מאירי על סוכה כ״א

1 כבר ביארנו במקומו שהצדוקים היו אומרים שאין פרה אדמה נעשית אלא בטהור לגמרי והוא שטבל והעריב שמשו והפרושים היו מכשירים אף בטבולי יום וכדי להוציא מלבן של צדוקים היו מטמאים הכהן השורף את הפרה כדי להתעסק בה אחר טבילה מיד ומתוך קולא זו חששו חכמים שמא יבואו לזלזל בה ועשו בה מעלות יתרות והרחקות גדולות בכל מעשיה מטומאת המת והוא שהיו מפרישים את הכהן העוסק בה שבעה ימים קודם היום בלשכה שבעזרה ומטהרים אותו בהזאה מספק טומאת מת וכל הכלים שהיו ממלאין בהם היו של אבנים שאינן מקבלין טומאה וכן המלוא בעצמו היה על ידי אדם שלא נטמא מעולם והוא שהיו בירושלים חצרות בנויות על גבי הסלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ר"ל טומאת ספק שמא יש קבר לשם ואין בו חלל טפח שטומאתן בוקעת ועולה וכל טומאת ספק קבר הוא קרוי בתלמוד קבר התהום כלומר כתהום שהוא נעלם ומכוסה ולפיכך היו בונין אותה על סלע שתחתיה חלול שאפי' יש שם קבר החלל מפסיק והיו מביאין נשים עוברות ויולדות לשם ומגדלות את בניהן לשם ואין חוששין למה שאמותיהם מטמאות אותם בטומאת נדתן שאין חוששין אלא לטומאת מת וכן אין חוששין שאמותיהן נטמאו במת בעוד שהן עוברות שבאותה שעה טומאת בית הסתרים היא וי"מ שלא היו יונקים מאמותיהם עד שיטהרו ומשנטהרו והתחילו להניק כבר נסתלקו דמים מהם ובשעת לידה טומאת בית הסתרים היא וראשון עיקר והתבאר בתוספתא שהיו מגדלים אותם לשם עד בני שבעה או שמונה בכדי שאין בהם חשש לראיית קרי ואע"פ שביארנו שלא היו חוששין אלא לטומאת מת שמא טומאה היוצאה מן הגוף חמורה להם וכשהיו רוצים למלאות והיו צריכים לצאת מאותם החצרות שתחתיהן חלול כדי לילך לשילוח ועל כל פנים היו צריכים לילך במקומות שאין חלול תחתיהן היו מביאין שוורים ודלתות עליהם ויושבין התינוקות על אותן הדלתות כדי להפסיק בינם ובין קבר התהום ושוורים למה היו באים שאם מפני שכריסם רחבה להיותו מפסיק בין התינוק לקבר התהום הרי הדלתות מספיקות לכך הא לא היו באים אלא מפני שהם חזקים לסבול הדלתות וכוסות של אבן ביד התינוקות כמו שביארנו שכל עניניה נעשים בכלי אבנים והולכים עד לשילוח הגיעו לשם יורדים וממלאים ולא שישלשלו החבל וימלאו שצריכים הם למלאות בה ואין לחוש שם מפני קבר התהום שאין דרך לקבור בנהרות ואחר שמלאו עולים ויושבים על גבי הדלתות והולכים עד שמגיעים להר הבית וכשהגיעו להר הבית היו יורדים והולכים ברגליהם שהר הבית והעזרות חלול היה תחתיהם מפני קבר התהום ובפתח עזרה היו נוטלין את האפר ונותנין במים שבכוסות וכל שמזין את הכהן בשבעת ימי פרישה על ידי תינוקות אלו היו עושין:

2 אע"פ שלענין אהל לא חלקנו בשיעורו שהוא טפח על טפח בין עשאו אדם לנעשה מאליו בחלון מיהא אינו כן והענין הוא שאין טומאה נכנסת מבית לבית אלא על ידי פותח טפח מיהא נכנסת מבית לבית ומטמאתו ודוקא בחלון שנעשה על ידי אדם אבל חלון שנעשה שלא על ידי אדם כגון שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו כמלוא אגרוף והתבאר במקומו באגרופו של בן בטיח והוא גדול כראשו של אדם בינוני ואם הוא חלון שעל ידי אדם לאורה שיעורו כפנדיון כמו שיתבאר במקומו ולמדת שמה שהוזכר בסוגיא זו מלא אגרוף לענין אהל אין הלכה כן:

3 המשנה השניה והכונה בה להתחיל בביאור החלק השני והוא שאמר הסומך סוכתו לכרעי המטה כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה אמר הר"ם ר' יהודה סבר סוכה דירת קבע בעינן וכבר קדם לך דעתו ולפיכך הוא מצריך שתהיה יכולה לעמוד בפני עצמה סוכה המדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה והמעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה מדובללת הוא שיהיה גג שלה אינו שוה כמו שביארנו אלא קנה עולה וקנה יורדת ואין הלכה כר' יהודה:

4 אמר המאירי הסומך סוכתו בכרעי המטה ר"ל שהעמיד כרעי המטה זקופים בארץ וסמך את הסכך עליהם כשרה שאע"פ שכרעי המטה מקבלין טומאה הרי בדפנות אין בכך כלום ואע"פ שהסכך נסמך עליהם עד שאלו יזיזו את הכרעים הסכך נופל מאליו ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה כלומר שאם היא נסמכת על הכרעים בצירוף דברים אחרים עד שאם תנטל המטה תעמוד הסוכה על שאר הדברים כשרה אבל אם כל סמיכותה על הכרעים עד שאם תנטל המטה יפול הסכך פסולה ונחלקו בגמ' לדעת ר' יהודה בטעמו של דבר חד אמר לפי שאין לה קבע ר"ל שהמטה הוא דבר שאדם צריך לו וכשיצטרך לו יטלנה משם ונמצאת הסוכה נופלת ואין זה דירת קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה כלומר וכל שפסול לסכך בו הן מצד קבלת טומאה הן מצד הפיסולין פסול להעמיד את הסכך עליו בדברים שאפשר לסכך בהם שמא יבא לטעות ולסכך בו הא בסומך על כותלי הבית אין בו שום חשש שלא אמרה אלא בדברים שאפשר לטעות לסכך בהם ואע"פ שאמרו וכלם כשרים לדפנות דוקא בשאינו מעמיד הסכך עליהם ושאלו בגמרא מאי בינייהו והשיבו איכא בינייהו שנעץ ארבע שפודים וסכך עליהם שאם מפני שאין לה קבע הרי יש לה קבע וכשרה ואם מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי העמידה בדבר המקבל טומאה ופסולה:

5 ולענין פסק יש אומרים שר' יהודה לדעת עצמו אמרה שסובר דירת קבע בעינן והלכה כחכמים ומ"מ רוב גאונים מסכימים שהלכה כר' יהודה וראיה לדבריהם ממה שנחלקו לפרש את דעתו וכן אביי שחדש בה דברים לדעתו כמו שיתבאר בסמוך וא"כ אתה צריך לפרש בטעם שאין לה קבע מפני שהמטה עומדת לינטל וכל העומד לינטל כנטול דמי ואין כאן אפי' עראי ומ"מ אף הם כשפסקו כר' יהודה כטעם אחרון פסקוה ר"ל מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה ואף ביש לה קבע כגון שנעץ שפודין וסכך עליהם וא"כ מה שאמרו שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב ואע"פ שהאילן ראוי לסיכוך לא בסמך את הסכך באילן הוא אלא שעושה קרקע הסוכה באילן ר"ל שנועץ קונדיסין באילן ומסכך על גבן ובקונדיסין הראויים לסיכוך ואם מפני שהקונדיסין עומדין על האילן אין חשש לחשש וכן במה שאמרו באילנות דפנות לה שכשרה פירושו בשלא העמיד סכך באילנות ומ"מ פירש אביי בגמ' לדעתו של ר' יהודה שלא פסל אלא בסומך אבל סכך ר"ל שנעץ ארבע קונדיסין של עץ בארץ וסיכך עליהם והניח כרעי המטה בין קונדס לקונדס לדפנות כשרה הואיל ומ"מ לא סמך עליהם והרבה ערערו על פירוש זה שאם כן מה הוצרכה ועוד לדעת האומר מיהא אין לה קבע אף זו אין לה קבע ופירשוה אף בשהקונדיסין תחובים במטה עד שאם תנטל המטה תנטל הסכך עמה הואיל ומ"מ אפשר לו לפרוק הקונדיסין ממנה ואף בשם תלמוד המערב מצאתיה כן ומ"מ ממה שראיתי שם בסוגיא זו נראה שהמטה קרקע הסוכה עד שהצריכו בזו להיות חלל הסוכה עשרה מגב המטה עד הסכך מפני שגב המטה נחשב בה לקרקע הסוכה: