מאירי על מגילה כ״ג

1 ביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת מאחרין לבא מפני תקון המאכלים וממהרין לצאת שלא יבא לידי ענוי ביום הכפורים ממהרין לבא ומאחרין לצאת ובשבת ממהרין לבא וממהרין לצאת:

2 הכל עולין למנין שבעה או לאיזה מנין של קריאת התורה ואפי' אשה ואפילו קטן אבל אמרו חז"ל אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור יש מי שאומר שמ"מ צריך בכל קריאה קורא אחד גדול והואיל וקרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבינו ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא שלא היה מנין הקוראים מתקנת משה רבינו אלא גוף הקריאה לבד ויכול להשלים הקריאה על ידי אשה או קטן אבל לא שתעשה כל הקריאה ע"י אשה וקטן ויש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראין אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע אבל עכשו שכלן מברכין אין אשה קוראה כלל וכן הדין נותן שהרי היאך תברך והיא פטורה ומ"מ קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בתלמוד תורה ושאחרים מצווין ללמדו:

3 בתוספתא התבאר שעשרה שהיו במעמד קריאת התורה ואין שם מי שידע לקרות אלא אחד או שנים קורא היודע ויושב לו וחוזר וקורא עד שבעה פעמים וגדולי הדורות שלפנינו כתבו שבזמן הזה אין צריך ישיבה בנתים שברכותיו מוכיחות עליו שקריאה אחר קריאה הוא קורא ולא הוצרכה ישיבה בין קריאה לקריאה אלא בזמן שלא היתה ברכה בנתים ורמז לדבר שהרי עכשו הרבה פעמים קורא כהן בשנים ואינו יושב בנתים:

4 מפטיר עולה למנין שבעה והוא הדין לשאר המנינים ופי' הגאונים שאם הפסיק שליח צבור בקדיש אחר קריאת הששה אינו עולה שהרי גלה בדעתו שאינו רוצה לצרפו בכלל הששה אחר שבארנו שהמפטיר עולה למנין הקוראים יש לך לומר במנחה של תענית ויום הכפורים שאין מוסיפין עליהם שעולים שלשה ומפטיר אחד מהם אבל שבת ויום טוב ושחרית של יום הכפורים הואיל ורשאין להוסיף רצו מפטיר אחד מן המנין רצו מפטיר אחד שלא מן המנין ומ"מ כשמפטיר אחד שלא מן המנין מפסיקין בקדיש בין קריאת המנין לקריאת המפטיר:

5 המפטיר צריך שיקרא בתורה קודם שיפטיר אפילו לא עלה במנין ונשלמה הפרשה חוזר וקורא שלשה פסוקים ממה שקרא המסיים שאין מדקדקין בקריאתו כל כך אחר שאינו מן המנין ולא הוצרכה קריאתו אלא לכבוד התורה שלא נייחד עולה אחד בשביל נביאים לבד ובקצת מקומות נהגו ביום שיש בו שני ספרי תורה שהמפטיר קורא קריאה מיוחדת לעצמו בספר שני ובספרד אין נוהגין כן אלא שקורא בה מסיים של מנין הקוראים ומפטיר חוזר וקורא בה ג' פסוקים וכן ראוי לעשות שלא יוציאו ספר אחד בשביל קריאת מפטיר לבד וכל שכן כשהמפטיר אינו הגון כל כך:

6 המפטיר לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ג' פסוקים כנגד כל קורא שבתורה אף לחשבון גדול שבקרואים שהוא קריאת שבעה של שבת:

7 ואם נשלם הענין בפחות מכ"א פסוקים כגון הפטרת עולותיכם ספו על זבחיכם אין בכך כלום ומ"מ מקום שקורין אותה בתרגום די לו בעשרה פסוקים שהתרגום משלימו לעשרים וחוזר פסוק אחרון בלשון הקדש ונשלם מנין הכ"א ועל זו אמרו מקום שיש בו תורגמן פוסק וי"מ שכל מקום שיש שם תורגמן לקריאת התורה אין מקפידין על קריאת נביא אם אין שם כ"א פסוקים מפני טורח צבור ואפי' בעשרה פסוקים דיו ויש אומרים בפחות מעשרה והעיקר כדעת ראשון:

8 המשנה השלישית אין פורסין על שמע וכו' כונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר אותם הדברים שאינם נעשים בפחות מעשרה ואמר שאין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה וענין פריסת שמע יש מי שפירש בו על עשרה שבאו לבית הכנסת שמצאו צבור שכבר התפללו וגם הם התפללו בינם לבין עצמן אלא שהיו עושין כן לשמוע קדיש וברכו שלא שמעוה אחד מהם וי"מ אף בששמעו קצת מהם הואיל ולא שמעוה רובם והוא שאמרו במס' סופרי' אין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אמרו שבעה ויש אומרים ששה והם מפרשים שאי אפשר לומר שבעה לבד או ששה לבד אלא שבזו נחלקו שלדעת תנא קמא אין עושין כן אלא בעשרה ר"ל שלא שמעוה אחד מהם ולדעת רבותי' שבעה כלומר הואיל והיו שם שבעה שלא שמעוה שהם רוב ורוב הניכר וי"א ששה כלומר רובא בעינן רובא דמינכר לא בעינן וגדולי הרבנים פירשו אפילו בששמעו רובם כל זמן שיש שם אחד מהם שלא שמעה אע"פ שכל התשעה שמעוה:

9 וענין פריסת שמע הוא שעומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של ק"ש עד יוצר המאורות שיש בה קדושה ומדלג אהבת עולם וק"ש שאין מתפללין אותה בתורת נדבה ומדלגין משם לי"ח שאפשר לחזור בהם מתורת נדבה ואומר קדושה ואף לדעת הפוסקים שאין נדבה בצבור כמו שביארנו בפר' מי שמתו קדיש וקדושה מיהא כעין חובה הוא וי"מ בשיטה זו שלא נאמרו הדברים אלא כשהיו שם באותם עשרה קצת שלא התפללו כלל אפי' לא היה שם בענין זה אלא אחד ולשון פורסין מענין פרוסה כלומר מחלקין את הברכות של שמע כלומר שמברכין חצי הברכות שעל שמע והוא אותה שיש בה קדושה שכשהתפללו ביחיד לא אמרוה בקדושה כך פירשו רבים אלא שאנו פסקנו במס' ברכות שהיחיד אומרה בקדושתה וכך היא שנויה במס' סופרים וענין עובר לפני התיבה הוא שליח צבור המתפלל תפלה שלימה ואמרו ששני אלו דבר שבקדושה הם ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ויש חולקין בענין פריסת שמע במה שביארנו שאי אפשר לעשות כך ופי' פריסת שמע בברכות סדורות ובקריאת שמע ובתפלת י"ח ולשון פורסין מברכין מלשון כי הוא יברך על הזבח שמתרגמין ארי הוא יפרוס על דיבחא וענין עובר לפני התיבה הוא לתפלת י"ח והענין הוא שהיה מנהגם ששליח צבור היה עומד רחוק מן התיבה בעוד שהיה קורא את שמע וברכותיה וכשמגיע לי"ח היה עובר לפני התיבה ומתקרב לשם להודיע ששני ענינים הם ואמר על שניהם שאין נעשים בפחות מעשרה ובתלמוד המערב פירשו על כל אלו הנזכרות במשנה שאם התחילו בעשרה והלכו להם מקצתם גומר מעתה יש מי שאומר הואיל וק"ש וברכותיה ענין אחד ותפלת י"ח הוא ענין אחר אם התחיל קריאת שמע וברכותיה והלכו להם גומר קריאת שמע וברכותיה אבל אינו מתפלל י"ח שאינו גומר אלא מתחיל ואם התחיל בי"ח בעשרה והלכו להם גומר ויש מי שאומר הואיל והתחיל בברכות ק"ש גומר עד סוף שמונה עשרה:

10 ונשוב לביאור המשנה והוא שאין הכהנים נושאין את כפיהם אלא בעשרה אף זו דבר שבקדושה היא וכן בקריאת התורה שהרי צריך לומר ברכו ואין מפטירין וכו' שהרי אף המפטיר צריך לומר ברכו ואין עושין מעמד ומושב וי"מ שכשהיו מוליכין את המת לקברו היו יושבין עם המטה שבעה פעמים להספיד ולקונן שם מי שירצה ומכיון שצריך לומר שם שבו יקרים שבו עמדו יקרים עמודו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא ועיקר הפי' בענין מעמדות ומושבות שבשעה שחוזרין מבית הקברות הוא וכן פירשנוהו בחבור התשובה וכבר בארנו ענין זה בבתרא פרק פירות ק' ב' ברכת אבלים פי' בגמ' ברכת רחבה והוא שהיו עושין סעודה לאבלים ברחובה של עיר ואומרי' שם ברכת המזון בנוסח מחודש מעניני אבלות ואמרו עליה שאינה אלא בעשרה ואין אבלים מן המנין שהרי כלם באים לנחם ואין אבלים בכלל מנחמין וי"מ שלא ברכת המזון היתה אלא ברכה בפני עצמה וקודם ההבראה היו מברכין אותה תנחומי אבלים וכו' כשהיו חוזרין מן הקבורה היו מקיפין את האבלים בשורה של עשרה ומנחמין ואין דבר זה בפחות מעשרה ברכת חתנים וכו' והוא שבע ברכות ליום ראשון ובכל יום שיש בו פנים חדשות או ברכת אשר ברא מיום ראשון ואילך אם אין שם פנים חדשות ואמרו עליה שהיא צריכה עשרה אלא שחתנים מן המנין שהרי הכל לשמחה נתקן והרי הוא בכלל השמחה ומ"מ שהשמחה במעונו אינו בכלל ברכת המזון וכל שיש ברכת זמון אומרה כמו שיתבאר במקומו ולדעת השאלתות שמצריכין עשרה אף בברכת אירוסין נפרש כאן ברכת אירוסין בכלל ברכת חתנים אלא שיש חולקין שלא להצריך עשרה בברכת אירוסין כמו שביארנו בראשון של כתובות ואין מזמנין על המזון בשם ר"ל נברך לאלהינו אלא בעשרה והקרקעות תשעה וכהן פירושו אם הקדיש קרקע ובא לפדותו מיד גזבר ובשדה מקנה שהוא נפדה בשוויו וצריך שומא צריכין להיות בשומא שלו עשרה ושיהיה אחד מהם כהן ובגמ' מביא כן מכח המקראות ומ"מ פדיון שדה אחוזה הואיל ואינו נפדה בשוויו אלא לפי חשבון זרע חומר שעורים אין צריך שמאין כלל ואדם כיוצא בהן פירוש במי שאמר דמי עלי ששמין אותו כעבד הנמכר בשוק אבל אם אמר ערכי עלי אין צריך שומא אלא לחשבון ערכין הקצובים בתורה לפי שניו והוא הדין אם הקדיש עבד ורוצה לפדותו כמו שיתבאר במסכת סנהדרין:

11 זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

12 המשנה הרביעית והיא חוזרת לענין החלק השני הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים וכו' כוונת המשנה לבאר חשבון הפסוקי' שאנו צריכין לקרות בתורה ובנביאים ועל איזה סדר הם נקראים ומתורגמין ואמר שהקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים כנגד תורה נביאים וכתובים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד פירושו שהיה מנהגם לתרגם את הפסוקים כדי להבין לעם ואמר שלא יקרא הקורא שנים ושלשה פסוקים כאחד ויתרגם אותם המתרגם כאחד שמא יטעה המתורגמן שהוא מתרגם על פה ויכשלו השומעים אלא קורא פסוק אחד ומתרגמו המתרגם: