מאירי על סוכה י״ג

1 היזמי והיגי הם מיני קוצים ומן הראוי לסכך בהם אלא שבהיגי מיהא הואיל ועליהם נושרים אע"פ שאין הנשירה מביאה את הסוכה לידי חמתה מרובה מצלתה מ"מ הוא קץ בהם על שולחנו ויוצא לו ונעשית דירה סרוחה וגדולי המחברים כתבו באלו ר"ל כל שאני באים עליו מצד שריחו רע ושעליו נושרים שבדיעבד כשר וכן הדברים נראין:

2 אפקותא דדיקלא ר"ל גזע דקל היוצא בתחתיתו והוא שורש אחד המסתעף לכמה ענפים וכן דוקרי דקני והם קנים דקים היוצאים בשרש אחד כעין אפקותא דדיקלא והרי הם כחבילות הואיל והרבה מחוברות בגבעול אחד והיה לנו לדונם כחבילות שפסלנו לסכך בהם מ"מ באלו מותר שכל אגד שאינו בידי אדם אינו אגד ואע"פ שחזר ואגדם למעלה כדי לחברם מלמעלה שהם מתפצלים לכאן ולכאן אגד בחד לא שמיה אגד ר"ל דבר יחידי המחובר יחד והוא קושרו מצד פיסולו אינו אגד עד שיתן דבר אחד עימו ויאגדהו יחד:

3 כל שאגד שני בדים יחד אינו אגד לא לענין אגדת אזוב ולא לענין חבילות אבל שלשה הרי זה אגד ומקומות שנהגו לאגוד אבל לא על דעת חבילה להטלטל ולכונת אוצר אלא לידע מנינם בכל שעה כדי למכור בשוק בנקל ולא יהו צריכים למנות אחד כעין שאנו רגילים בשומים וכיוצא בהם והוא הרמוז באסורייתא דמחוזא אינו אגד ומסככים בהם אם פסולת מרובה ואין בהם משום גזרת אוצר שאין דרכם של אלו להצניעם באגדם שלא נאגדו אלא להקל בטורח מכירתם והלוקח מתירם ליבשם בהם אין צריך להתיר אגדם:

4 צריפי דאורבני ר"ל סוכות של ערבה שהציידים עושים להחבא בהם ועושין אותם צרות מלמעלה ורחבות מלמטה כמין צריף ואדם קושר את הענפים מלמעלה בחבל וגודל או קולע ראשי הענפים מלמטה שלא יתפרקו מכיון שהתיר ראשי מדנין שלהם ר"ל הקשרים שקשרם מלמעלה כשרים ואין קליעה של מטה מעכבת שמאחר שאין קשר זה מועיל לטלטלו ביחד מצד אינו הקשר אינו אגד והרי כל שניתר קשר העליון אין קליעתו כדאי לטלטלו שלא יפקע קשר הקליעה ולמדת שכל שלא נקשר דרך חבילה כשר לסיכוך:

5 כבר ידעת שאין מסככין באוכלין שהרי מקבלין הם טומאה מעתה סוכי תאנים ובהם תאנים פרכלין ובהם ענבים קשים ובהם שבלים מכבדות ובהם תמרים אם פסולת מרובה על האוכל כשרים ור"ל בשצלתם מרובה ואם לאו פסולין וידות האוכלין אינן בכלל האוכל לענין סכך אלא בכלל הפסולת ומסככין בהם אם הפסולת ר"ל הקשין עם הידות והם מקצת הקשין הסמוכות לשבלת בכדי מה שהרוצה בשבלת חותך ממנה לבית אחיזתו מרובות על גופן של שבלים שהוא האוכל ומכאן סמכו רבים לסכך בשומר שהרי הפסולת מרובה על האוכל ומ"מ יש אוסרין שאף עצים שבהם ראויים לאכילה ואין הדברים נראין אלא שלכתחילה ראוי להזהר שמא לא ידקדק בדבר אם צלת הסוכה מרובה מחמתה מצד הפסולת:

6 חזרת המצויה באגם הרי היא בכלל חזרת לצאת בה ידי חובתו בפסח ולא סוף דבר לצאת שהרי בכל עשב מר יוצאין ידי חובת מרור אלא שממה שאמרו מצוה בחזרת אף זו בכלל חזרת לקיים בה מצות חזרת:

7 אזוב האמור בתורה הוא עשב הנקרא אזוב בסתם בלא שם לווי ובמקום אחר נתפרש בו שהוא אזוב שבעלי מתבלין בו את קדרותיהם והוא שאמרו אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלית ולא אזוב מדברי ולא אזוב יומי וכל אלו אף בדיעבד פסולים:

8 מצות אגודת אזוב האמורה בפרה לענין הזאה הוא שיקח ממנו שלשה קלחים ר"ל שרשים ואוגד את שלשתם ובהם שלשה גבעולים גבעול אחד לכל קלח וגבעול הוא הקנה האמצעי שהזרע בראשו נפל אחד מן הקלחים הואיל ונשארו שנים כשר וזהו שאמרו שיריו שנים ולא עוד אלא אף אם לקח שנים מתחלה ואגדם כשר אלא שמצוה בשלשה ואם לרוב הזאתו נפלו הגבעולים מתוך רכותם כל שנשאר בכל גבעול כל שהוא כשר וזהו שאמרו גרדומיו כל שהוא:

9 יש שואלים והלא במסכת פרה אמרו אזוב שיש בו שלשה קלחים מפסגו ואוגדו ר"ל מחלקו לשלשה ואוגדו פיסגו ולא אגדו אגדו ולא פיסגו לא פיסגו ולא אגדו כשר אלמא אף בלא שום אגד כשר ואם תאמר שהדיקו בידו מ"מ נקרא אגד הרי מ"מ למדת שאגד בחד שמיה אגד ועוד שהרי אי אפשר בלא אגד שהרי אף האומר בלולב שצריך אגד מגזרה שוה של אזוב הוא ואם תפרש אזוב שיש בו שלשה קלחים חלוקים זה מזה אגודים בידי אדם שלא לשם אזוב ומפסגו ר"ל מתיר האגד ועושהו לשמו אף זה אינו שאם כן פסגו ולא אגדו האיך הוא כשר ועל כל פנים אתה צריך לומר שאין הלכה כן ומ"מ י"מ שיש באותה חבילה שלשה קלחים אגודים בידי אדם שלא לשם אגדת אזוב ואמר מפסגו ואוגדו כלומר מפסג האגד העשוי בידי אדם וחוזר לאגדו לכתחלה לשם אזוב אגדו ר"ל אגודות אחרות ולא פיסגו ר"ל שלא התיר את הראשונות או פיסגו ולא אגדו הואיל ואגוד היה מתחלה או שלא פיסגו ולא אגדו אלא שנשארו בו אגודות הראשונות כשר ואף זה אין ראוי לומר כן מיהא בפסגו ולא אגדו אלא שהם מפרשים פיסגו ולא אגדו לשם אזוב אלא שחזר ואגדו שלא לשמו ועיקר הדברים שפיסגו לא נאמר אלא בחיתוך ענף משרשו ואמר שלכתחלה הוא שמצוה לאגדו אבל בדיעבד כשר בלא אגד שאזוב של פרה לא נאמר בו אגד והאומר בלולב שצריך אגד מגזרה שוה של אזוב הוא מאזוב האמור בפסח וסוגיא שבכאן פירושה לענין סוכה כלומר אגד בחד לא שמיה אגד לענין סוכה וכשר שנים מחלוקת ר' יוסי ורבנן דמאחר שמ"מ מצוה לאגדו אע"ג דאגד לא מעכב בפרה ראוי לאגד מיהא בעינן ולמ"ד שלשה לעכב אין לאגד אלא בשלשה ולמאן דאמר שנים אף שנים ראוי לאגד הוא:

10 ירקות שאמרו חכמים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח הרי הן דקות הרבה ועתידות ליבש בנקל ומתוך כך אינן קרויות אהל לא להביא את הטומאה אם היה טפח מהם מתאהל על כזית טומאה מצד אחד ועל כלי קטן מצדו השני ולא לחוץ בפני הטומאה אם כזית טומאה מתחתיו וכלי על גבו או אם טומאה בבית זה וחלון פתוח ממנו לבית שבצדו אלא שסתום בירקות אלו וכן כל הירקות בדין זה חוץ מארבעה מפורשות במקומן שעליהן רחבים וגסים ומתקיימין הרבה והם האירוס והקיסום ודקת חמור ודלעת יונית ויש גורסין בזו מביאין את הטומאה אלא שגדולי המחברים הביאוה כשיטתנו וכן לענין סוכה כל שסיכך בירקות חוץ מארבעה אלו נידון כאויר לפסול בשלשה שכל שידוע בו שמתיבש בתוך שבעה ולכשיתיבש יהא שם אויר בשיעור לפסול בשלשה או שתהא הסוכה חמתה מרובה מצלתה פסולות אף קודם שיתיבשו:

11 ידות האוכלין והם העוקצים המחוברים עמהם שהם כבית יד להם וניטלין בהם הרי הם מביאין טומאה לאוכלין ומיטמאין עם האוכלין ר"ל שאם נגעה טומאה ביד הרי האוכל כמוהו ואם נגעה באוכל הרי היד כמוהו והבוצר ענבים לדרכם אין לו ידות ליטמא עם האוכל או להביא לו טומאה שהרי אינו צריך לבית אחיזה ואדרבה רוצה הוא שלא יהו לשם כדי שלא יהו מוצצות את יינו ולא נתרבית יד לטומאה לא בכלי ולא באוכל אא"כ היא צריכה לכלי או לאוכל וכן הקוצר לסיכוך אין לו ידות שהרי אם הם קשים עם שבליהם אין נוח לו בחבור השבלים עם הקשים שהרי אין האוכל ראוי לסכוך ואע"פ שאפשר שנוח לו בכך הואיל ומ"מ אינן פוסלות את הסכך אחר שהן מיעוט כדי שלא יתפזרו השבלים ויעמדו לשם בהצנע אין זה כלום כמה שערים פתוחים לו להצניע את שבליו קצצן לאכילה יש להן ידות ואפי' נמלך עליהם לסיכוך עד שיתחיל לסכך שכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין ממנו אלא בשינוי מעשה והענין הוא שכבר ידעת שאין הכלי מקבל טומאה אא"כ נגמרה מלאכתו ואם יש כאן עור העומד לרצועות ומנעלים שנמצא שלא נגמרה מלאכתו אם חישב עליו לעוצבא ר"ל שולחן שנמצא לפי מחשבתו שנגמרה מלאכתו הרי הם יורדים לטומאה במחשבה זו ואפ' חזר וחישב עליו לרצועות אינו יוצא מתורת קבלת טומאה עד שיתיז את האיזמל לחתוך בו ומ"מ מעשה מוציאו מידי כך אפי' היה במחשבה ראשונה מעשה כגון שקיצץ סביבותיו ליפותו שהמעשה מוציא אף מידי מעשה ומחשבה אינה מוציאה אף מידי מחשבה מעתה ידות האוכלין שהתיר אגדן אע"פ שזה גלוי הדעת שאינו צריך להן ואינו קפיד אם האוכלין מתפזרים לכאן ולכאן מ"מ אין זה אלא כמחשבה בעלמא אבל אם בססן ר"ל שדשן ברגלי בהמה או במקלות הרי זה מעשה ומוציא מידי תורת קבלת טומאה ואע"פ שאפשר שעדיין נוח לו בחבורם שאלמלא הן אין השבלים נוחים להפך בעתר שמתוך שהשבלים קצרים יוצאים הם מתוך עוקצי העתר ונשמטים ממנה: