה לפי שמושכין הלב ולא יתעסקו באבלותן ואפי' בשבת שאין בו אבלות אין עוסקין בתורה אבל אם בא להם מעשה מורים בו:

32 אבל שבת ראשונה. פי' שבת ראשונה שבוע ראשונה כלומר כל ז':

33 אינו יוצא לבהכ"נ קאמר וכן משמע דקאמר שנייה אינו יושב במקומו ולא תקשה עלך דאמרי' בדף כא: דאחר ג' ימים מותר ללכת בבית אבל דשאני התם דשתיהן בתי אבלות הן ומתנחם עמהם אבל בשבת ממש כתב רבינו האי גאון ז"ל בתשובת שאלה דמקום שנהגו שילך האבל בשבת לבהכ"נ מקדים ואתי מצפרא ומותר שהרי אין אבלות בשבת והא דקתני אבל שבת ראשונה וכו' בחול קאמר אבל בשבת לבהכ"נ שרי:

34 לנשואין. שאינו רשאי לישא אשה תוך ל' יום של אבלות:

35 שלישי מותר. רגל ג' וזמן ארוך זה כדי שתשתכח ממנו ולא יזכור אותה בשעת תשמיש:

36 לאלתר. לאחר שלשים יום אבל תוך ל' אסור:

37 פרנסתן. תקון הנערים דאשה מרביא להו:

38 לא בא עליה. יש מפרשים דלאו דוקא לא בא עליה אלא שלא נשאה אלא לאחר ל' דאי נשאה למה לא יהא מותר לבא עליה והלא מותר הוא בתשמיש המטה לאחר ז' ולענין אירוסין קי"ל דאם מתה אשתו אסור לארס עד לאחר ל':

39 ורבינו האי גאון ז"ל התיר לישא לאחר נ' אפילו על אביו ועל אמו וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכתב המחבר ומיהו דין הוא שיהא אסור לבא עליה מיד שלא יהיו בניו בסכנת בני תמורה:

40 כל שלשים יום לגיהוץ. פי' כיבוס שאסרו חכמים כל ל' יום מגיהוץ דוקא הוא שהם מים באפר או בנתר ובורית בין כלי צמר בין כלי פשתן וזהו דוקא ללובשן או להציען תחתיו ולישן עליהם אבל לגהץ לאחר שבעה כדי להניחן לאחר ל' כיון דאינו לובש אותם מותר והכי איתא באבל רבתי וכן כתב הראב"ד ז"ל וכן כתב בתוס':

41 המכבש. פריש"א בלע"ז דכיון שהאומן תיקנן והניחן במכבש אסור ללבשן בין לבנים בין צבועים אבל כלים ישנים שאינם מתוקנין ואינם יוצאין מתחת המכבש מותרין ללבשן:

42 רבי אומר. בא להתיר ישנים אפי' יצאו מתחת המכבש בין לבנים בין צבועים:

43 ר"א. בא להתיר הכל חוץ מכלים לבנים חדשים וכן הלכתא כר"א ברבי שמעון דהא רבא עבד עובדא כותיה:

44 הימיינותא. ויש ספרים דגרסי' חימוציתא והוא חלוק הבא מרומי. ואע"פ שהיתה חדשה כיון שהיא צבועה שהיתה אדומה נפיק בה מיהו בתוך ז' אסור בכולן וכתב הרמב"ן ז"ל וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ וכתבו בתוס' וי"א דדוקא בכלי פשתן ישנים קא מיירי וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ומותר:

45 ת"ר מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר. פי' שלא התירו לעשות בבית המת אלא צרכי המת ואכילה צורך חיים היא:

46 ואינו מיסב. שהוא דרך חשיבות ותענוג:

47 ואינו מברך. ברכת המוציא לפי שהוא פטור מן המצות כיון דמוטל לפניו ופי' מוטל לאו דוקא מוטל ממש קאמר אלא שמוטל עליו לקוברו:

48 ואינו מזמן. ברכת הזימון לפטור את אחרים דכיון שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את אחרים ידי חובתן:

49 ואין מברכין עליו דהא דאמרינן בברכות דף מה: דסופר מברך ובור יוצא היינו משום דבור מחוייב אלא שאינו יודע:

50 ואין מזמנין עליו לחשבו במנין שלשה לזימון ואמרינן בירושלמי ואם בירך אין עונין אחריו אמן ואחרים שברכו עליו אין עונה אחריהם אמן: