מאירי על סוכה ט׳

1 המשנה השנית והוא מענין החלק הראשון והוא שאמר סוכה הישנה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין איזו היא הישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה סוכה ישנה ופירש בה שעשאה קודם לחג שלשים יום שכל שהוא תוך שלשים מסתמא לשם חג הוא אחר שהגיע זמן ששואלין ודורשין בעניני החג ואינה נקראת ישנה אבל קודם שלשים ושעשאה סתם ולא הזכיר בה שלשם חג הוא עושה אלא שמ"מ לצל עשאה בית שמאי פוסלין שסוכה לשם חג בעינן וכל שמקודם שלשים אין סתמו כפירושו ובית הלל מכשירין הואיל ומ"מ לצל נעשית אין אנו צריכין בה להיות נעשית לשם חג ואם עשאה לשם חג אפילו מתחלת השנה כשרה ואפילו לבית שמאי ומ"מ הלכה כבית הלל ואף מתחלת השנה אין אנו צריכין לעשייתה לשם חג וכשרה אף מחג זה לחג הבא וכן מכמה שנים הואיל ולצל נעשית ונראה שהיא כשרה אף בלא שום חידוש אלא שבתלמוד המערב אמרו צריך לחדש בה דבר חבריא אמרי טפח ר' אסי אמר כל שהוא ובלבד על פני כלה חדוש בגופה הוי חידוש שאין בגופה אינו חדוש וכתבו גאוני הראשונים שדיו בפקפוק ונדנוד הסכך ואף באלו נראה לי שלא נאמר אלא לכתחלה ודרך הדור מצוה אבל לצורך עקר מצוה לא שאם כן לא נשמט התנא שלא להזכירה במשנתנו ובסוכת רקב"ש וגנב"ך שלא הצרכנו שום חידוש בגמרא שלנו:

2 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

3 עצי סוכה אסורים כל שבעה שנאמר חג הסכות תעשה לך שבעת ימים כשם שחל שם שמים על החגיגה לאסרה עד לאחר הקרבת אימורין ואף לאחר הקטרה דוקא לבעליו ומשלחן גבוה ליאכל בקדושה כך חל על הסוכה ואפילו התנה ואמר איני בודל מהם כל בין השמשות אינו כלום שהרי על כרחו חלה קדושה עליהם בין השמשות מחמת קדושת המצוה שהוא צריך לה וי"מ מחמת סתירת אוהל ולא יראה כן שזה שם מוקצה מחמת האיסור יש עליו ולא שם קדושה ושם שמים וכל שמחמת סתירת אהל אף בשאר יום טוב כן אבל כל שמחמת קדושה דוקא בסכת החג ומתוך שחלה קדושתה לבין השמשות חלה לכל החג שכולם כיום אחד הוא הואיל ואין שם הפסק לילות מימים ולא הקלו בתנאי אלא לנויי סוכה והוא הדין לדעת קצת לצורת פתח העשוי לנוי ולא להכשר כגון שיש שם שלש מחיצות שאין בה צורך לצורת פתח אבל של דפנות ושל סכך אסור אף בתנאי למדנו שעצי הסוכה אסורים מן התורה ואע"פ שבמסכת שבת מ"ה ב' אמרו שמשום מוקצה היא ומוקצה מדרבנן הוא ההוא בכל יום טוב אבל בשל חג דוקא משום קדושה ולדעת המפרשה משום סתירת אהל אף אנו מפרשים כן שמוקצה זה אסור מן התורה כמו שביארנו בראשון של ביצה אבל מה שאמרו למטה שאסורין משום בזויי מצוה זו לא נאמרה אלא בנויין וי"מ שמה שאסרוה משום מוקצה פירושו בשמיני אבל כל שבעה אסורים מן התורה בלא סרך מוקצה ועיקר הדברים כמו שכתבנו ומגדולי הדור התירו אף עצי סוכה בתנאי וכבר כתבנו דבריהם במסכת יום טוב:

4 מי שנפלה לו סוכתו חוזר ועושה אותה בחולו של מועד ולא סוף דבר בשכבר עשאה ונפלה אלא אפי' לא עשאה כלל מתחילת החג ונמלך לעשותה בחולו של מועד אע"פ שאין כאן סוכה לשבעה רשאי כמו שיתבאר במסכתא זו:

5 מי שעשה ציצית מן הקוצים ומן הגרדים ומן הנימין פסול ודבר זה יש שפירשוהו משום תעשה ולא מן העשוי ושיטת הסוגיא מוכחת כן שהרי הקשו ממנה לבית שמאי כמו שאמרו ובית הילל לית ליה דרב יהודא אמר רב דאמר עשאה מן הקוצים וכו' פסולה מן הציצין כשרה הואיל ואין כאן עשוי אע"פ שלא נטוית לשמה ושמואל אמר אף מן הסיסין פסולה טויה לשמה בעינן ואי אפשר לפרש שלא הקשה לו אלא מן הסיסין מדברי שמואל שמצריך טויה לשמה וכל שכן שפוסל בתעשה ולא מן העשוי שהרי אמרו וב"ה לית להו דרב וכו' שמשמען של דברים שמדבריו של רב הוא מקשה אלמא איסור קוצים וגרדים ונימין איסורן משום תעשה ולא מן העשוי ואחר שכן אתה מפרש מן הקוצים שהרבה פעמים נפסק החוט בשעת אריגה וקושרין אותו ונשאר מן החוט מן הקשר ולמעלה ואם נשאר מאלו בקצה הטלית במקום ציצית ועושה ממנו ציצית פסול שהרי עשוי הוא וקורהו קוצים על שם שהוא בקצה הבגד ומן הגרדים הוא הפסולת הנשאר מן הערב בסוף הבגד אחר אריגה ואם קשרם בחוליות וקשרים פסול הואיל ומעצמם נתלו לשם ומן הנימין הם החוטים הנשארים בקצה הבגד מן התפירה ונמצא שכל אלו מאליהן נפלו ופסולין אבל מן הסיסין והן פקעיות של צמר שכבר נטוה ותלה אותם לשם ציצית כשרה אע"פ שלא נטוה לשם ציצית הואיל ומ"מ נתלה לשם ציצית ושמואל אמר אף מן הסיסין פסול טויה לשמן בעינן ואין גורסין בה מה שנמצא בקצת ספרים אלמא בעינן טויה לשמה הכא נמי בעינן עשיה לשמה שאם כן נמצאת אומר שמדברי שמואל השיבוהו והאיך תמהו לית ליה הרב וכו' ומ"מ הגאונים פירשו מן הקוצים שבשעה שהצאן עוברים בין הקוצים צמר הגס והארוך מסתבך לשם ונימין צמר גס כעין שערות של עזים או של תיש שמתלקטין מבין שאר הצמר ומן הגרדים אותם הבליטות שהגרדי גוזז במספרים אחר אריגתו הנקראים בורילונ"ש וטעם איסורם של אלו מפני שאין ראוים לבגד וכתיב על כנפי בגדיהם וכו' פתיל וכו' פתיל הראוי לבגד ונמצא שאין מזה קושיא לבית הלל שהרי לא משום תעשה ולא מן העשוי נגעו בה כמו שפירשנו וא"כ לא השיבוהו אלא מן הסיסין ומדברי שמואל שפסלם אע"פ שבתלייה מיהא אין כאן עשוי הואיל וטויתם שלא לשמה ואע"פ שאמר תחלה לית ליה דרב יהודה אמר רב על שם סופה נאמרה כלומר לית ליה איסורא במה שנחלקו בו רב ושמואל בענין הסיסין והם גורסין אלמא בעינן טויה לשמה:

6 ולענין פסק בקוצים וגרדין ונימין הלכה פסול לאיזה פירוש שאתה רוצה לפרש אבל הסיסין לדעת הגאונים הואיל והקשו מדברי שמואל והוצרכו ב"ה לתרץ דבריו לשיטתם אלמא הלכה כשמואל לפסול אף בטויה שלא לשמה וכן פסקוה גדולי הפוסקים והמחברים אלא שגדולי הרבנים פוסקים בה כרב וכל שנתלו לשמן אין לנו ולטוייתם כלום ובמסכת מנחות פרק התכלת מ"ב ב' העמידו מחלוקת זו של רב ושמואל כענין מחלוקתם של חכמים ורבן שמעון בן גמליאל ותורף השמועה ציפן זהב או שטילא עליהם עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה אלא שלא נתעבד לשמה כשר ורבן שמעון בן גמליאל פוסל עד שיעבד לשמה רב כרבנן ר"ל שאינו מצריך טויה לשמה לציצית ושמואל כרשב"ג וגדולי הפוסקים לא פסקו בתפילין הלכה כמי אלא שמאחר שפסקו בציצית כשמואל נראה שבתפילין הלכה כרשב"ג ובששי של סנהדרין נחלקו אביי ורבא באורג למת בגד שלאביי אסור ומטעם הזמנה מילתא היא ולרבא לא מילתא היא והעמידוה במחלקותם של תפילין והוא שם כתנאי ציפן זהב וכו' וגדולי הרבנים פירשו בה אביי כרשב"ג שמצריך עבוד לשמה ועבוד כהזמנה וקשה לדעת שכתבנו שהרי הלכה כרבא ודלא כרשב"ג אלא שהגאונים פירשו שם לפי שיטתם רבא כרשב"ג שמאחר שהוא מצריך עבוד לשמה ולא דיו בהזמנה כלומר שיאמר זה העור יהא לתפילין אלמא הזמנה לאו מילתא היא וכן גדולי הרבנים לשיטתם שפסקו בציצית כרב ובתפילין כרבנן מפרשים דעת רבא בהזמנה לדעת רב בציצית ולדעת חכמים בתפילין ולדעתנו צריך טויה לשמה בציצית ועבוד לשמה בתפילין וכתבו גדולי הדורות שאף רבנן לא נחלקו בתפילין אלא ברצועות שהן תשמישי קדושה כעין בגד למת שהם תשמישי מצוה ואע"פ שיש שני קשר אותיות כגון דל"ת ויו"ד משדי מ"מ אין אלו עיקר הקדושה אבל תפילין עצמן ר"ל הקלפים כולם מודים שצריכים בה עבוד לשמה שלא נשתנו מספר תורה שצריך לעבד גוילין שבה לשמה כמו שהתבאר בחמישי של גיטין ומ"מ י"מ שאף ברצועות לא נחלקו שצריכין עבוד לשמה שהרי הן עיקר אות לא נחלקו אלא בעור שהקציצה מחופת בו שלרבנן אין צריך עבוד לשמה ולרבן שמעון בן גמליאל צריך וכן כתבנוה בששי של סנהדרין וגדולי המחברים פסקו בעור קציצה שאינו צריך עבוד לשמה אבל הרצועות צריכות עבוד לשמה וכן במזוזה מחלוקת גדולה שלדעת גדולי המחברים אין צריך עבוד לשמה מפני שלא מצינו מפורש בה כן בתלמוד וכן שאינה חובת הגוף כתפילין וספר תורה שאם אין בית הראוי למזוזה אין מזוזה ורבים חולקים עליהם בזו שאף בציצית תלויה בטלית הראוי לציצית ולרוב גאונים ראיתי שמצריכים עבוד לשמה אף במזוזה:

7 ציצית שעשאה מצמר הגזול פסול אבל סוכה גזולה כשרה ולא סוף דבר שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו שהרי אין קרקע נגזלת אלא אף אם גזל עצים ועשה מהם סוכה תקנת חכמים היא שיתחייב לו בדמי עציו ואפ' גזל נסרים והניחם ולא חברם ולא שינה בהם כלום יצא:

8 המשנה השלישית והכונה בה כשלפניה ההוא שאמר העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה אמר הר"ם רוצה באמרו דיורין שלא תהיה ראויה לדירה והוא כי כשתהיה התחתונה חלושה כל כך שאינה יכולה לסבול בשום פנים מה שפורשין עליה מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה כשרה לפי שאנחנו על גג העליונה נסמוך ואם היא חזקה כל כך שתוכל לקבל מה שפורשים ממנו מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה פסולה ואם יכולה לקבל כרים וכסתות על ידי הדחק והגג מתנועע בהן בזה חולקים ר' יהודה וחכמים וכל זה בתנאי שיהיה החלל שבין שתי הגגות עשרה טפחים או יותר אבל פחות מעשרה תהיה התחתונה כשרה ואין הלכה כר' יהודה פרש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפרש על גבי הקנוף פסולה אבל פורש הוא על גבי נקליטי המטה נשר הוא הדבר הנושר מן העלין והלולבין מן הצמחים שמסככין בהם והקינוף הוא ארבעה עמודים וכשפרש עליהם יהיה גג ותהיה סוכה בתוך סוכה ובתנאי שיהיה בגובה העמודים עשרה טפחים או יתר ונקליטי המטה הם שני עמודים בלבד וכשפרש עליהם אינו סכך ואם פרש מסך תחת גג הסוכה לנוי הרי היא כשרה מפני שפרט ואמר מפני הנשר הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבו פסולה אם היה הסכוך הרבה מהם או שקצצן כשרה זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה אם אין גדולו מן הארץ אין מסככים בו ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה ובתנאי שיקצץ אותם כי אם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה לפי שאין מותר לסכך בצמחים בעודן מחוברים לקרקע מן הטעם שנבאר עוד ואמרו או שקצצן כשרה בתנאי שינענע אותם ואז תהיה כשרה ואע"פ שרוב הסוכה מזה הגפן או הדלעת כדי שיהיה נעשה לשם סוכה כי העקר אצלנו חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי וזה העקר הנזכר כי כל שגדולו מן הארץ אינו מקבל טומאה והוא שלא יהיה כגון מחצלאות ובגדי פשתן וכלי העץ שמקבלים טומאה הוא עקר אמתי וראוי לסמוך עליו והרמז לזה אמרו ית' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך וגו' ובאה הקבלה בפסולת גרן ויקב הכתוב מדבר ענינו שתהיה הסוכה מהם וכיוצא בהם:

9 אמר המאירי העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית שהתורה אמרה בסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ופי' בגמ' דוקא באילן שצילתו מרובה מחמתו שמאחר שצילתו מרובה שם סכך עליו ונמצא סכך שתחתיו סוכה בתוך סוכה אבל כשחמתו מרובה מצילתו כשרה ותמהו בה וכי חמתה מרובה מצלתה מאי הוי והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופירשוה כשחבטן והקשה אי חבטן מאי למימרא מהו דתימא נגזר חבטן אטו לא חבטן קמ"ל והקשה תנינא הדלה עליה את הגפן וכו' וסיכך על גבן פסולה ואם היה סכוך מרובה מהן או שקצצן כשרה היכי דמי אילימא בשלא חבטן הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אלא לאו כשחבטן ושמע מינה דלא גזרינן ותירץ מהו דתימא הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא קמל"ן זהו לשון הסוגיא וביאורו מבולבל הרבה ביד מפרשים ומה שנראה לי בפירושה דרך קצרה הוא שכל שהאילן מרובה מחמתו הן שסכך תחתיו הן שפרש האילן על הסיכוך הן שמתדבק עם הכשר כעין דלעת וקיסום הן שאינו מתדבק בו הן שקדם פסול לכשר הן שקדם כשר לפסול פסולה שמאחר שצל האילן מרובה מחמתו אע"פ שצל סכך גם כן מרובה מחמתו ואינו צריך לצרופו מ"מ שם סוכה עליו והרי זה סוכה תחת סוכה כסוכה שבתוך הבית שפסולה על כל פנים אבל כשחמת האילן מרובה אין שם סכך עליו וכשר אלא אם יש מן הצל של אילן ארבעה טפחים במקום אחד וקס"ד אף בשהסכך הכשר צריך לו כלומר שאף הסכך הכשר אין צל שלו מרובה מחמתו אלא בצירוף צל האילן עם צלו והוא שהקשה ואחר שכן האיך אתה מכשירו והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ותירצה בשחבטן ואנו מפרשים שהשיר את העלים לגמרי שאין צל האילן כלום וכל שצלתה של סוכה מרובה מסתמא לא בצירוף אילן הוא אלא מחמת עצמה והוא הדין אם לא חבטן כל שאין צירוף האילן צריך לכשר וחמת האילן מרובה כשר מן הדין אלא שיש לפסלה מצד גזרה שהדבר קרוב לטעות בה להכשיר אף בשצל סכך צריך לו הואיל ולא חבטן וכן אפילו חבטן אם עדיין צריך צל קורות הענפים לצירוף הסכך הכשר להשלים צלו לרוב פסול אלא שסתם הדברים כל שלא חבטן צל הסכך צריך לצירוף עלי האילן שמן הסתם אין אדם מסכך בכדי צורך צלו וכל שהוא רואה צלתה מרובה אינו מדקדק אם מחמת הסכך לבד אם בצירוף עלי האילן וכן סתם הדברים כל שחבטן אין הסכך צריך לצל קורת הענפים שכל שנחבטו עלי האילן אין אדם סומך על צל קורתו של ענף האילן ומתוך כך שאל חבטן מאי למימרא והרי הואיל ואין צל זה צריך לצל הסכך ואף הוא מעצמו חמתו מרובה מצלתו אין כאן לא סכך ולא צירוף סכך מחמת האילן והשיבו שבא ללמד שאין גוזרין בו אטו לא חבטן וחזר והקשה תנינא הדלה עליה ר"ל על דפנותיה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום שכל אלו הם זמורות ארוכות שאדם יכול להדלותם על כל משך הסוכה וסכך בסכך כשר על גבן פסולה שמן הסתם לא סכך אלא בכדי הצריך והרי דלעת זה מצטרף לעשות צל הסוכה מרובה ואם היה הסכך מרובה מהם או שקצצם כשרה והענין בקצצם שהרי הקציצה עושה את הכל סכך כשר ואע"פ שיש כאן תעשה ולא מן העשוי שהרי אין אומרין שקציצתן זו היא עשייתן פי' בו בגמ' בשנענען אחר קציצה ומ"מ בשהיה סכוך מרובה מהם שכשרה ודאי הענין בו כדי להיות צלו מרובה בלא צירוף שסתם הדברים רוב צל הסוכה תלוי ברוב סכך וכל שרוב סכך כשר רוב צל הסוכה מחמת סכך כשר הוא ואע"פ שאפשר לפעמים רוב צל בלא רוב סכך כגון שנתפשט סכך הכשר בקלישות על הסכך כלו עד שהיא מדובללת ודלה עד שהרבה סככה בפסול ומ"מ צלתה מרובה מחמתה מצד הכשר מ"מ רוב סוכות וסתמן רוב צלן תלוי ברוב סככן ואם בשלא חבטן ודאי אינו כן ר"ל שלא היה רוב צל בא מחמת סכך הכשר שכבר הקדמנו שסתם הדברים אין אדם מסכך ביתר ממה שצריך לו ודלות הסכך ודבלולו אינו דבר המצוי והרי נמצאת דלעת צריכה להשלים את הצל לרוב אלא ודאי בשחבטן וסתם הדברים שאין אדם נסמך על צל סכך של דלעת שהרי אינו כדאי לימנות ולמדת שאין גוזרין חבטן אטו לא חבטן ופירשה שהוצרך לשתיהן כדי ללמד בשניה שלא סוף דבר שאם עשה כן מכשירין לו את הסוכה אלא שאף לכתחילה מתירין לו לעשות כן:

10 זהו מה שנראה לי בביאור הסוגיא ולמדנו שכל שהאילן צלו מרובה שם סכך עליו ואין הכשר לסוכה בשום פנים אם חמתו מרובה אין שם סכך עליו וכל שהוא צריך לסכך להשלימו לרוב צל וסתם הדברים זהו בשלא חבטן פסול ואם צל הסכך מרובה בזולתו וסתם הדברים זהו בחבטן כשר ואף בשלא חבטן אם צל הסכך מרובה כשר מן הדין וכן אם אף אחר שחבטן צריך צל קורות הענפים להשלים לרוב צל הסוכה אלא שסתם הדברים כך הוא כמו שביארנו וכן אפשר שכל שלא חבטן גוזרין בו שאינו צריך לצירוף אטו צריך לצירוף ונמצאת למד שאין הדבר תלוי ברוב סכך כשר אלא שסתם רוב סכך כשר צלו מרובה בלא צירוף עד שכמעט רוב צל תלוי בלא סכך אא"כ על דרך זרות ומילתא דלא שכיחא וזהו שאמרו במקרה סוכתו בשפודים שצריך ריוח ביניהם כמותם ופירשוה במעדיף כלומר שנמצא הסכך מרובה מהם ר"ל שאם לא כן לא יהיה הצל מרובה בלא צירוף השפודין ושמא תאמר והלא לא הוצרכו לתרצה במעדיף אלא לדעת הפוסל בפרוץ כעומד אבל לדעת המכשיר אין צריך בהעדפה אע"פ שמ"מ לצלתה מרובה בלא צירוף אנו צריכים וא"כ על כל פנים אתה צריך לומר שצלתה מרובה אף בצירוף כשרה יראה שלרווחא דמילתא הקשה שם כן ר"ל לימא הא דמכשרינן בריוח כמותן תהוי תיובתא הרב הונא דפסיל בפרוץ כעומד והרי בכאן הכשרנוה אף בשאין הצל מרובה אלא על ידי צירוף ותירץ במעדיף כלומר כל שאינו מעדיף אף לדעת המכשיר בפרוץ כעומד פוסל בה מצד שאין צלתה מרובה אלא על ידי צירוף אלא שלשניהם דוקא במעדיף ונמצא הצל מרובה בלא צירוף ויש שפירשה כשהיא בדרך שצל הסוכה מרובה בלא צירוף השפודים ואעפ"כ הוצרך לרוב וכשהקשו ממנה לזו הם פירשו שאינה דומה שזו שבכאן כל הסוכה מסוככת בסכך כשר אלא שהוא קלוש ואין כאן פרוץ כעומד ואף הפסול ממין הכשר הוא ואינו ניכר כל כך לחשבו כפרוץ ומעתה כל שאינו צריך לצירוף הפסול כשר בלא רוב אבל שפודין שאין כל הסוכה מסוככת לא בסכך כשר ולא אף בפסול שממין הכשר אלא במין שניכר פיסולו הרי הן כמי שאינן ואלמלא רוב סכך כשר הוה ליה פרוץ כעומד ולענין סכך צריך להיות עומד מרובה כמו שכתבנו בראשון של עירובין מ"מ בזו נראה שכל שאין שם רוב אין כאן צלתה מרובה מחמתה ומ"מ יש פוסקין במקרה בשפודין שבריוח ביניהם כמותם כשרים הואיל והריוח שביניהם נתמלא בסכך כשר וכדעת רב פפא שאמר פרוץ כעומד מותר אבל ניטל הסכך פסול ונשתייר אויר אפילו הוא פחות משלשה פרוץ כעומד פסול ולדעת זה אתה צריך לומר שרוב צל אף על ידי צירוף הפסול כשר אלא שהמפרשים אותה בדרך שצלתה מרובה בלא צירוף השפודים הם מצטרפים במקצת לדעתנו שהרי לא הוצרכנו לרוב הואיל וצל הכשר מרובה אא"כ נאמר שבזו כל שאין שם רוב סכך אין שם רוב צל כמו שכתבנו:

11 זהו מה שנראה לי בשמועה זו בביאורה ופסק שלה אלא שיש מקום עיון למה שפירשנו בחבטן לשון השרת העלין וכדי שלא להשאר שם צל האילן היה לו להקשות אי הכי אף בצלתו של אילן מרובה נאמר כן שהרי עבר צלו ונשאר חמתו מרובה ואין שם סכך עליו ומתוך כך אני מפרש חבטן לא השרת העלין לגמרי אלא להתחיל בהשרתן מעט לגלוי הדעת שאינו סומך על אותו הצל כלל ושדעתו לסכך עד שתהא צלתה מרובה בלא צירוף צל האילן כלל אע"פ שנשאר צלו של אילן במקומו אחר שמ"מ חמתו מרובה הא כל שהאילן צלתו מרובה מחמתו שנמצא שם סכך עליו אע"פ שהתחיל בחבטה וגלה דעתו שאינו סומך עליו שמסכך בכדי כל צרכו שתהא צלתה מרובה מחמתה מחמת עצמה בלא צירוף צל האילן הואיל ומ"מ נשאר צל האילן במקומו כצלתו מרובה מחמתו שם סכך עליו והסוכה פסולה משום סוכה תחת סוכה:

12 זהו דעתי בביאור שמועה זו ומ"מ הריני כותב שיטת שאר המפרשים על היותר קצר שאפשר מפני שהפסקים משתנים לפי שיטת קצת הפירושים ודרך כלל אני אומר שכל שאר מפרשים מצריכים רוב סכך אפילו היה צל הסוכה מרובה בלא רוב סכך אלא שפירושיהם משתנים לכמה דרכים הדרך האחד הוא שגדולי הרבנים פירשו וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי הואיל ומ"מ צריך הוא לצירוף הכשר להשלים צלו לרוב שהרי סתם נאמרה כמו שפירשנו הא קא מצטרף וכו' וכל שאתה רואה את האילן כמסולק משם נשאר מה שתחתיו בחמה ונעשית בה הסוכה חמתה מרובה מצילתה שהרי סתם הדברים בסוכה שצלתה מרובה מחמתה בצמצום אנו עסוקים ואע"פ שהסכך כשר רבה בה מ"מ אין סכך הפסול בטל בו הואיל ואילן בפני עצמו הוא עומד ותירצה בשחבטן ופירשו הם שהשפילן ועירבן זה עם זה ונמצא שהאילן מתבטל מעצמו הואיל ויש כאן רוב סכך כשר אע"פ שאין צלתה מרובה בלא צירוף אילן שאפשר לפעמים רוב סכך בלא רוב צל כמו שביארנו ואע"פ שלדעת המכשיר בשפודין בריוח כמותן כשר בלא רוב סכך כשר בזו בשהצל הכשר מרובה ומקצת גדולי הדור פירשוה אף כשאין צל הכשר מרובה ומפני שלדעתם בזה אי אפשר לרוב צל בלא רוב סכך ומקשים ממנה לזו ומתרצים שהשפודין כל אחד בפני עצמו אבל כשהם על ידי עירוב צריכים אנו לרוב סכך כשר והדברים נראין יותר בהיפוך ומ"מ הם כללו בזה שלשה דינין אחד שכל שהאילן בפני עצמו ולא חבטן רואין הסכך שתחת ענפי האילן כאילו אינו ואם נשארה צילתה מרובה כשרה כמו שכתבנו אלא שפסלנוה מחמת גזרה ואם אין צלתה מרובה אלא בצירוף האילן פסולה וגם זו כמו שכתבנו והשני הוא שכל שחבטן צריך לרוב סכך כשר וכשרה אע"פ שצל האילן צריך להשלמה וזו כנגד שיטתנו והשלישי שכל שהסכך פסול בפני עצמו והכשר בפני עצמו דיו בכשר כפסול אלא שאם יש בו יותר משלשה טפחים לא יאכל ולא יישן תחתיו וזו מתנגדת לשיטתנו שפסקנו בה במעדיף כמו שיתבאר ומ"מ למדת לפירוש גדולי הרבנים שכל שחמת האילן מרובה מצילתו ועירבן ויש בה רוב סכך כשר כשרה הסוכה אע"פ שהאילן צריך להשלמת רוב צל לסוכה ומ"מ לעיקר השיטה ולענין לשון חבטה יש שואלין האיך תפרש בחבטן לשון השפלה והרי אף בהדלה את הגפן אתה מזכיר לשון חבטן ובזו האיך לשון חבטה נופל בה והרי סיכך על גבן אלא שאפשר שהשפיל בדי הסכך וערבם זה בזה אלא שאף לענין הביטול הם שואלים והא מחובר אין בו ביטול וכמו שאמרו ערלה פ"א מ"ו נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות אחרות כולן ידלקו ואע"פ שבזו הרי איסור במקומו עומד ואין ראוי ליבטל אבל זו שנתערבה תיבטל הרי בסופה אמרו אם ליקט יעלה באחד ומאתים טעמא דליקט הא מחובר לעולם אינו בטל אף בעירוב ועוד שהרי האיסור ניכר הוא וידוע ומהיכן איסור הניכר מתבטל ועוד האיך התירוה לכתחילה והא אין מבטלין איסור לכתחילה וא"ת דוקא באיסור אכילה הרי אף באיסור הנאה אמרוה בעצים שנשרו מן הדקל שאלמלא טעם מיקלא קלי איסורא לא היינו מתירים להרבות עליהם עצים מוכנים כמו שביארנו בראשון של ביצה וכן שלפירושם מאי האי דקאמר חבטן מאי למימרא והרי לימדנו בה שבהשפלה גרידא אע"פ שאין הצל מתמעט מכשירין אותה מחמת ביטול וטובא אתא לאשמעינן ומ"מ לדעתי אין בכל אלו קושיא שאין מדמין מביטול שאר איסורין שאדם נהנה מהם הנאת הגוף לדבר שאין נהנין בו אלא לקיום מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו וראוי להחזירם לדין תורה ליבטל כל מיעוט ברוב ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו חששו לקושיות אלו ופירשו מתוך כך שכל שהאילן צריך לצירוף השלמת רוב צל לסוכה פסולה אף בחבטן ולא הוכשר לדעתם אלא בחמת האילן מרובה וחבטן ורוב סכך כשר ושהסוכה צלתה מרובה מחמת עצמה לבד האילן שנמצא האיסור אינו מעלה ומוריד ופירשו בסוגיא זו הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ואף כשהסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף אילן ולמדת שבלא חבטן פסולה על כל פנים וכבר כתבנוה לשיטתנו גם כן מתורת גזרה אלא שהם חוזרים ומפרשים חבטן כפירוש גדולי הרבנים בהשפלה ועירוב ומתורת ביטול וכשהקשו לעצמם ממה שאין מבטלין איסור לכתחילה הם מפרשים לכתחילה להכשיר לו את הסוכה לאכול בה לכתחילה ודיעבד שאם אכל בה יוצא בה ידי חובתו אבל לעשות לכתחילה לא ואף הם חוזרים ומפרשים חבטה זו בענין זה ר"ל השפלה ועירוב ולא מתורת ביטול אלא שמתוך שהסכך רבה עד שצלה של סוכה מרובה מחמתה בלא צירוף אילן הרי הפסול כמי שאינו:

13 ומגדולי הראשונים פירשו והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלומר כיון שנתן מעט סכך כשר נצטרף עם האילן ונעשה צלתה מרובה בפסול ואין רבוי סכך כשר הבא אחריו מועיל הואיל ונעשה הסכך בפסול ופירשו בשחבטן ר"ל השרת העלין והרי גלה בדעתו שאין צל האילן נוח לו והדברים זרים שהרי אף באיסורין כל שניתוסף ההיתר מתיר את האסור כל שלא כיון הוא לבטלו כמו שיתבאר במקומו ובזו אין בה דין ביטול כמו שכתבנו ומ"מ למדת לדבריהם באלו שנוטלין הרעפים מכסוי הבית ועושים למטה מהם סוכה כהלכתה ונשארו הקורות למעלה מהסכך שצריך לסככה ביחד עד שבשעה שיחול שם סוכה עליה והוא בשעה שצלתה מרובה מחמתה לא יצטרף עמה צל הקורות וכן שיגלו מן הרעפים בכדי שתהא החמה נכנסת הרבה במקום הסוכה שתהא חמתה מרובה עד שיכסנה בסכך הכשר והדברים מתמיהים מטעם שכתבנו ועוד שלדבריהם אם הדבר ראוי לאסור גלוי הדעת למה מפקיע:

14 וגדולי המפרשים כתבו בשם גאוני ספרד והא קא מצטרף וכו' כלומר ושמא יש ממנו ארבעה טפחים במקום שפוסל ופירשה בשחבטן ר"ל השרת העלין שאין עוד צל ארבעה טפחים בבת אחת ונמצאת למד שלדעתנו די לנו בחמת מרובה ושתהא צל הסוכה מרובה בלא צירופו ולדעת גדולי הרבנים אתה צריך חמת אילן מרובה וסכך כשר מרובה וחבטן לבטלו ברוב ובאלו כשר אף כשאין צל הסוכה מרובה אלא בצירוף צל האילן ולגדולי הדורות צריך ארבעה דברים חמת אילן מרובה וסכך כשר מרובה וחבטן כדי ליתן לב להיות צל הסוכה מרובה ולמדת ממילא הרביעית והוא שצריך שתהא צל הסוכה מרובה בלא צירוף ולגדולי הראשונים צריך לחמת אילן מרובה ולסכך כשר מרובה ולצל סוכה מרובה כאחד עד שלא יצטרך שום שעה לצירוף או לחבטן מתורת גלוי הדעת שאינו רוצה בצל האילן ואם האילן תחת הסוכה אין צורך בזו לדעתם וכן לדעתם אם לאחר שהשלים את הסיכוך כהלכתו הדלה עליה את הגפן או את הדלעת בין על גבי הסיכוך בין על גבי הדפנות תחת הסיכוך אף בלא חבטן הואיל וחמת האילן מרובה מצילתו ואנו פסלנוה מגזרה כמו שכתבנו ואחרוני הרבנים הכשירוה אף בצל האילן מרובה מחמתו שכל שנעשית הסוכה כשרה אינה נפסלת עוד בסכך שני ונשתקע הדבר שהרי סוכה תחת סוכה ודאי תחתונה קודמת ואעפ"כ נפסלה כשנעשית העליונה עליה אלא שהם מפרשים שעשה הסוכה גבוהה ואחר כך סיכך באמצעיתה והדברים מתמיהים ואע"פ שהם מביאים ראיה מעובדא דמנימין דאישתמיטוה ליה כתנתא במיא אינה ראיה כמו שיתבאר למטה:

15 ולגדולי המחברים ראיתי שלא הזכירו ענין חבטה כלל אלא זו שתחת האילן כתבו במוחלט שפסולה ולא הפרישו בין צלו מרובה לצלו מועט ובהדלה עליה את הגפן כתבו שאם קצצן אם היה הסכך האחד מרובה כשר בלא נענוע ואם לאו צריך נענוע אבל כל שלא נקצצה פסול אף בסכך כשר מרובה מחמת צירוף פסול בכשר וכן כתבו בפירוש המשנה וראיתי מי שמפרש בדבריהם שהם מפרשים חבטן כמו קצצן וכל שצל האילן היה מרובה מחמתו צריך נענוע אחר קציצתו הא אם היתה חמתה מרובה אין צריך נענוע ואין נראה כן שהרי בסוגיא העמידו זו שבהדלה עליה שאם היה הסכך מרובה מהם כשרה וכן בחבטן ונאמר בהם אח"כ או שקצצן כלומר או שלא היה הסכך מרובה אלא שקצצן אלמא חבטן לחוד וקצצן לחוד אלא שנראה לדעתם שאין פוסקין ענין חבטן כלל ולא נאמרה לדעתם אלא דרך סוגיא ומשא ומתן אלא שאני תמה האיך יפרשו או שקצצן דמשמע דקמייתא בלא קציצה כשרה והא קא מצטרף וכו' ונראה לי שהם מפרשים אם היה הכשר מרובה מהם עד שנעשה צלתו מרובה בלא צירוף הפסול ושאף הפסול היה חמתו מרובה או שאם היה צריך לצירופו שקצצן ונענען כשרה:

16 סוכה על גבי סוכה ושני הסככים עשויים כהלכתם עליונה כשרה ותחתונה פסולה שמאחר שצל העליונה מרובה מחמתו שם סוכה עליה ונמצאת תחתונה סוכה בתוך סוכה וכתיב בסכות תשבו והוא חסר וא"ו ומתוך כך דרשו בו בסכת ולא סוכה על גבי סוכה ולא סוכה שתחת האילן ולא סוכה שבתוך הבית והעליונה כשרה מ"מ כל זמן שיהא תחתיה קרקע של משך שבעה בשלש דפנות או שיש על סכך התחתונה אם היא תוך ד' אמות לדפנות של חיצונה ושיהא סכך העליונה גבוה ממנה עשרה טפחים וכן שיהא סכך העליונה תוך כ' הא אם היתה חמת העליונה מרובה מצילתה התחתונה כשרה שאין לעליונה שם סכך כדי לפסול את התחתונה מדין סוכה תחת סוכה ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה ופירשוה בגמ' שאין סכך התחתונה חזק כל כך שיהא יכול לקבל כרים וכסתות לישב עליהן כשיבא לצאת ידי חובת סוכה בעליונה הרי נמצא שאין אדם יכול לאכול בעליונה ומאחר שכן אין שם סוכה עליה לפסול את התחתונה ואע"פ שאפשר שיהא שם קרקע במשך שבעה ובשלש דפנות אין אדם מצוי לעשות סוכה תחת סוכה רחוקה מדפנות החיצונה כל כך שאין כונתו אלא לאכול בתחתונה ועושה סוכה אחרת להרחקת טיפי גשמים שלא יבואו לשעתן על השולחן ורוצה הוא להשתמש בה בכותל החיצונה ועושהו כשיעור סכך שעליו ופי' בגמ' שאף חכמים מודים בזו ולא נחלקו אלא ביכולה לקבל על ידי הדחק שלדעת חכמים הרי העליונה ראויה מיהא לדירת עראי והלכך שם סוכה עליה ופוסלת את התחתונה ור' יהודה מצריך לדירת קבע וכל שעל ידי הדחק אינו דירת קבע ונמצא שאינה סוכה לפסול את התחתונה והלכה כחכמים וכן חלקו בגמ' כמה יהי' הסככים מרוחקים זה מזה שיהי' קרויים שני סככים עד שתהא דן את התחתון בסכך שתחת סכך ושבפחות מכן יהא נדון בסכך אחד כעין עיבוי ופירשה רב טפח שכן אהל טומאה בטפח להביא טומאה אם טומאה תחת ראשו האחד וכלי תחת ראשו השני או לחוץ בפני הטומאה אם יש כלי על גביו כנגד הטומאה הא פחות מכן סכך אחד הוא ורב חסדא ורבה בר רב הונא פירשוה בארבעה טפחים שאין מקום פחות מארבעה לידון רשות בפני עצמו וא"כ כל פחות מארבעה רוחק ביניהם סכך אחד הוא ושמואל פירשה בעשרה שכהכשרה כך פיסולה מה הכשרה בעשרה אף פיסולה בעשרה:

17 ולענין פסק יש פוסקים כרב ומשום דהלכתא כרב באיסורי ואין כאן הכרח שהרי לא עם שמואל לבד הוא מחולק אלא עם רב חסדא ורבה ג"כ ונראה לפסוק כדבריהם אם מפני שהם רבים אם מפני שמיצעו את הדרך בין רב ושמואל וכן כתבוה גדולי הראשונים והביאו ראיה לדבריהם מנויי סוכה המופלגין ששיערום בארבעה כמו שיתבאר ומ"מ נראה לי לפסוק כטעם שמואל ומשום ההיא דאם אין דיורין בעליונה תחתונה כשרה וכל שאין שם גובה עשרה אין כאן דיורין ומ"מ מההיא דיכולה לקבל על ידי הדחק כשרה לרבנן יש לדון שלא לפסוק כדבריו מכל וכל אלא כל שאין ראוי לישב בסכך התחתונה כשיבא לצאת בעליונה אין העליונה פוסלת את התחתונה ואף ביתר מארבעה אינה ראויה לכך ומ"מ בעשרה יכול הוא לישב ואף בפחות מעשרה כל שיכול לישב שם אדם בינוני על ידי הדחק ראויה היא ופוסלת ובפחות מכן כשרה ויראה לי בשיעורה שכל פחות מששה טפחים כשרה וכן פי' בגמ' בסוכות אלו שפעמים ששתיהן כשרות ופעמים ששתיהן פסולות ופעמים שעליונה כשרה התחתונה פסולה ופעמים שתחתונה כשרה ועליונה פסולה:

18 שתיהן כשרות כגון שתחתונה חמתה מרובה מצלתה אילו לא היה סכך בעליונה מגין עליה שנמצא סככה כמי שאינו ועליונה צלתה מרובה והוכשרו שתיהן בסכך העליונה וכגון שהעליונה בתוך כ' לארץ:

19 שתיהן פסולות כגון ששתיהן צלתן מרובה מחמתן שנמצא שם סכך על שתיהן ושהעליונה למעלה מעשרים שהתחתונה פסולה מדין סוכה תחת סוכה ועליונה מפני שהיא למעלה מכ' ופירשוה גדולי הרבנים למעלה מכ' לסכך התחתונה שאם היתה בתוך עשרים לסכך התחתונה אע"פ שהיא למעלה מעשרים לארץ ישב בסכך התחתונה ולא עוד אלא שסכך התחתונה כבונה אצטבא באמצעיתה על הדרך שכתבנו:

20 תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צלתה מרובה ועליונה חמתה מרובה ואין שם סכך עליה ואין גורסין כאן וקיימא בתוך כ' ויש גורסין כן ומפרשין אותו על התחתונה ואין נראה כן שזו לא הוצרכה לאמרה הא עליונה מ"מ אין צורך להיות בתוך כ' אלא כשהיא למעלה מכ' תחתונה כשרה שהעליונה כמי שאינה היא:

21 עליונה כשרה ותחתונה פסולה כגון ששתיהן צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך כ' ובגמ' שאלו בחלוקות אלו פשיטא והשיבו תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה ואנו גורסין בה מהו דתימא נגזור דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל כלומר הואיל ואתה מכשירה אף בשעליונה למעלה מכ' ומצד שאתה חושבה כמי שאינה אחר שחמתה מרובה שמא יטעה להכשיר אף כשאותו סכך עליון צריך להשלים רוב צלה של תחתונה קמ"ל דלא גזרינן הא כל שהוא כן ודאי פסולה וי"מ קמ"ל כלומר שאפילו היה כן אינה פסולה שאין צירוף פוסל אלא בסכך הפסול מחמת עצמו אבל בשאינו פסול אלא מחמת גבהו לא והם גורסים מהו דתימא הא קא מצטרף וכו' כלומר שסתם הדברים עליונה שהיא למעלה מעשרים צריכה לצרוף צלה של תחתונה ותפסל בצרופה קמ"ל שאינה פוסלת בצירופה ועיקר הדברים כדעת ראשון מ"מ למדת לדבריהם שאם עליונה חמתה מרובה והיא בתוך כ' אע"פ שצלה של עליונה משלמת צלה של סוכה התחתונה לרוב תחתונה כשרה ויש גורסין מהו דתימא ניגזור למטה מעשרים אטו למעלה מכ' והם מפרשים שכל שהעליונה למעלה מכ' פסולה אע"פ שחמתה מרובה ומ"מ דוקא כשהיא צריכה להשלים להיות צלה של תחתונה מרובה קמ"ל ולמטה מכ' מיהא אף בצירוף כשרה והרי נוסח זה לענין פסק עולה לאחד עם שלנו וכן עיקר: