מאירי על מגילה י״ז

« מאירי על מגילה ט״ז ע״ב מאירי על מגילה י״ח ע״א »

1 מגילה פתח ↗

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה לְמַפְרֵעַ — לֹא יָצָא. קְרָאָהּ עַל פֶּה, קְרָאָהּ תַּרְגּוּם בְּכׇל לָשׁוֹן — לֹא יָצָא. אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז, וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית — יָצָא.

2 מגילה פתח ↗

3 מגילה פתח ↗

4 מגילה פתח ↗

לָמָּה נִמְנוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל? כְּדֵי לְיַחֵס בָּהֶן שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב. דִּכְתִיב: ״וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים״. כַּמָּה קַשִּׁישׁ יִשְׁמָעֵאל מִיִּצְחָק? אַרְבֵּיסַר שְׁנִין, דִּכְתִיב: ״וְאַבְרָם בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם״, וּכְתִיב: ״וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ״, וּכְתִיב: ״וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אוֹתָם״, בַּר כַּמָּה הֲוָה יִשְׁמָעֵאל כִּדְאִתְיְלִיד יַעֲקֹב? בַּר שִׁבְעִים וְאַרְבְּעָה, כַּמָּה פָּיְישָׁן מִשְּׁנֵיהּ — שִׁתִּין וּתְלָת.

5 מגילה פתח ↗

שִׁתִּין וּתְלָת וְאַרְבֵּיסַר עַד דְּמִתְיְלִיד יוֹסֵף, הָא שִׁבְעִין וְשִׁבְעָה, וּכְתִיב: ״וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעׇמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה״, הָא מְאָה וּשְׁבַע, שַׁב דְּשִׂבְעָא וְתַרְתֵּי דְּכַפְנָא — הָא מְאָה וְשִׁיתְּסַר,

6 מגילה פתח ↗

וּמָה רָאוּ לוֹמַר גְּאוּלָּה בִּשְׁבִיעִית? אָמַר רָבָא: מִתּוֹךְ שֶׁעֲתִידִין לִיגָּאֵל בִּשְׁבִיעִית — לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בִּשְׁבִיעִית. וְהָאָמַר מָר: בְּשִׁשִּׁית קוֹלוֹת, בִּשְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת, בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא! מִלְחָמָה נָמֵי אַתְחַלְתָּא דִגְאוּלָּה הִיא. וּמָה רָאוּ לוֹמַר רְפוּאָה בִּשְׁמִינִית? אָמַר רַבִּי אַחָא: מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְּנָה מִילָה בִּשְׁמִינִית שֶׁצְּרִיכָה רְפוּאָה — לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בִּשְׁמִינִית.

1 הקורא את המגילה וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו להשלים ביאור עניני המגילה ורובו יסוב על חמישה ענינים האחד לבאר בו תכונת הקריאה באיזה לשון ובאיזה דרך קורין אותה וכמה יקראו ממנה ר"ל אם כלה ואם מקצתה השני לבאר בו תכונת מעשה המגלה הן בגוף המגלה הן במכתבה השלישי לבאר בו זמן קריאתה למי שהוא חוץ למקומו ואין דין מקומו שוה לדין מקום שהוא בו הרביעי מי הוא הראוי לקרותה ולהוציא את הרבים בקריאתו החמשי קריאת היום ביום אם כשר בו כל היום אם לאו וכן קריאת המגלה בלילה אם כשר' בה כל הלילה אם לאו ונתגלגל בחלק זה לבאר בארוכה מצות הנוהגות ביום אם כשר בהם כל היום אם לאו וכן כל הלילה בשל לילה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם שכתבנו וכמו שיתבאר:

2 והמשנה הראשונה ממנו תבאר לנו תכונת הקריאה ואמר על זה הקורא את המגלה למפרע והוא ענין הקדמת המאוחר לא יצא שאין פרסום נס בקריאה זו וכן שאינה קריאה כלל וכן אם קראה על פה לא יצא דספר בעינן וכן הלכה קראה תרגום ובכל לשון ר"ל חוץ מלשון הקדש לא יצא אע"פ שכתובה באותה לשון שהוא קוראה שאם לא כן הרי קריאה על פה היא ואין צריך לפסלה מצד הלשון אלא שכתובה באותו לשון ואעפ"כ לא יצא בכך אותו שאינו יודע באותו לשון שאין פרסום הנס למי שאינו יודע בלשון ומ"מ מי שיודע בלשון יצא והוא שאמר אבל קורין אותה ללעוזות בלעז ופרשנו בגמ' ובלבד שתהא כתובה בלעז ר"ל באותו לשון שהוא קוראה שלא תהא קריאתה על פה והלועז ששמע אשורית ר"ל לשון הקדש ונקרא אשורי מפני שהוא מאושר שבלשונות וי"מ שעל שם שהכתב אשורי הוא קורא לפעמים אף הלשון אשורי דרך השאלה ומ"מ הכתב אשורי והלשון עברי ואמר שהלועז ששמעה בלשון הקדש אפי' אינו מכיר בו יצא ופי' בגמ' מידי דהוה אנשים ועמי הארץ שלשון זה נודע טיבו לכל העולם אף למי שאין מכיר בו ולא עוד אלא שרוב בני המסבה יודעין בו ואפשר לו לשאול על עניינים שבו נמצא לפי דברינו שאם המגלה כתובה אשורית ונקראת אשורית יוצאים בה הכל ביודעים ושלא ביודעים ואם כתובה באחד משאר לשונות ונקראת באותו לשון שהיא כתובה בו יוצאין בה אותן היודעים כגון גפטית לגפטיים ומדית למדיים וכן בכלן וכן הלכה אלא שבלשון יוני נפל המחלוקת לדון בו כדין אשורי כמו שיתבאר בגמרא:

3 וסתם לעוזות פירושו שאינם יודעים לשון הקודש וכמו שאמרו בנזיקין הנהו לעוזי דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא אמורא בינייהו מ"מ צריכין אנו לברר מי שיודע לעז ואשורית אם יוצא אף בשל לעז בכתובה לעז או שמא הואיל ויודע אשורית אינו יוצא אלא באשורית ובאמת מדברי גדולי המחברים נראה שיצא אף בלעז אחר שכתובה בלעז ומכיר בו ואף בקצת פירושים לגדולי הרבנים נמצא לעוזו' שיודע אף בלשון אחר והדברים זרים שאם כן כלנו לעוזות ומ"מ בתלמוד המערב אמרו יודע אשורית ויודע לעז יוצא אשורית יודע בלעז יוצא בלעז יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא אחרים ר"ל בלעז ויבא בהדה כל שאינו מחוייב וכו' אינו מוציא וכו' כלומר ודכותה הכא הואיל ואינו מוציא את עצמו בלעז אינו מוציא אחרים וכן בתלמוד המערב של מסכת סוטה פרק אלו נאמרין מגלת אסתר היה יודע אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית יודע לעז יוצא בלעז:

4 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

5 מה שביארנו במשנה שקריאת מפרע פוסלת במגלה אף בהלל וקריאת שמע ותפלה נאמר כן שאם קרא הלל בימים שנתחייב בקריאתו למפרע לא יצא וכן בתפלה אם הקדים ברכה אחת לחברתה וכן בק"ש ולא שתפרש בק"ש שהקדים פרשה אחת לחברתה שאין הסדר מעכב בו כברכות שבתפלה שהסדר מעכב בהם אלא שבפרשה עצמה הוא קורא למפרע ושאר דינין הנזכרים כאן בענין קריאת שמע ר"ל שהיא נאמרת בכל לשון וכן שצריך להשמיע לאזניו לכתחלה ושבדיעבד מיהא יצא כבר בארנו הכל בשני של ברכות שמא תאמר אחר שבארנו שברכות תפלה הסדר מעכב בהם מהו שאמרו לענין תפלה אמצעיות אין להם סדר תדע שאין הכונה במאמר זה שאם דלג ברכת השנים ובא לו לברכת קבוץ גליות ואח"כ נזכר שיברך ברכת השנים ואח"כ יחזור לברכת המינים שזו ודאי קריאת מפרע הוא אלא שהוא חוזר לברכת השנים ומברכין מכאן ואילך כסדר וחוזר ברכת קבוץ גלויות פעם אחרת כדי שתהא קריאתו כסדר ומ"מ אין להם סדר לחזור לראשונה שבהם ר"ל לאתה חונן כדין שלש ראשונות שאם טעה אף באחרונה שבהם חוזר לראש וכי באחרונות שאם טעה אף באחרונה שבהם חוזר לעבודה וזהו שאמר בתוספתא הקורא את שמע והשמיט פסוק אחד לא יאמר אגמור את כלה ואקרא אלא קורא מאותו פסוק ואילך על הסדר וכן במגילה וכן בתפלה:

6 ברכות של תפלה עזרא ובית דינו והם הם אנשי כנסת הגדולה תקנום ואף סדור שבהם על פיהם נעשה מהם שיצא להם הסדור מכח סברתם על מה שנראה להם לסמוך ענין אחד לחבירו ומהם שיצא להם הסדור מכח רמז מקראות הסמוכים זה לזה כמו שהתבאר בגמרא מאחר שכן אין לנו לשנות סדורם וכן אמרו שמכאן ואילך אין לנו להאריך בשבחו של הקב"ה שמא המאריך יטעה בדבריו ויכשל לתארו ית' במה שאין בו ויצא שכרו בהפסידו והוא הכוונה באמרם כל המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם טעם סדורן הוא שמקדימין אבות ממה שנ' בראש המזמור הבו ליי' בני אלים שניה לה גבורות ממה שנ' אחריו הבו ליי' כבוד ועוז ואין עוז אלא גבורה שנ' יי' עזוז וגבור שלישית קדושת השם ממה שנאמר אחריו הבו ליי' כבוד שמו רביעית בינה ממה שנ' והקדישו את קדוש יעקב ונאמר אחריו וידעו תועי רוח בינה וסמכו לבינה תשובה ממה שנאמר ולבבו יבין ושב ורפא לו וסמכו סליחה לתשובה ממה שנאמר וישוב אל יי' וכו' כי ירבה לסלוח ותקנו גאולה בשביעית מתוך שמקובל בידיהם שהתחלת גאולה שלנו בשביעית ובתלמוד המערב התבאר שתקנו אחר זו בתענית ברכת עננו מפני שכתוב בתהלים יי' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך יי' ביום צרה וקבעו רפואה בשמינית מתוך שמילה נתנה בשמיני וצריכה רפואה קבעו ברכת רפואה שמינית וקבעו ברכת השנים תשיעית מתוך שהיא כנגד מפקיעי שערים ודוד דבר עליהם באמרו שבור זרוע רשע והוא אמרה במזמור תשיעי כשתחשוב אשרי האיש ולמה רגשו במזמור אחד כמו שאמרו בברכות וקבעו אחריה קבוץ גליות שברכת השנים צריכה שתקדים לביאתם דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא נתקבצו גליות שבו השופטים והוא סמיכת השיבה שופטינו שבו השופטים נעשה דין ברשעים וכלו המינים והזדים והוא סמיכת ברכת המינים כלו הרשעים נתברכו הצדיקים וגרי הצדק והוא סמיכת ברכת הצדיקים והיכן הצדיקים מתרוממים תכלית הרוממות בירושלם והוא סמיכת ברכת ירושלם באו לירושלם נתעלית מלכות בית דוד והוא סמיכות את צמח דוד בא עילוי למלכות דוד באה תפלה שהוא נעשה ראש לכל עניניה והוא סמיכות שמע קולנו באה תפלה באה עבודה שהרי התפלה במקומה היתה עומדת באה עבודה כבר נשלם ענין בית המקדש ובאה הודאה ובאה ברכת כהנים אחר הודאה ממה שמצאנוה במקרא אחר עבודה דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת כלו' שאחר עבודתו ברכם והיה לנו לאומרה אחר עבודה אלא שההודאה ראויה להמשך אחר עבודה כמו שביארנו וסמכו אחריה שים שלום ממה שאמר ואני אברכם וברכתו של הקב"ה שלום היא שנאמר יי' יברך את עמו בשלום משם ואילך אסור להאריך בשבחו של הקב"ה כמו שביארנו שמא מתוך שירבה בדברים המזדמנים לתוך פיו יוציא שגגה בדבריו ומ"מ נראה לי שכל שמוצא נסחאות מתוקנות לקצת חכמים בבקשות ושאר מיני תפלה המאריך בהם הרי זה משובח:

« מאירי על מגילה ט״ז ע״ב מאירי על מגילה י״ח ע״א »