מאירי על מועד קטן ד׳

1 קצירת העומר הואיל וזמנה קבוע דוחה שבת ואפי' מצאו נקצר דקצירה לשמה בעינן כמו שיתבאר במקומו וכבר כתבנוה במסכת מכות ח' ב':

2 נהרות המושכין מים מן האגמים המכונסין מן הגשמים אע"פ שמתחסרים הואיל ואין מתחסרים כל כך שיהא חסרונן מצריכן לידי דליה משקין מהן בחולו של מועד ואין גוזרין בהם משום מי קילון אע"פ שהם מתחסרים וזהו שאמרו הני אגמי דבבל שהוא מקום לח ומים המתכנסין שם בשעת הגשמים ונעשין אגם אין מתחסרין כל כך כמיא דלא פסיקא דמו כלומר דלא אתו לידי מי קילון ר"ל שיהא צריך דליה וכבר רמזנו כן בפירוש המשנה:

3 הפסיקות ר"ל חריצין שאין מתוקנים בבנין והבריכות והם החריצין המתוקנים בבנין שמלאום מים מערב יום טוב או שנתמלאו מאליהן ביום טוב על ידי גשמים אסור להשקות מהם אף בבית השלחים בחולו של מועד אע"פ שהמים רבים הם ואפשר להשקות בהמשכה שלא על ידי דליה מפני שסופן להתחסר ויבא לידי דלייה ואם היתה אמת המים ממים הנובעים נמשכת לתוך אותו חריץ או אותה בריכה אע"פ שרובו של חריץ ממימי גשמים מותר להשקות ממנו בית השלחין מפני שאותה אמה משמרתו שלא יתחסר כל כך שיהא צריך לבא לידי דלייה ואע"פ שאין באותה אמה מים כל כך שיהא רובה של אותה שדה יכולה לשתות ממנה ביום אחד שהרי מ"מ אין בעל החריץ חושש לחסרון המים כל כך אחר שרואה אמת המים באה לתוכו שיהא נמהר להשקותו ביום אחד עד שיבא מקצת היום לידי דלייה אלא עד שהוא מכיר שבא לידי דלייה ממתין עד למחר שיהיו המים גדלין בה מצד האמה וישקה ודבר זה דוקא בשהאמה נכנסת לתוך החריץ אבל אם לא היתה אמה זו נכנסת לתוך החריץ אע"פ שנכנסת בשדה מצד אחר אין משקין בשביל זו מן החריץ לא הותרה השקאה מן החריץ אלא בצירוף אמה לתוכו וכן כתבו גדולי המפרשים:

4 מי שהיו לו שדות סמוכין זה לזה ושתיהן בית השלחין ושניהם עשויין דרך מדרון ונמצא ראשו של עליון גבוה משיפוליו ושיפולי של עליון גבוהין מראשו של שני ומעיין יוצא מן ההר שעל שדה העליון ונמשך מעט מעט בתוך שדה עליון ומחמת שמימי המעיין מעטין אינן זוחלין בתוך השדה אלא שנבלעין בו על פני כלו ומה שאינו נבלע מיטפטף בתוך שדה עליון לבריכה המתוקנת בשיפוליו ומתמלאת מאותן התמציות מותר להשקות שדה התחתון מאותה בריכה אע"פ שאין אמת המים עוברת לתוכה ובלבד שיהא שדה עליון מיטפטף שם עדין וכן שיהא מעין שעל שדה העליון בקיומו ונמשך לתוך השדה אבל אם פסק המעין אע"פ שעדין השדה מיטפטף אסור וזהו ביאור מה שאמרו כאן בריכה שנטפה מים משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרת במועד אף כשהותרה השקאה ממעיין לא הותרה אלא בשמימי המעיין יכולין לימשך בשדה בלא דלייה אבל אם המעיין נמוך והשדה גבוה אפי' היה השדה סמוכה למעיין אין משקין אפי' שתי ערוגות זו למעלה מזו ומעיין סמוך לתחתונה ובצדה אין משקין ממנה את האחרת אפי' חצי הערוגה נמוך וחציה גבוה והיה מעיין בתחתונה לא ישקה ממנו את העליונה הא מ"מ כל ששתיהן שוות משקין זו לזו:

5 כל מה שנאסר בהשקאה לא נאסר אלא בשמשקה ליפות הזרעים או הירקות הן בבית הבעל אף בשלא בטורח הן בבית השלחין בטורח יתר ומ"מ מותר להשקות את הירקות לכונת אכילה במועד שתהא אכילתן משובחת מתוך הלחות בין בבית הבעל בין בבית השלחין אפי' בטורח יתר כגון דליה מן הקילון וכיוצא בה:

6 היו ירקות שבגנתו סמוכות זו לזו יותר מדאי עד שמכחישות זו את זו והוא בא ושולף אחת מבנתים על פני כל שדהו ונמצאו גדילות בריוח אם מתכוין ליפות הנשארות אסור ואם אינו מתכוין אלא לאכול אותם שהוא נוטל מותר ועל זה אמרו מאי מדלין שלופי דאלמא שלופי מותר על הדרך שהזכרנו אלא שמצד שבבריתא האחרת אמרו מדלין מים התירו אף בדלייה כמו שביארנו:

7 מי שהיה מידל בגפנים ופירשו גדולי הרבנים בענין זה כגון שהיו גפניו טעונות יותר מדאי עד שהם מכחישות והוא שומט אשכול אחד מבין שנים כדי שלא להכחישה כשם שמידל בשלו כך מידל בשל עניים ר"ל באותו רוח שהוא מיחד להניח לעניים לפיאה ואינו חושש לגזל עניים גדולי המפרשים חולקים בפירוש זה לא מפני הענין אלא מפני הלשון לומר שאין ענין זה נקרא מידל בגפנים אלא מידל באשכולות ופירשו בה שאם בצר בעל הבית את כרמו והניח לפאה רוח אחד ולא נטלוה עניים עדין ובעל הבית יורד לעבודת שדהו ורואה גפניו סמוכות זו לזו יותר מדאי ויורד ונוטל אחד על פני כל הכרם כשהוא יורד וזומר זומר בכלם ואינו חושש לפירות עניים שילכו לאיבוד שהם גרמו לעצמם שלא באו ונראין הדברים בשעבר זמן הגתות גדולי המפרשים שהזכרנו נסעדים בפי' זה ממה שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת פיאה המרבץ שדהו אע"פ שלא ירד העני לתוכה אם הזקו מרובה על של עני מותר ואם היזקו של עני מרובה משלו אסור ר' יהודה אומר בין כך ובין כך נוטל ומניח על הגדר והעני בא ונוטל את שלו וביאור ענין זה הוא שזה קצר את שדהו והניח שם לקט שכחה ופיאה ולא באו עניים ללקטן ועכשו הוא רוצה לרבץ שדהו במים ולהטיחו לעשות שם גורן או להשקותו לזרוע בו ירק ואם הוא מרבצו והשבלים עליו הרי השבלים נפסדים וחשש ר' יהודה להפסד עניים ומטריח בעל הבית ללקטן ולהניחן בראש הגדר וחכמים לא חששו בכך אלא אם הפסדו של בעל הבית בשהיית הרבוץ מרובה על של עני בהפסד הלקט והשכחה כגון שהגיע עונת השקאתו או שהוא צריך לגרנו מרבץ מיד והקשו שם מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן אמר כשם שמידל בשלו כך הוא מידל בשל עניים וכו' ותירץ תמן הם גרמו לעצמם שלא באו הכא הרי באו כלומר שהרי עדיין ימי קציר הם וכל ימי הקציר הוא זמנם של עניים והוא צריך להמתינם:

8 י"מ בזו שאמרנו שאם היזקו של בעל הבית מרובה בשהיית הרבוץ יותר מהפסדם של העניים בלקט שכחה ופיאה הנפסדים מחמת הריבוץ שביארנו שמותר לרבץ ענינו ששמין לעני פסידתו וגובה אותה מבעל הבית ואם היזקו של עני מרובה שביארנו שאסור לבעל הבית לרבץ שמין לבעל הבית פסידת שהיית הרבוץ מתוך גורנן של עניים והביאו ראייה לזה ממה שאמרו שם ר' מאיר אומר אין מגלגלין בטופח ושמין לבעל הבית בהפסדו ורבנין אמרין מגלגלין ושמין לעניים בהפסדם ופי' טופח הוא מין ממיני הקטנית ודרכו להתלקט כשהוא לח ושוטחין אותו על פני השדה להתיבש וזהו ענין הגלגול וכמו שאמרו במנחות פ"ו א' מגלגלו בראש הגג ואם מתנות העניים עדיין מפוזרות בשדה הרי הן נפסדות בגלגולו של טופח ומתוך כך אמרו לדעת חכמים שמגלגלין ושמין לעניים ומכאן פסקו במה שאמרו למעלה אם היזקו של בעל הבית מרובה דוקא בשומא ושמין למי שהיזקו מועט מתוך דמי מי שהיזקו מרובה וכן כל כיוצא בזה:

9 כבר ביארנו שזבול הקרקע בשביעית אסור ומ"מ רשאי הוא לכנס את זבלו בתוך שדהו כדי למכרו ולעשות שם אשפה ממנו ואע"פ שמ"מ נזדבל מקום כנוסו הואיל ולא נתכון לכך מותר ובלבד שיהא הדבר ניכר שלאשפה ולכנוס הוא מכוין ולא לזבל את המקום וכיצד הוא דבר זה כגון שהעמיק מקום כנוסו בכדי שלשה טפחים או שהגביה בו שלשה בעפר או באבנים או שהעמידו על גב הסלע שבשדהו שאינו ראוי לזריעה ובאחד משלשה דברים אלו מותר אפי' במיעוט אע"פ שאין הדבר מוכיח כל כך במועט שלאוצר הוא מתכוין ואפי' עשה כן בפזור בכמה מקומות שבשדהו:

10 התחיל בכינוס זה קודם שביעית והיה לו שם מועט ממנו מוסיף עליו בשביעית בלא העמקה והגבהה שנתינתו על מה שהיה בו מוכיח שלא לזיבול הוא מתכוין אלא שבמקום אחר התבאר שבדרך זה לא הותר אלא בשלש מקומות בבית סאה:

11 במקום אחר התבאר שאם עשה אשפה זו אחר שעבר זמן הזיבול או שהרבה באשפה זו עד מאה וחמשים סאה של זבל מותר בכל ענין:

12 סחיפת הנהר וכרייתו וקדיחתו מותרת במועד אם היו רבים צריכין להם וענין שמות אלו יש מי שפירש בסחיפת הנהר נקויו מעפר וצרורות ויש מי שפירש העמקה בחפירתו להביאו בשטף דרך מורדו ובכח לצורך בתי ריחים:

13 וכרייתו הוא שהיה מקום מעברו נסתם והמים מתעכבים שלא לבא בשטף או שהיו מתפשטי' על שדותיהם:

14 וקדיחתו יש מי שפירש בו במעין היוצא מן ההר להרויח בנקב המעיין ויש מי שפירש שהנהר רחוק מן העיר וחופרין סמוך לעיר להביאו דרך שם וכל אלו צרכי רבים הם ולפיכך מותר ובלבד שיהיו רבים צריכים להם כמו שיתבאר בסמוך באלו אין הטעם אלא מפני שהוא מעשה אומן אבל כל מעשה הדיוטות מתירין אחר שהם צרכי רבים אע"פ שאין רבים צריכין להם כמו שרמזנו במשנה ואין הדברים נראין: