מאירי על סוכה כ״ח ב

1 המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר כל שבעת הימים אדם עושה את סוכתו קבע ואת ביתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה מושלין אותו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג לרבו ושפך הקיתון על פניו אמר הר"ם ענין קבע הוא עקר והוא שיעלה כליו הנאים לתוכה ויציע אותה בהצעה נאה וטובה שיש אצלו וישתדל לנאותה ויאכל וישתה בה ויישן בה וישים ביתו כמו בית השמש והסוכה כמו בית הדירה וסריחה בלשונם כמו הפסד ומקפה המרק הקרוש והנקפא לפי שרוב בני אדם מואסין אותו ומעט מים יפסיד אותו וכתבו זה במקפה של גריסין והם הפולים הטחונים לפי שהתבשיל הנעשה מהם הוא נפסד מהר במים וירידת הגשמים בתחלת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון:

2 אמר המאירי כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ופי' בגמ' שאם היו לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה ואוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה ומכאן כתבו רבים שהבא לשנן בסוכה מברך בה כבאכילה וכן היו רבותי נוהגים ולחכמי נרבונא ראיתי שאף הבא לאכול אכילת עראי ומחמיר על עצמו לאכלה בסוכה חייב לברך ואין זה נראה לי אלא שרשאי לברך אחר שמחמיר על עצמו וכל שכן שהברכה על הישיבה היא:

3 ירדו גשמים מותר לפנות את כליו משתסרח המקפה וכל תבשיל שאינו לא רך כל כך ולא עבה כל כך קרוי מקפה אלא שזו פירשוה בגמרא אף מקפה של גריסין שהיא ממהרת להתקלקל על ידי ניצוצות של מים יותר משאר תבשילין וי"מ אותה לחומרא כלומר שאינו יכול לפנות עד שירדו כל כך שתסרח בה מקפה של גריסין שמתאחרת בהפסדה יותר על שאר תבשילין משלו משל למה הדבר דומה ר"ל כשיורדין גשמים בחג וצריכין להתבטל ממצות סוכה לעבד שבא למזוג לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו כלומר אי אפשי בשמושיך:

4 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

5 זה שאמרנו שאף למשנתו צריך שיהא שנונו בסוכה דוקא דרך גירסא כאדם הקורא שלא בדקות עיון כמקרא ומשנה או תלמוד אבל דברים הצריכים עיון וסברא ושהוא מתכון בה לעיון דק מותר בחוץ לסוכה וי"מ בהפך שמקרא ומשנה ותלמוד בעיוני בסברא הוא צריך קבע ודוקא בסוכה אבל קריאה גסה בלשון הגמרא הואיל ואין בקריאה הבנה כל כך אינה אלא עראי ומותר אף בחוץ לסוכה ותפלה מ"מ כתבו גדולי המחברים שאינה צריכה סוכה: