מאירי על סוכה ז׳

1 כבר ביארנו שלא הקלו בשלישית בטפח אלא בשיש שם שתי דפנות דעריבן אבל סוכה העשויה כמבוי דופן מכאן לצפון ודופן מכאן לדרום ומפולשת באמצע לא דיה בטפח אלא צריכה היא לפס ארבעה ומשהו בגובה עשרה ולהעמידו בפחות משלשה לאיזה דופן שירצה והרי יש כאן דופן שבעה עם הלבוד ומכאן הזהירו קצת מפרשים שלא לעשות פתחים בכל הקרנות שעל כל פנים צריכים אנו לשתי דפנות דעריבן אם לגמרי אם על ידי לבוד ואין צריך לומר שכל שאתה צריך להכשרה לצורת פתח אין לעשותה בקרן זוית שהרי אמרו בעירובין פתח שעשאו מן הצד אינו כלום ופי' בה גדולי הפוסקים בקרן זויות ומשם דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי הא כל שאין להכשרה צורך בכך אינו אלא נוי בעלמא ואין קפידין בכך ומ"מ י"מ זו של עירובין בדרך אחרת ולפי מה שכתבנו שם לא נאמרה אלא בנפרץ בקרן זוית אבל כל שעשאו הוא לשם בכונת פתח ודאי פתחא הוא ושם יתבאר הענין בע"ה:

2 סוכה העשויה בשתים כהלכתן ועריבן שפסקנו בשלישית שלה שדיה בטפח החמירו בה בצד אחד ונאמרו על זה שלש לשונות שכולם חולקים זה בזה:

3 הלשון הראשון הוא שאמרו ואינה ניתרת אלא בצורת פתח לדעת זה אין קפידא בטפח אם ישנו שם או אינו אלא עיקר הכשרה בצורת פתח בצד שלישי והוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ופירשו בעירובין שקנה העליון אין צריך ליגע על אותם שבצדדים אלא אפילו רחוקים כמה מהם ובלבד שיהיו מצומצמים כנגדם ושיהיו קנים שבצדדים גבוהים עשרה אומרין בהם גוד אסיק והלשון השני וניתרת נמי בצורת פתח וללשון זה דיו ברוח שלישי או בטפח שוחק או בצורת פתח והלשון השלישי וצריכה נמי צורת פתח כלומר ואינה ניתרת אלא בשניהם וגדולי הפוסקים פסקו כלשון אחרון להצריך את שניהם ממה שהוזכר בגמ' ברב כהנא שהזקיק את עצמו לשניהם ולי נראה ברור לפסוק כלשון אמצעי דניתרת נמי בצורת פתח וצורת פתח זה יעשהו או בדופן שלישי או בדופן רביעי ויש אומרים דוקא באותו שהטפח בו ומ"מ כל שעשה את הדופן השלישי במשך שבעה אם לגמרי אם על ידי לבוד אין צריכה כלום ואפילו הדפנות האחרות משוכות כמה ולמדת שלא נאמרו לשונות אלו בסוכה העשויה כמבוי כלל שהרי פס ארבעה עם הלבוד עושהו דופן שלם הא לא הוצרכנו לצורת פתח אלא כשהוכשרה השלישית בטפח וזו חולקים לומר כן אף בפס ארבעה וקצת ראיה לדבריהם שלא נאמרו לשונות אלו בגמ' אלא אחר שתיהן ואף גדולי המחברים כתבוה כן אלא שאין הדברים נראין ולדברי הכל כל שיש לה שלש דפנות שלמות אין צורך לצורת פתח אפילו נסתמה מארבע רוחות ואי אפשר ליכנס לה אלא דרך ארובה כשרה:

4 ולענין ביאור הסוגיא י"מ בלשונות אלו שאין בהם אלא שתי מחלוקות ששני לשונות האחרונים הם פירוש לראשון כלומר זה שאמר אינה נתרת אלא בצורת פתח אי אפשר לפרשו כמשמעו שאם כן טפח למה הוזכר ואי אפשר לומר שרבא חולק בכך שהרי טפח זה בברייתא הוזכר אלא כך פירושו או שנתרת אף בצורת פתח או שצריכה גם כן צורת פתח וי"מ בלשון ראשון אין קפידא בטפח על הדרך שהוזכר ר"ל בטפח שוחק לעשות רוב דופן ע"י לבוד אלא דיו בטפח מצומצם סמוך לכותל לגמרי וצורת פתח עמו ואין נראה כן וגדולי הרבנים פירשו בו שיהא חולק את הטפח שוחק חציו מכאן וחציו מכאן וקנה על גביהן ואינו נראה שהרי צורת פתח דיו בקנה מכאן וקנה מכאן ועוד שהרי הגמרא הזכירה בו בפירוש שכונת הענין הוא להיות בו רוב דופן:

5 אע"פ שלענין שבת נאסר לטלטל מדרבנן בשלש מחיצות עד שיהיה שם לחי מצד רביעי כמו שביארנו בעירובין בשבת שבתוך החג מיהא אם עשה סוכה ברשות הרבים אע"פ שהסוכה אין לה אלא שלש דפנות או שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וצורת פתח עמה על הדרך שביארנו מותר לטלטל בה וכן אם עשאה לפני פתחו מותר להוציא מביתו לסוכה שמתוך שהוא דופן לסוכה נעשה דופן לשבת שבה וגדולי הפוסקים לא הביאו שמועה זו ואף גדולי הדורות פירשו ששמועה זו לא נאמרה כראוי שאם הוא אומר שהוא דופן לענין שבת מן התורה ולפטור המטלטל בה בדיעבד אף בשאר שבתות כן שכל שלש מחיצות מדאורייתא מותר לטלטל וצורת פתח כדופן הוא מ"מ ואם להתיר אף מדרבנן ולמה שהרי אף כשתחשוב את הטפח ובצורת פתח כדופן גמור אין כאן אלא שלש מחיצות והם סוברים שעיקר מה שהשמיענו בזו הוא לדון טפח זה וצורת פתח שעמו כדופן גמור ואף כשראינו כן אין כאן אלא שלש מחיצות עד שפירשוה בטפח לבד בלא צורת פתח וללמדנו היתרה מן התורה לבד ולפטור את המטלטל בדיעבד שהרי הצורת פתח אינו אלא מדברי סופרים אבל מן התורה דיה בשלישית בטפח ואמר שאף לשבת שבתוך החג אם טלטל בזו בלא צורת פתח פטור וכן י"מ אותה אף מדרבנן וכשהצורת פתח ברוח אחת והטפח ברוח אחרת ועיקר הדברים כמו שכתבנו תחילה להתיר אף בדרבנן ובטפח וצורת פתח מצד אחד שמאחר ששלש דפנות הוכשרו לסוכה הוכשרו לשבת שבתוכה ואע"פ שלשון דופן נאמר בה פירושו הואיל ודופן זה דופן המכשיר לענין סוכה כך מכשיר לשבת שבה:

6 דופן סוכה כדופן שבת להתיר בה מחיצת שתי בלא ערב כהקפת קנים האמורה בראשון של עירובין שהוכשרה למחיצה אע"פ שאין עומד מרובה על הפרוץ או שאף הפרוץ מרובה ובלבד שלא יהא בין קנה לקנה שלשה טפחים שהרי נעשה הכל עומד מתורת לבוד ויש חומר בדופן שבת דעלמא מדופן סוכה שדופן שבת כל שיצא הפרוץ מתורת לבוד אין מתירין אלא בעומד כפרוץ שכך הכלל לענין שבת פרוץ מרובה אסור ופרוץ כעומד מותר בפרצת עשר או ביתר מעשר אם יש לפרצה צורת פתח אבל פרוץ מרובה אסור על כל פנים ובסוכה היו שם שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ויש צורות פתחים בשתי הדפנות אע"פ שפרוץ מרובה כשר ובלבד בעשר אבל ביתר מעשר אע"פ שיש לו צורת פתח צריך לפרוץ כעומד וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שבשם תלמוד המערב שמעתי שאף ביתר מעשר מותר בסוכה וכן הדין הואיל והתרת בו פרוץ מרובה אף ביתר מעשר כן וכן פסקוה גדולי הדורות שלפנינו ויש אומרים דוקא בשיש בקרנות משך שבעה לכל אחת מהקרנות הדבקות:

7 כבר ידעת שהמבוי הסתום שיש לו לחי מצד הרביעי אותו לחי נידון כמחיצה ומותר בו אף מדברי סופרים סיכך על גבי מבוי בצד ראשו שהלחי לשם והסכך רחוק מן הדופן האמצעי של מבוי שנמצאת עכשיו סוכה זו שתי דפנות זו כנגד זו ומן הדין היתה צריכה לפס ארבעה ומשהו על הדרך שכתבנו כשרה בלא פס ארבעה לאותו שבת שבתוך החג אבל לא לחול שמאחר שלחי זה נידון כמחיצה לענין שבת למחיצה רביעית כך נחשב דופן לענין סוכה למחיצה שלישית וגדולי הרבנים פירשוה במבוי מפולש וחוץ מכבודם אין הדברים כלום שהלחי למפולש אינו מחיצה להכשיר ואם מפני שהם עושים אותה מחיצה לחומרא לחייב את הזורק כל שאינה מחיצה להיתר טלטול אינו מחיצה לענין סוכה ומ"מ בזו דוקא במבוי שיש לו לחי אבל במבוי שאין לו לחי ויש לו קורה לא לא אמרו בלחי אלא מפני שהוא משום מחיצה אבל קורה שאינו אלא משום היכר לא:

8 סיכך על גבי פסי ביראות העשויים לעולי רגלים על הדרך שפירשנו בשני של עירובין להתירם לשאוב מהם להיות כל מה שבין הדיומדין נחשב כרשות היחיד ולהיות אויר שבנתים נחשב כפתחים אע"פ שאין שם צורת פתח כשרה לאותה שבת שבחג לבד לא לימי החול ובשבת גם כן לעולי רגלים לבד ובזמן הזה בזמן שיש שם בתי ישיבות שהתלמידים צריכים לילך שם לקבוע פרקם:

9 זה שביארנו במשנה שאם חמתה מרובה מצילתה פסולה פירושו בחמה הבאה מחמת הסכך אבל אם הסכך עשוי כתקנו עד שאם זורחת עליו חמה אין חמה הנכנסת לתוכה מרובה אבל הדפנות קלושות עד שכשתהא החמה זורחת מצידן נמצאת חמת הסוכה מרובה מצילתה כשרה שלא חששו בזה אלא מצד הסכך ומ"מ לדעת הסובר דירת קבע בעינן פסולה אף במחמת דפנות וכבר ביארנו שאין הלכה כן:

10 העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה אע"פ שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של ים כשרה שמאחר שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לא יצאה לה מיהא מתורת עראי כמי שיתבאר:

11 העושה סוכתו כמין צריף והוא שאין לה גג אלא כותליה משתפעים והולכים ומתדבקים זה בזה למעלה כגון זו פסולה כמו שיתבאר למטה ואע"פ שזו נמשכת לדעת המזקיק דירת קבע וכבר פסקנו דירת עראי בעינן הרי אין זה דירה כלל אפילו לעראי כמו שביארנו למעלה ובגג טפח כשרה כל שיש בדפנות כשיעור דופן וסכך ר"ל ששה עשר טפחים ושיהיו הששה העליונים מדבר הראוי לסכך כמו שיתבאר במשנה התשיעית וכן כל מה שצריך לבאר באלו הענינים הנזכרים כאן בשיטה כבר בארנו למעלה:

12 זה שביארנו למעלה שמאחר שהוזכרה זו של ר' יהודה בשיטה זו לדעת דירת קבע הדברים נראין שמשנתנו מתורת קבע ועראי היא שנויה וכרבא אפשר שאף שלדעת רבה ור' זירא שמפרשים משנתנו בדרך אחרת הואיל ומ"מ מכשירה ר' יהודה ביתר מכ' אי אפשר לו שלא להכשיר בדירת קבע ועוד והרי בפי' אמרה בסוכה על גבי סוכה כמו שביארנו למעלה וכן בראשון של יומא היה מחייב סוכת החג במזוזה ואמרו שם בהדיא ר' יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירה קבע בעינן:

13 סוכה העשויה ככבשן ר"ל שהיא עגולה בלא זויות כל שיש לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים כשרה ולפי חשבון אמתא ברבועא אמתא ותרין חומשי באלכסונא צריך שיהא בקוטר העיגול ר"ל רחבו שבנקודה האמצעית ממנו עשרה טפחים פחות חומש והיקפו כ"ב טפחים ושני חומשין ביאור סוגיא זו אע"פ שאין צריך לנו בה לענין פסק ראיתי לכתוב ביאורה בקצור כדי להעמידך על תוכן ביאורה והוא שאמרו אמר ר' יוחנן סוכה העשויה ככבשן אם יש בהיקפה כדי לישב בה עשרים וארבעה בני אדם ר"ל סביבות הקיפה מבפנים כשרה ואם לאו פסולה והוא אומרה לדעתו של ר' שמצריך לריבועה של סוכה ד' אמות על ד' אמות וכלל ידוע גברא באמתא יתיב ונמצא שהוא מצריך בה היקף כ"ד אמות ומתוך כך שאלו בה והרי מאחר שכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח בתריסר סגיא שהרי כל שיש בהקפו שתים עשרה אמות יש בקו הרחב שלו ממזרח למערב ומצפון לדרום ארבע אמות ותירץ הני מילי בעיגולא אבל בריבועא בעינן טפי כלומר שאנו צריכים לד' אמות על ד' אמות מכל צד וד' אמות מרובעות כשאתה מודד בחוט הסובבו יש בו יותר משתים עשרה אמות והיינו סבורים שעל חוט הסובבו בריבוע הוא אומר כן וחזר ושאל בשיתסר סגיא שהעגול שיש בהיקפו שתים עשרה אמות כשאתה מרבעו מבחוץ נמצא הקו הסובבו בריבוע יתר רביע מצד מורשא דקרנאתא שאתה מוסיף בו ובכל אחד מארבע רוחותיו אתה מודד קו של ארבע אמות ונמצא שיעור הקו המקיף מארבע רוחותיו שש עשרה אמות והשיבו הני מילי בעיגולא דנפיק מיגו ריבועא כלומר שאם העגול שתים עשרה בהיקף כשאתה מרבעו מבחוץ נמצא החוט המקיפו בריבוע שש עשרה אמות אבל ריבועא מגו עיגולא בעינן טפי כלומר כל שאתה צריך לריבוע שאחר שעשייתו מרובע יהא כל קו שבו ארבע אמות כשאתה בא להקיף אחר כן אותו ריבוע בעיגול הרי הקו הסובבו בהיקף עיגול הוא יותר שהוא בכל צדדיו כאלכסון המרובע והוא הקשתות שעל קוי המרובע ור' יוחנן מאחר שהוא אומר כל שיש בהיקפה וכו' צריך הוא לעיגול שיהיו יכולים לרבע בתוכו ארבע אמות על ארבע אמות וחזר ושאל מכדי כל אמתא בריבוע אמתא ותרין חומשי באלכסונא ואע"פ שחכמי החשבון מנו שהם יותר אין בו כדאי לדקדק בו ונמצא מ"מ קו האמצעי שבעיגול זה היוצא ממזרח למערב או מצפון לדרום חמש אמות ושלשה חומשין ונמצא כשאתה בא למוד החוט המקיפו בעיגול שאתה מודד לחמש אמות וג' חומשין היקף ט"ו אמות ותשע חומשין והם שבסר נכי חומשא ואי אפשר לומר לא דק משבסר נכי חומשא לכ"ד שאין אומרים לא דק אפילו לחומרא בשיעור גדול כזה והשיב תלתא גברי בתרי אמתי יתבי ונמצאו עשרים וארבעה בני אדם יושבים בהיקף שש עשרה אמות וחזר ושאל והאיך די לנו בהיקף שש עשרה אמות והלא לפי מה שחשבנו לשבעה עשר נכי חומשא אנו צריכים ואין לומר לא דק שהרי אין אומרין לא דק אלא לחומרא וזו קולא הוא והשיב לעולם גברא באמתא יתיב ור' יוחנן מקום גברי לא חשיב כלומר שאינו אומר להושיבם בתוך הסוכה אלא סביבותיה מבחוץ ואינו מצריך בשיעור זה אלא האויר שמשפת מושבם הפנימית ולפנים ונמצא שקצרת את העגול אמה על פני כולו כשיעור מושבם וכשהיית סובר שמקום בני אדם בפנים היה היקפו מבפנים עשרים וארבעה וקו הרוחב שלו שמנה על שמנה ועכשיו מיעטת קו הרוחב אמה לכל צד ונשאר לך בו שש על שש והקיפם שמנה עשר ונמצא שהוא מצריך להיקף שמנה עשר ואע"פ שלפי מה שחשבנו בשבסר נכי חומשא סגיא לא דק ולחומרא לא דק ולמדת שכל זה לחשבון הידוע לרבותינו באמתא בריבועא אמתא ותרין חומשי באלכסונא וכן שכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים: