מאירי על מגילה ל״א ב

« מאירי על מגילה ל״א ע״א מאירי על מגילה ל״ב ע״א »

1 סדר מעמדות פתח ↗

א בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָשׁ. בְּבֵית אַבְטִינַס וּבֵית הַנִּיצוֹץ וּבֵית הַמּוֹקֵד. בְּבֵית אַבְטִינַס וּבְבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם. בֵּית הַמּוֹקֵד כִּפָּה וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה מוּקָף רוֹבְדִין שֶׁל אֶבֶן וְזִקְנֵי בֵית אָב הָיוּ יְשֵׁנִים שָׁם. וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם וּפִרְחֵי כְהוּנָה אִישׁ כְּסָתוֹ בָּאָרֶץ. לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶש אֶלָּא הָיוּ פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִים וּמַנִּיחִים אוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם. וּמִתְכַּסִּים בִּכְסוּת עַצְמָן. אֵרַע קֶרִי לְאֶחָד מֵהֶם יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה וְנֵרוֹת דּוֹלְקוֹת מִכַּאן וּמִכַּאן עַד שֶׁהוּא מַגִּיע לְבֵית הַטְּבִילָה. וּמְדוּרָה הָיְתָה שָּׁם. וּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ. מְצָאוֹ נָעוּל בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. יָרַד וְטָבַל עָלָה ונִסְתַּפַּג וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהָיוּ שְׁעָרִים נִפְתָּחִים יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ: ב מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמוּנֶה. וְכִי בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְמוּנֶה בָא. לֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת. פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְּרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. הַמְמוּנֶה בָא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם וְהֵם פּוֹתְחִים לוֹ. אָמַר לָהֶם מִי שֶׁטָּבַל יָבֹא וְיָפִיס הֵפִיסוּ זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: ג נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפֵּשׁ וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה. וְנִכְנְסוּ הַכֹּהֲנִים אַחֲרָיו וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בְּיָדָם. נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִתּוֹת. אֵלּוּ מְהַלְּכִין בְּאַכְסַדְרָה דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח וְאֵלּוּ מְהַלְּכִין בְּאַכְסַדְרָה דֶּרֶךְ הַמַּעֲרָב. וְהָיוּ בוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין לִמְקוֹם עוֹשֵׂי חֲבִיתִּין. הִגִּיעוּ. אֵלּוּ וָאֵלּוּ אָמְרוּ שָׁלוֹם הַכֹּל שָׁלוֹם. הֶעֱמִידוּ אֶת עוֹשֵׂי חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּין. מִי שֶׁזָכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הוּא יִתְרוֹם. וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ. הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹּא תִגַּע בַּכֶּלִי עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר. וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בְּמִקְצוֹעַ בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ עַד שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שְׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכָנִי לַכִּיּוֹר. וְהֵם אוֹמְרִים הִגִּיעַ עֵת קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר. נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילַךְ וְהֵילַךְ וְחָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְיָרַד. הִגִּיעַ לְרִצְפָּה הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצָפוֹן וְהוֹלֵךְ בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלשָׁה טְפָחִים מָקוֹם שֶׁנוֹתְנִין שָׁם מֻרְאַת הָעוֹף וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה: עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּ עַל פִּי הַקַּבָּלָה לִקְרוֹא בְּכָל יוֹם בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּמִּקְדָּשׁ תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וּלְכַךְ תִּקְּנוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְמוּ בִּזְכוּת הַקָּרְבָּן מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְהֵם מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁכְּשֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִים בְּסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּעֲלֶה הוּא עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הִקְרִיבוּם לְפָנָיו וְאִלְמָלֵא מַעֲמָדוֹת לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵין מַעֲמָדוֹת אֵלּוּ אֶלָּא עַל הַקָּרְבָּנוֹת:

2 מגילה פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְותָנוּתוֹ. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים.

3 מגילה פתח ↗

בְּתַעֲנִיּוֹת בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, וְאֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמָּדָא אָמַר רַבִּי אַסִּי: דְּאָמַר קְרָא ״מוּסַר ה׳ בְּנִי אַל תִּמְאָס״.

4 מגילה פתח ↗

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֶזְרָא תִּיקֵּן לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים קוֹדֶם עֲצֶרֶת, וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רֵישׁ לָקִישׁ: כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ.

1 ר"ח אב שחל בשבת מפטירין בחזון ישעיהו ועכשיו נהגו להפטיר כן בכל שבת שלפני ט' באב וט' באב עצמו קורין בכי תוליד בנים ומפטירין באסוף אסיפם במעמדות קורין במעשה בראשית שאלמלא קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ ומ"מ יי' יראה ללבב וכשאין קרבנות זכירתן עולה לנו במקום הקרבתן שלא הקרבן מכפר אלא התשובה הבאה בסבתו והרי אף הזכירה משמשת כך ואף התפלה עומדת להם בזו:

2 לעולם יהא אדם רך ואל יתמיד בשררה וילמד אדם ממדת קונו שכל מקום שאתה מוצא גבורתו שם אתה מוצא ענותנותו ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים:

3 מה שביארנו במשנה שאין מפסיקין בקללות דוקא של ת"כ אבל משנה תורה פוסק מה בין אלו לאלו הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרו ר"ל בלשון עצמו מ"מ עכשו נהגו שלא להפסיק אף באלו עזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת"כ קודם עצרת ושל משנה תורה קודם ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה:

4 לעולם יהא אדם שומע לעצת גדוליו אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה:

« מאירי על מגילה ל״א ע״א מאירי על מגילה ל״ב ע״א »