1הפיגם והירבוזין והלגלוגות והכוסבר שבהרים וכרפס של נהרות והגרגיר הגדל באחו והדומים להם פטורים מן המעשר שחזקתם הפקר וניקחים מכל אדם בשביעית בכדי שלש סעודות על הדרך שביארנו אף הדברים שחזקתם מן השמור אם ראה חבר זה שנתלקטו משדה המופקר ולא היה עם הארץ זה שומרן הואיל ולא ראינוהו חשוד מותר למסור לו בכדי מזון שלש סעודות כדין הדברים שחזקתם מן המופקר:2ממה שכתבנו אתה למד שמכירת יד על יד לאכילת שעה אינה קרויה סחורה ליאסר מן המופקר וכן למדת שאכילת עצמו אף מן המשומר מותרת עד שעת הביעור וא"כ מה שאמרו בספרי ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר ר"ל אף לאכילת עצמך אבל מן המופקר אתה בוצר פירושה מן המשומר אי אתה בוצר בתורת שלך כלומר שאי אתה רשאי לגדור ולנעול כדי למנוע לאחרים וכשם שהאכילה אסורה כך כל דבר שמתבער בהנאתו כגון שתיה וסיכה והדלקה וכיוצא בהם על הדרך שביארנו בלולבי הדקל:3אתרוג שוה לאילן לילך בו אחר חנטה לענין ערלה ולענין רבעי ולירק לילך בו אחר לקיטה לענין מעשר ולענין שביעית ויש חולקין בענין שביעית לילך בו אחר חנטה אלא שסתם משנתנו מוכחת כדברינו וכבר כתבנו במסכת ראש השנה דעת שלישית והוא עיקר והוא שלא אמרו אחר לקיטה לשביעית אלא לחומרא אבל לא לקולא ר"ל שאם היה בשביעית הנכנסת לשמינית אין אומרין יהא חייב במעשר ופטור מן הביעור אלא חייב בביעור שאם לא כן אף אתה מוצא שבאתרוג מותר ליקח ובלולב אסור והוא צריך שיתן לו את הלולב במתנה והוא בשל שביעית הנכנסת לשמינית אלא מתוך שלא נתברר להם הדבר הלכו באתרוג לענין שביעית לחומרא וכן עיקר:
