מאירי על מועד קטן כ״ג

1 בית האבל אין שונין שם לא הלכות ולא הגדות אלא שמדברין דרך ארעי בעניני אבלות ונושאין ונותנין בהם שלא בדרך גירסא:

2 אבל כל שבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו אלא שמתפללין עמו בביתו שבוע שני יוצא ואינו יושב במקומו אלא במקום אבלים שלישי יוצא ויושב במקומו אלא שאינו מדבר כדרכו רביעי הרי הוא ככל אדם אלא שהרשות בידו להחמיר על עצמו ויש נוהגין לצאת בבית הכנסת בשבת שבתוך השבעה ומ"מ יוצא הוא בשביעי שמקצתו ככלו אבל בנארבונאה נוהגין שמתפללין עם האבל בבית בשביעי עד סדר קדושה לקיים מקצת היום בכל דיני אבלות והמנהג נאה ומגדולי המפרשים פי' שכל שבת האמור בסוגיא זו פירושו שבת ממש וכתבו שלא נאסרה יציאה זו אלא בשבת אבל ימי החול רשאי לצאת ואע"פ שאמרו למטה אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו הולך לבית אבל אחר ומשמע כל שכן לענין אחר ואחר שלשה הולך לבית האבל אבל לא למקום אחר שמא הליכתו לבית האבל חמורה יותר מפני שמראה עצמו כמנוחם ופרק עול לאבלו ומתעסק בשל אחרים ואין הדברים נראין ומ"מ יש סעד לדבריהם מדברי ר' יהודה שאסר בשבת שניה ואלו היו ימי השבוע בכלל הרי אף למלאכתו הוא רשאי לצאת שאין אבלות לארבעה עשר אלא שבת דוקא שאין שם מלאכה ואחר שאין שם מלאכה הוא אוסרה בשניה והלכה כחכמים ואני תמה לשטה זו מת לו באחד בשבת שנמצא שביעי שלו בשבת היאך יצא לבית הכנסת לדעתם ושמא דעתם שאין שמועה זו נאמרה אלא במי ששבת ראשונה שלו חלה בתוך שבעה או שמא יוצא לבית הכנסת ולא למקום אחר ומ"מ נראה כדעת ראשון:

3 מי שמתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו שלש רגלים ואם לא קיים מצות פרייה ורביה מותר לו לישא לאחר שבעה ולבא עליה מיד קיים מצות פריה ורביה אלא שיש לו בנים קטנים ואין לו מי שיגדלם מותר לו לישא לאלתר אלא שאסור לבא עליה עד שלשים יום:

4 האשה שאירע לה אבל אינה נשאת בפחות משלשים יום שהרי אין בה אחד מטעמים הללו שאם אין לה בנים הרי אינה מצווית על פריה ורביה ואם יש לה בנים קטנים או שאין לה מי שישמשנה אין דרכו של איש לגדל ולשמש לפני אשתו אא"כ הוא מבעלי מארה ואם היו בנים קטנים של זה מוטלים עליה מחמת קורבה מותרת לינשא לבעל הבנים מיד ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו ואמ' לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותיך ואעפ"כ לא בא עליה אלא לאחר ל' ומ"מ יראה דוקא לאחר שבעה ומעשה דיוסף הכהן ביום שביעי היה שהיה דרכם לצאת לבית הקברות ולשון תלמוד המערב בענינים אלו כמה אבול שלה שלשים יום הדא דתימא בנשים אבל באנשים שלשה רגלים ביש לו בנים אבל אין לו בנים מיד ביש לו מי שישמשנו אבל אין לו מי שישמשנו מיד בשאין לו בנים קטנים אבל יש לו בנים קטנים מיד כההוא עובדא כד דמכת איתתיה דר' טרפון עד שהוא בבית הקברות אמ' לאחותה לכי ופרנסי בני אחותיך כנסה ולא הכירה עד שיעברו ל' יום:

5 שאר אבלויות שלא מחמת אשתו מותר לישא לשלשים יום אף על אב ואם ויש חולקים באב ואם שלא לישא כל י"ב חדש ואין הדברי' נראין ואע"פ שאיסור נישואין באבלות כל ל' יום מותר ליארס מיד אפי' ביום המיתה ואם היה אבלות זה של אשה מחמת מיתת בעל אינה רשאה לינשא ולא ליארס עד שלשה חדשים אלא שאין זה מצד אבלות אלא מצד חשש עבור כמו שיתבאר במקומו:

6 כל ל' יום אסור לגחץ כמו שביארנו ואין בענין הגיהוץ הפרש בין אבלות של אב ואם לאבלות של שאר קרובים ומ"מ בתלמוד המערב אמרו שעל אביו ועל אמו אסור ללבוש כלים המגוהצים עד שנים עשר חדש ובאבל רבתי עד שיבא רגל ויגערו בו חבריו ואין הדברים נראין משטת הסוגיא שבכאן והכבוס מותר לאחר שבעה:

7 וענין הגיהוץ ענינו כל שאדם משתדל להיות הבגדים מתלבנים יותר משאינם מתלבנים על הכבוס הרגיל כגון במים חמין ואפר או בנתר ובורית או שסננם באפר וסממן וכן כל כיוצא בזה ואע"פ שאמרו גיהוץ שלנו ככבוס שלהם אין סומכין להתיר גיהוץ שלנו לאחר שבעה שמ"מ הגיהוץ אסור כל אחד במקומו וגיהוץ זה יש מי שאוסרה אף בכלי פשתן ומגדולי המחברים התירו וכן נראה ממה שאמרו בתשעה באב כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ כלומר שאין הגיהוץ מעלה ומוריד בם ודי להם בכבוס שנתכבסו כבר שהגיהוץ אמר הכבוס במים צונן היה בא אלא שהאוסרים מוצאים סעד לדבריהם בבריתא של אבל רבתי ומחלקים בין תשעה באב לאבל ואע"פ שמצינו קצת דברים שתשעה באב חמור בם מאבל בזו החמירו באבל יותר:

8 לא נאסר גיהוץ לאחר שבעה אלא בבגדים חדשים ולבנים הא בישנים אע"פ שהם לבנים ואפי' יצאו מתחת המכבש והוא שהיה דרכם לתקן את הישנים ואחר תקון היו נותנין אותם תחת המכבש והיו נראין כחדשים או שהיו חדשים וצבועים מותרין בכבוס ובגיהוץ לאחר שבעה מפני שאין הגיהוץ פועל באלו כל כך ודינו ככבוס ובגדים שאינם עקר מלבוש כגון אנפליות וכובעים ואזורות מותרין בגיהוץ לאחר שבעה אפי' חדשים ולבנים יש מי שאומר שלא נאסר גיהוץ לאחר ז' אלא ללבישה אבל להניח מותר ורוב פוסקים אוסרים וכן יש מי שאומר שאף חדשים לא נאסרו אלא כשיוצאים מתחת המכבש ואין הדברים נראין ואף לדבריהם אומר אני על בגדים הנמכרים בחנות שנקראים יוצאים מתחת המכבש שאע"פ שהוא מפזרן לפני הקונים מקפיד הוא על פזורם ומקפלן מיד ומחזירן על איצטבא שלהם והוא בדין מכבש:

9 מאחר שאסרנו את הגיהוץ באבל אף בכלי פשתן יש מי שאוסר אף הצעת סדינין המגוהצין למשכב וכן כל הנאה אף שלא בדרך לבישה וכן כתבוה גדולי המפרשים ויש בזו חולקים:

10 הרבה דברים נאמרו בכאן במי שמתו מוטל לפניו הן לחיוב הן לפטור הן בחול הן בשבת וכבר כתבנו בהם הצורך בגמר' ברכות בתחלת פרק מי שמתו:

11 השבת אע"פ שאין בה דין אבלות צריך הוא לנהוג בו אבלות לדברים שבצנעה כגון תשמיש המטה ונעילת הסנדל מדין הלכה אסור בשבת שהרי מדברים שבצנעה היא שאין הדבר נכר שמפני אבלות הוא הולך יחף ואף בתלמוד המערב אמרו ר' יונה סליק לגבי גוריין בשבתא כגון שבעה ימי אבלותא נפק לגביה לביש סנדלוי אמ' ליה מה את סביר ילפין מנך עובד לא ילפין עובד מבר נש זעיר אלא שעכשו הואיל ונשתנה המנהג שלא לילך יחף פסקו רוב מפרשים שחייב לנעול סנדליו בזמן הרגיל לילך בנעילת הסנדל שהליכתו ביחף באותו זמן מוכחת אבלותו:

12 כסוי הראש והזקן עד השפם והוא הנקרא עטוף חייב בו בחול כמו שביארנו בראש הפרק ומ"מ י"א שעכשיו גלימות שאנו לובשים שמכסות את הראש ואת הזקן מפקיעות חיוב העטוף ויש נוהגין בעטוף זה תחת הגלימא ולפי מנהגם חייב בו אף בשבת בזמן שהמנחמים אצלו שאין כסוי הראש מוכיח אבלות אבל עטוף גמור כעטיפת ישמעאלים שאף הפנים מתכסות בו אסורה בשבת וכן רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין שהוחמו מערב יום טוב שמותרת בשבת אסורה לאבל ושאר דברים אינו נוהג בהן אבלות אלא אם היו בגדיו עשויין בדרך שיהא יכול להפך דרך לבישתו מה שלפנים לאחור מחזיר קרעו לאחוריו אם אין לו להחליף ואם הוא עשוי בדרך שאין הפיכת פנים לאחור הלומה שוללו מבערב או מחליף בגדיו אם יש לו להחליף וזוקף את מטותיו מבערב: