מאירי על מגילה כ״ו

1 בית הכנסת שאמרו שאפשר למכרה דוקא בית הכנסת של כפרים שהיא נדונת כשל יחידים אבל של כרכים שכל העולם חוזרין ובאין לשם והיא מוקדשת על דעת כלם אי איפשר למכרה בשום פנים ר"ל אפי' על דעת עלוי ואפי' על ידי שבעה טובי העיר ובמעמד אנשי העיר ואע"פ שלא נעשית אלא מדמי אותו הכרך שמאחר שהוקדשה זכו בה כלם ואין מעמד אנשי העיר וטובי העיר מועיל בביטול זכות בני העולם ואף על דעת עלוי הא של כפרי' שלא הוקדשה אלא לעצמם רשאין למכרה בעילוי וטובי העיר רשאין למכרה במעמד אנשי העיר אף לדברי חול כמו שיתבאר ומ"מ יראה לי שאם נתנו הצבור לכל אחד מקום לפי מה שהוציא בבניינה הרי היא כשל כפרים שהרי לא הוקדשה לגמרי הואיל ויש לכל המקומות בעלים לפי הוצאתם ומ"מ אם אינו כרך גמור ואין בה יוצא ובא מצד מעלת העיר אלא שיש שם חכם שקובע לשם ועל ידי פרקו מתקבצין שם מכנפות הארץ הואיל ולא ממעלת העיר הם באי' אלא מצד קביעות אותו פרק הרי זו נמכרת על דעת אותו חכם עם שאר בני העיר בני אומנות אחת או שאר יחידים שעשו להם בית הכנסת אף בכרכים רשאין למכרה לכל מה שירצו והוא מה שאמרו מעשה היה בבית הכנסת של טרסיים שהיה בירושלם ומכרוהו לרבי אלעזר בן עזריה ועשה בו כל צרכו לא נאסר הדבר בבית הכנסת של כרכין אלא בבית הכנסת הכללית שבה שהיא מוקדשת על דעת הכל:

2 בתי כנסיות ובתי מדרשות וכל מקום המקודש ואין צריך לומר בית המקדש אין מטמאין בנגעים ויש מי שפסק כן אף בירושלם והוא על דעת האומרים ירושלים לא נתחלקה לשבטים ואם כן אינה בכלל אחוזתכם וכן אין כאן ובא אשר לו הבית ועל דעת זו אמרו בעולי רגלים שאין משכירין להם בתים אלא שעורות קדשים קלים שהם לבעלים בעלי אושפיזן נוטלין אותן דרך כלל אמרו מדרך כלל המוסר אורח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא באושפיזיה:

3 בית הכנסת של כפרים שביארנו במשנה שאינה נמכרת אלא על מנת שיהיו מעלין בדמיה דווקא שמכרוה שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר ומן הסתם כל שמצד עלוי מתרצים הם להם הא כל שאינו בעלוי מסתמא לא נתרצו וכן הדין אם מכרוה אנשי העיר שלא בברירת טובי העיר אבל אם מכרוה שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יצאה לחולין אפי' מכרו אותה על מנת להוריד את דמיה לקדושה קלה ואפי' להוציאם לדברי חול וכן יצאה קדושת הבית לחולין ביד הלוקח לכל מיני תשמיש שעל דעת כן הקדישוה ובשלהם נסכמו ומה שאמרו למשתי ביה שכרא משמש לשתיהן אם להוציא הדמים בכך והוא לשון הבאי כלומר לאיזה דבר שירצו אף לדברים קלים אם שישתו השכר בבית הכנסת עצמה הואיל ויצאה לחולין בכך ומתוך כך יש גורסין למשתי בהו ויש גורסין למשתי ביה והכל אמת ושמא תאמר ובעלוי מיהא מה צורך אף לטובי העיר או לכלל אנשי העיר ימכר' מי שירצה אין זה כלום שכל שבצבור אין מכירת כל מי שירצה מכירה אלא או טובי העיר או כלל אנשיה וכל שמכרוה אלו בלא אלו צריך עלוי וכל שמכרוה טובי העיר במעמד ההמון מכירתם מכירה אף לדברים קלים וזהו שאמרו רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא בארעא ובעא למיזרעה ואמר ליה זיל זבנא משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר מפני שהיה הוא סבור הואיל וחרב היה וכמו שקראה תילא שיהא די בו במעמד טובי העיר בלא מעמד אנשי העיר ולמדו שצריך הוא אף למעמד אנשי העיר:

4 ומ"מ אפי' כשנמכרת על יד טובי העיר במעמד אנשי העיר צריך להתנות בה שלא להשתמש בה בתשמיש מכוער כגון מרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית המים ואח"כ הלוקח יעשה מה שירצה ויש בזו חולקין לומר שאין לך דבר שעומד בפני מכירת טובי העיר במעמד אנשי העיר וכן דעת גדולי המחברים כמו שיתבאר למטה:

5 שבעה טובי העיר שאמרנו הם אותם שרגילין לעשות כל צרכי צבור בלא מנוי והוא שאמרו עליהם בתלמוד המערב שבעה מבני העיר ככל העיר שלשה מבית הכנסת ככל הכנסת ומ"מ אם נתמנה על כך וקבלוהו הצבור עליהם הרי הוא כשבעה וכן התבאר בתלמוד המערב ונוסח דבריהם במה אנן קיימין אם בקבלו עליהם אפי' אחד אי בלא קבלוהו עליהם אפי' כמה כינן קיימין בסתם ומ"מ י"מ אם קבלו שנתרצו בדבר אחר שידעו המכירה ואם לא קבלו שמיחו בדבר ובסתם כגון ששתקו ואין הדברים נראין:

6 ציבור או יחיד שרצו לסתור בית הכנסת ולעשות אחרת חדשה אין סותרין אותה עד שיבנו את האחרת שמא יתרשלו ונמצאו עומדין בלא בית הכנסת אפי' בנה את החדשה ולא השלים קרויה עדין וחסרו לו קורות ולבנים ורוצה להסיר קורות של זו כדי להשים על זו אינו רשאי ומ"מ יתבאר בבבא בתרא ג' ב' שאם רואה בה בקעים וחושש לה שמא תפול סותרה לאלתר ויגמור בלבו למהר בנינה ומגדולי החכמים הוזכר שם על אחד מהם שבא מעשה לידו ולא הוציא מטתו מתוכה עד שגמר את הבנין מכל וכל ואע"פ שאין נוהגין קלות ראש בבית הכנסת יראה שבבית הסמוך לה היה או שמא הואיל ולכבוד בית הכנסת ולמהר את בנינה עשה אין זה נקרא קלות ראש:

7 בית הכנסת שבארנו שהיא נמכרת על מנת לעלות או אף על מנת שלא לעלות אם היו שם שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר דווקא כשנסתלקה קדושת בית הכנסת זה לגמרי במכירה זו כגון שהחליפה או מכרה אבל להשכירה או למשכנה לא יצאה לחולין ביד השוכר או ביד מקבל משכונה ואין רשאין להשתמש בה ויש מתירין להשכירה או למשכנה לתשמיש בית הכנסת לבד וכן הדין אפי' בחלקיה כגון אם סתרו בית הכנסת ורצו למכור הלבנים או הקורות שרשאין בכך אבל להשאילם אסור ודווקא בלבנים או קורות של בית הכנסת ישן שכבר חלה קדושה עליהם אבל אם רצו לבנות בית הכנסת ולקחו לבנים לצרכה והותירו או שנתחרטו בבנינה לא קדשו כלל וטובי העיר מוכרין אותם להדיא אפי' למ"ד הזמנה מילתא היא דוקא כגון אורג בגד למת שמשנארג לשמו הוא נאסר בהנאה הואיל ותכף שנארג ראוי לכרוך בו את המת אבל זה אינה בדמיון בגד שנארג אלא בטווי על מנת לארוג וכלם מודים בזו שאין הזמנ' זו אוסרתה הואיל ואין הטוויה עושתהו ראוי לכרוך בו את המת ומ"מ אף באורג בגד למת הלכה פסוקה הזמנה לאו מילתא היא כמו שיתבאר במסכת סנהדרין הסכימו טובי העיר לתת בית הכנסת במתנה הרי הוא כמכר ורשאין לנתנה במעמד אנשי העיר ואע"פ שאי אפשר להפקיעה מקדושתה בלא כלום אי אפשר שהסכימו במתנה אלא א"כ קבלו ממנו הנאה ואין צריך להביא ערך אותה הנאה ולהגיעה ליד כלם או להקדישה כמו שכתבו קצת מפרשים ויש מי שמתיר שלא במעמד אנשי העיר אע"פ שאין כאן דין עלוי ופירשו שלא הסכימו במתנה אא"כ קבלו ממנו הנאה בדבר שהיתה בו קדושה גדולה הימנו ואין זה כלום:

8 תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן תשמישי מצוה שופר סוכה ולולב וציצית שישיבת הסוכה ושמיעת קול השופר ונטילת הלולב והבאת הציצית הם הם גופי מצוה והם עצמם תשמישי' של מצוה ואחר שעבר זמן המצוה ובציצית אחר שהותר הציצית ונפסל נזרקין ואתה לומד מכאן על פתילות ושמנים הנשארים בנר חנוכה שאפשר לזרקן ומאחר שאפשר לזרקן רשאי הוא להדליקן לצרכו וכן הדין בפתילות של שבת ובשאלתות אסרו בשל חנוכה ומזהירין לעשות מדורה לשרוף הכל לשם ואף קצת חכמי האחרונים מודים בה ומפני שתחלתם לכך הוא מקצה אותן ר"ל להדלקה ושריפה ודעתו בהדלקתם שישרפו מתוך האור הנתלה בהם וכן בשל שבת ואין דעתי נוחה בכך שאין דעתו של אדם מסתכלת במה שהנסיון מכחישו בכל יום וודאי לא הקצם אלא להדלקה לא להיותם כלים שם מכל וכל ומה שנשאר ודאי מותר כמו שביארנו במקומו כשאר תשמישי מצוה אבל תשמישי קדושה והוא מה שהוא תשמיש לדברי תורה אע"פ שהוסרה הקדושה ממנה נגנזין ואין הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים ומזוזות ר"ל שקים המיוחדי' לגנוז הספרים בתוכם וי"מ הלוחות שעל הספרים וקנים חלולים שגונזים המזוזות לתוכן ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפלין ורצועותיהם שהם תשמיש לקציצתן או משום שאותיות יו"ד ודל"ת מצויירות שם וכן אותו לוח שמניחין ספר תורה עליו והוא הנקרא כאן כורסייא ואע"פ שהיה לנו לומר שאינו אלא תשמיש דתשמיש שהרי אדם סודר המפה עליו והספר על המפה מ"מ הרבה פעמים אדם כופל מפה ומניחה לצד אחד ופורס הספר על הלוח ואין מכאן טענה לאסור ספסלים שאדם יושב בהם בבית הכנסת במקומות שאדם קורא בהם ספר תורה בט' באב שזה אינו אלא אקראי בעלמא וכן טעונה גניזה היריעה שפורסין בתוך ההיכל לפני ס"ת והיא הנקראת כאן פריסה אע"פ שאינה אלא תשמיש לארון והארון תשמיש לספר מפני שפעמים כופלין אותה ושוטחין אותה על שולי הארון להושיב עמודי הספר עליה וכן שלפעמים פורסין הספרים עליה כששליח צבור מסדר את הספרים לקריאת מחרתם שלא היה מוציא את הספרים מן ההיכל אלא פורס את היריעה ופותחם עליה סוף הדברים כל שנעשה לכבוד הספרים או לשמירת גופן הוא קדוש וטעון גניזה ארון שמניחין בו ספר תורה שנרקב או שנפרדו חלקיו זה מזה והוא הקרוי כאן תיבותא דאירפט מותר לעשות ממנו ארון קטן ואין צריך כאן לעילוי שהרי לתשמישו הראשון הוא מעמידו אבל אין עושין ממנו לוח להושיב ספר תורה עליה שאין מורידין אותה מקדושתה וכן לוח זה שנרקב מותר לעשות ממנו לוח קטן אבל אסור לעשות ממנו מעלה או מדרגה ללוח אחר וכן בכל הדומה לזה וכן יריעה שהזכרנו שבלתה עושין ממנה יריעה קטנה לפני ארון קטן או מטלית תחת עור תיק של ספר תורה אבל לא לחומשין ר"ל שאינו ספר תורה שלם אלא שכתובין ספר לחמשה חלקים ואע"פ שהם בגליון ובתפירת גידין ומ"מ התיק שעל הספרים האלו והם הנקראים זבלי דבי חומשי וי"מ בהם מסגרות שבעור שעושין סביב הספרים מלשון יזבלני אישי שהוא ענין מדור וכן קומטרי הספרים ר"ל תיקין של עור שמצניעים הספרים לתוכם כלן תשמישי קדושה שכל העשוי לשמירת גופן הרי הוא כנעשה לכבוד כמו שבארנו ואין אומרין בה אינדרונא בעלמא הוא ר"ל חדר קטן שמצניעין שם את הספרים שלא נתפשטה קדושתן על החדר:

9 מטפחות ספרי תורה שבלו הואיל וטעונין גניזה עושין אותן תכריכין למת מצוה שצרכיו מוטלין על הצבור וזו היא גניזתן וכן ס"ת עצמו שבלה מניחין אותה בתוך כלי חרש וגונזין אותו אצל תלמיד חכם בתוך הקבר ואפילו אינו אלא שונה הלכות:

10 בית המדרש קבוע והוא של רבים קדושתו גדולה מבית הכנסת ואין עושין ממנו בית הכנסת אבל עושין מבית הכנסת מדרש כמו שביארנו:

11 כל בית הסמוך לבית אחר שיש בו מת אם אין שם פותח טפח מותר הכהן ליכנס בתוכו ואם יש שם פותח טפח אסור ואם הניחו כלי גדול שאינו עשוי לטלטל מלא וריקן על פני הכותל שבו אותו הטפח ונסתם הפתח בכלי זה אע"פ שיש בכלי בית קבול הואיל ואינו עשוי להטלטל מלא וריקן אינו מקבל טומא' וחוצץ בפני הטומאה ואם היה שם עשוי להטלטל הרי הוא מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה ובמס' בבא בתרא התבאר שאין דבר חוצץ בפני הטומאה אפי' בכלי שאינו מקבל טומאה אא"כ דעתו של אדם מבטלו מן הסתם שכל שהוא מבטלו הרי הוא כקבוע לשם וכמי שאינו עומד ליטלו וחוצץ הא כל שאינו מבטלו אינו חוצץ אע"פ שאינו מקבל טומאה והוא מה שאמרו שם המניח קופה של תבן או של גרוגרות בחלון חוצץ והקשה תבן הא חזי לבהמה ותירץ בתבנא סריא ונמצא ממשמען של דברים שכל שראוי לו ואינו מבטלו אינו חוצץ ואפי' היה דבר שאינו מקבל טומאה ומתוך כך פירשו רבי' שכלי זה שאמרנו שכשאינו מיטלטל חוצץ בפני הטומאה דוקא בכלי שאין אדם צריך לו במקום אחר ודעתו של אדם מבטלו מן הסתם ולעמוד שם הא אם צריך לכלי זה במקום אחר לא נתבטל ואינו חוצץ וגדולי המפרשים תירצו שאין אנו מצריכין בטול אלא בחלון שיש בו ד' טפחים שהמת יכול לצאת משם אבל בפותח טפח אין צריך בטול וזו שבכאן בפותח טפח או בכל פחות מארבעה טפחים ואף הם חזרו ותירצו בענין אחר שלא נאמר דין בטול אלא כשאין סותמין כל אותו הפתח אלא שממעטין אותו משיעור טפח אבל בסותמו מכל וכל אין אנו צריכין לבטול וגדולי הדורות שלפנינו פירשו שלא נאמר דין בטול אלא בדבר שהונח שם מקודם הטומאה שלא לדעת סתימה וכשאירע אח"כ טומאה לשם אם אינו דבר שהוא מבטלו מן הסתם אינו חוצץ אבל כל זמן שהוא מניחו לשם על דעת סתימה אין אנו צריכין לבטול ואפי' עשה כן קודם שתהא שם טומא' הואיל ועל דעת כן הוא עושה כן כדרך שאמרו במסכת שבת קנ"ז ב' שסתמו את המאור בטפיח ר"ל כלי חרס שאינו מקבל טומאה שלא ליכנס טומאה לשם והדברי' נראין: