מאירי על מכות כ״ב

1 המבשל בעצי אשרה וכן הנהנה בע"ז ומשמשיה ובתקרובת שלה לוקה שתים אחת משום לא ידבק בידך מאומה ואחת משום לא תביא תועבה אל ביתך:

2 האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה אינו לוקה משום טמאה שמאחר שאין בגידין בנותן טעם אינן מכלל הבשר אבל אם אכל גיד הנשה של נבלה או של טרפה או של עולה מתוך שנכלל שאר גופה באיסור זה חל אותו איסור אף על הגיד ולוקה שתים:

3 המכלה ממון הקדש במזיד שלא בדרך הנאה יראה מכאן שהוא לוקה אע"פ שמשלם את הקרן ואזהרתו מואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן ליי' אלהיכם ולא ראיתי לאחד מן המחברים שיזכירה במנינו ושמא מפני שלאו זה נתיחד לאזהרת מוחק את השם ולגדולי המחברים ראיתי שהנהנה מן ההקדש במזיד לוקה ומשלם את הקרן ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו' מפי השמועה למדו שהיא אזהרה לאוכל עולה והוא הדין לשאר קדשים בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית שלוקה אע"פ שמשלם ואיני יודע למה לא מנאוה במצות לא תעשה ר"ל שלא ליהנות בקדשים ולא מנו בהם אלא גזה ועבודה ומצות עשה של תשלומין ושמא נכללת היא בלאו שלא יאכל זר בקדשים או באזהרת בשר עולה לכל אחד שהיא נכללת באזהרת לא תוכל לאכול בשעריך:

4 הזורע בנחל שנערפה בו עגלה והמוחק את השם מן השמות שאין נמחקין והחותך סימני צרעת קודם שיתרפא או שיוחלט והמזיח את החשן מעל האפוד והמסיר את הבדים מן הארון והקוצץ אילני מאכל דרך השחתה כל אלו לאוין מיוחדים הם להיות העובר לוקה עליהם כמו שביארנו במשנה:

5 השבועה אינה חלה על דבר מצוה כמו שיתבאר במקומו מעתה האומר שבועה שלא אחרוש ביום טוב וחרש אינו לוקה משום שבועת בטוי שלא חלה שבועה זו עליו ומ"מ חלה היא בכולל ר"ל שאם נשבע שלא יחרוש כלל וחרש ביום טוב לוקה אף על בטול השבועה גדולי הדורות למדים מסוגיא זו שאע"פ שהנדרים חלים על המצוה כמו שיתבאר במקומו לא נאמר כן אלא בבטול מצוה כגון שאמר ישיבת סוכה עלי וכו' אבל למניעת עבירה כגון אם אמר הרי עלי שלא לחרוש ביום טוב וחרש שנחייבהו משום בטול נדר לא שאלו כן כשהקשה וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביום טוב והוא משיבו שאין שבועה חלה עליו וחזר והקשה דליחשבה בדקא משתבע ביום טוב ובחול בו השבועה חלה אף על היום טוב בכולל עד שהוצרך לדחוק האי תנא כולל לית ליה היה לו להקשות ליחשב נמי כגון שאסרה עליו בנדר שהוא חל על דבר מצוה וכן בשמועת גיד הנשה האמורה למעלה היה לו להוסיף ולמנות שאסרו עליו בנדר אלא שאין אומרים כן בקיום מצוה ר"ל למניעת עברה אלא בבטול מצוה ובמסכת שבועות יתרחבו בה הדברים בע"ה:

6 השבועות והנדרים יכול אדם לישאל עליהם על ידי חכם או שלשה הדיוטות ומתירין לו ואף הנזירות בכלל זה וכן ההקדשות יש להן שאלה כל שלא הגיעו ליד גזבר וכן תרומות ומעשרות וחלות ודומיהן כל שלא הגיעו ליד כהן כמו שיתבאר במקומו ומ"מ מה שהוא קדוש מאליו כגון בכור אין בו שאלה לעולם וכן מי שאמר הריני נזיר כשמשון אין לו שאלה ששמשון לא היה נזיר מתורת נדר עצמו אלא ממה שהמלאך הפרישו מן הטומאה וכל שכיוצא בזה אין לו שאלה וכן כל שהוא בנזירות שמשון מותר ליטמא למתים ואסור ביין ובתגלחת לעולם כמו שיתבאר במקומו:

7 י"מ בנזירות שמשון כל שהוא נזיר מבטן על ידי אביו וכמו שאמרו האיש מדיר את בנו עד שיגדל בנזיר ר"ל שאם אמר פלוני בני נזיר נדר וקיים והאב נוהג בו כל דקדוקי נזירות ואין זה כלום שמ"מ אף האב בדין שאלה:

8 כל קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אסורים בגזה ועבודה שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך והוא הדין לשאר קדשים ואפי' הוממו ונפדו הרי הן באיסור גזה ועבודה וזהו הנקרא שור פסולי המוקדשין ומעתה בהמה זו אע"פ שהיא גוף אחד הואיל וקדש וחולין מעורבין בה הרי היא כשני גופין והרי הן לענין חרישה כטמאה עם טהורה שהרי הכתוב קראה טמאה וכמו שאמרו ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי' אין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין והחורש או המנהיג בה לבדה כחורש ומנהיג בכלאים ולוקה וכן המרביע עליו אפי' מינה לוקה אף משום הרבעה:

9 גיזה זו שאסרנו בפסולי המוקדשין פירושה מחיים אבל לאחר מיתה גזתה מותרת ובקדשי בדק הבית אין בהן איסור גיזה ועבודה אלא מדברי סופרים וכשם שקדשי מזבח אסורין בגיזה כך אסורין בהוצאת חלבן ואין צריך לומר שאסור ליתן בשרן לכלבים כמו שיתבאר במקומו:

10 המשנה השניה והכוונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים ר' יהודה אומר ארבעים שלמות לוקה בין כתפיו אמר הר"ם אלו אמר ארבעים במספר היה ראוי להיותם שלמים ולפי שהקדים במספר ר"ל שלא ילקה בלא שיעור אלא במנין ידוע כפי מה שיוכל לסבול כמו שנאמר כדי רשעתו במספר כלומר סוף ההלקאה ואמרו אח"כ ארבעים יכנו ר"ל עד ארבעים כמו שלמדנו מפי הקבלה בדברי חכמים ז"ל הואיל וההכאה היא כפי מה שיוכל לסבול ולא יוסיף על ארבעים לא נכה ארבעים ונניח הכאה זו דרך סמיכה כמו שביאר ואמר שהשמירה במיעוט הכאה ראוי לר' יהודה אין דעתו כן ואין הלכה כר' יהודה אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש אמדוהו לקבל ארבעים ולקה מקצת וחזרו ואמרו אינו יכול לקבל ארבעים חייב אמדוהו לקבל שמנה עשר ומשלקה אמרו יכול לקבל ארבעים פטור עבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה ידוע שנאמר ארבעים יכנו אינו ר"ל שילקה ארבעים לא יותר והוא שאמר לא יוסיף וילקה למטה מן תאר הארבעים כפי מה שיוכל לסבול כדי שלא ימות והוא שאמרו לו כפי כחו על רשעתו ויש להקל בזה כגון שאמדוהו היודעים במזגי בני אדם ואמרו שיכול לסבול עשרים הלקאות מעקרינו שלא ילקה אלא שמנה עשרה אע"פ שיוכל לסבול עשרים ועל זה הדרך תקיש ואמרו אמדוהו אומד אחד הוא כשנתחייב שתי מלקיות או יותר ואמדוהו על דרך משל שיסבול שנים וארבעים ויפטר מן הכל כיון שתחלת האומד היה יכול לסבול את הכל והם כך וכך הלקאה או לא ואם אמדוהו למלקות אחד בלבד יניח אותו עד שיבריא ממלקותו ולוקה פעם שניה כפי מה שיסבול גם כן וכמעשה זה בעצמו יעשה כשעבר עבירה שיש בה לאוין הרבה על זה הדין שוה שיתבוננו בשעת האומד אם אמדוהו לסבול הכל או לסבול אחת ואחת:

11 אמר המאירי כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים ר"ל שמשלים את הארבעים והוא שגורם להיות נאמר אחריו ארבעים וזהו ל"ט שהם מכות הראויות להשתלש י"ג בכל שליש ר' יהודה אומר ארבעים שלמות כפשוטו של מקרא ואותה היתרה על המכות הראויות להשתלש הוא לוקה בין שתי כתפיו ששאר המכות הנתנות מאחריו הם נתנות על הכתפים עצמן כמו שיתבאר ואין הלכה כר' יהודה אלא כתנא קמא:

12 אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש פי' שאע"פ שבמצות התורה בארבעים אין סוף הענין אלא שאין מוסיפין עליהן אפי' היה זה חזק לסבול כמה וכמה אבל מ"מ אם היה חולני או חלוש הטבע שאין כחו לסבול סכום הכתוב בתורה פוחתין לו כפי אומד הבית דין שיהא יכול לסבלן שלא ימות בהן וכשאומדין אותו כמה יכול לסבול אין אומדין אלא למכות הראויות להשתלש ר"ל שאם אמדוהו לסבול עשרים אין מלקין אותו עשרים שאין עשרים ראויות להשתלש ואין אומרים שילקה עשרים ואחת שאין מוסיפין על האומד אלא ילקה שמונה עשר וכן כל כיוצא בזה בכל האומדות:

13 אמדוהו לקבל ארבעים וכיון שלקה מקצת הכירו שאינו יכול לקבל ארבעים הואיל והושלם ענינו במכות הראויות להשתלש כגון שלשה או ששה או תשעה וכיוצא באלו פטור:

14 אמדוהו שלא לקבל אלא שמונה עשר או שנים עשר או איזה סכום הראוי להשתלש ואחר שלקה אותו אומד אמדוהו בחזק וראוי לקבל יותר או לקבל את כל הארבעים פטור ואינו לוקה יתר על האומד:

15 עבר עבירה שיש בה שני לאוין כגון שחרש בשור וחמור וחפה בחרישתו כלאים בכרם וכן כל שנתחייב שני מלקיות אם למעשה אחד אם לשתי עברות מיוחדות ואמדוהו אומד אחד לשתי המלקיות והוא שאמדוהו לסבול יותר על מלקות ראשונה כגון שאמדוהו לארבעים ושתים או לארבעים וחמש וכיוצא בזה לוקה ופטור על שניהם שכל שאפשר לו לסבול מכות הראויות להשתלש יתר על מלקות אחת אומדין לו שתי מלקיות כאחת ואפי' בשליש המועט שבכלם והוא חשבון שלשה כגון שאמדוהו לארבעים ושתים ואם לאו אלא שאמדוהו מראשונה לבד לוקה כפי מה שאמדו לו עד תשלומו והוא ל"ט ומתרפא וחוזר ולוקה על השניה וכן אתה דן בו אם נתחייב כמה מלקיות:

16 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

17 כשם שאדם חייב לעמוד מפני ספר תורה כך אדם חייב לעמוד מפני לומדיה כל שהוא בקרוב ארבע אמות סמוך להם וכבר התבארו שרשי ענינים אלו במסכת קדושין:

18 מי שאמדוהו במלקות שלו וקודם שהתחיל ללקות כלל הם חוזרים ואומדים שטעו באומד ראשון הן חסר הן יתר יש צדדים שהולכים אחר אומד ראשון ויש צדדין שחוזרין בהם כיצד אמדוהו שיכול ללקות ביומו מ' וחזרו ואמדו שאינו יכול לסבול אלא שמונה עשר או שאמדוהו תחלה שלא יוכל לסבול אלא שמונה עשר וחזרו למ' אין האומד הראשון כלום שנתבררה טעותם והולכין אחר האומד השני אבל אם לא אמדוהו תחלה ליומו אלא למחרתו או ליום שלישי הולכין להקל והוא שאם אמדוהו לסבול למחרתו או לשלישי שמנה עשרה ובשעת המלקות נכר שיכול לסבול את המ' אין מלקין אותו אלא שמנה עשרה ואם אמדוהו למ' ובשעת המלקות למחרתו או ליום שלישי נכר שאינו יכול לסבול אלא שמנה עשר אין מלקין אותו אלא שמנה עשר שכל שלא נתברר טעותם ביומו אומד גמור היה אלא שלפעמים הטבע מתחזק או מקבל חולשה בזמן ארוך יותר על מה שאין יד האומד שולטת ויש פוסקין דבר זה בדרך אחרת מצד פי' אחר שיש להם במה שאמרו בסוגיא זו הא דאמדוה ליומיה הא דאמדוה למחר וליומא אחרינא ואף גדולי המחברים כתבוה בדרך אחרת ומה שכתבנו היא השטה המיושרת:

19 המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד אילך ואילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבע ושתי רצועות עולות ויורדות בה אמר הר"ם אלה השתי רצועות של עגל לפי שעשה מעשה הבהמות יענש בעורותיהם כמו שנאמר על דרך משל ידע שור קונהו ידה טפח ורחבה טפח ומגעת פי כריסו ומלקה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מאחריו אין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו והמכה מכה בידו אחת ובכל כחו יהיה בבית היד של מלקות נקב שבו יהיו נתלין הרצועות וימשוך בו המלקות כשירצה ויקצור אותו לפי שאין לוקין לאדם אלא ברצועה שהגיעה עד טבורו כמו שנזכר ויגביה הרצועה בשעת ההלקאה בשתי ידיו ויכה בידו אחת לפי שזה שלם יותר בהכאה ויהיה המכה אדם משכיל ממוצע בכחו לא יהיה איש מתעורר ולא משתגע שיכה מכת נקמה באיש ההוא וצריך שיכה שליש המכות על לבו והשליש בכתף אחת והשליש בכתף אחרת והרמז בזה דאמר רחמנא והכהו לפניו כדי רשעתו ולא לאחריו כדי רשעתו והקורא קורא אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת והפלה י"י ה' את מכותיך ואת מכות זרעך וחוזר לתחלת המקרא אם מת תחת ידו פטור הוסיף לו רצועה ומת האי זה גולה על ידו נתקלקל בין ברעי בין במים פוטרין אותו ר' יהודה אומר האיש ברעי והאשה במים גדול הדיינין קורא אלו הפסוקים הנזכרים בשעה שמלקין את הלוקה והסמוך לו במעלה ימנה לו המכות והשלישי יצוה המכה להכות ויאמר לו הכה כל זמן שיכה ואם היה מספר ההכאות מספר הרבה יתעכב בקריאת שני הפסוקים האלה ואם היו מספר מועט ימהר ויכוין כל מה שאפשר שישלים הקריאה כשתשלם ההכאה וחוזר לראש ופי' נתקלקל שיוציא הרעי בשעת ההכאה וכבר נשלם בזיונו ורחמנא אמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שנתבזה נסתלק ממנו ואין הלכה כר' יהודה:

20 אמר המאירי כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד ר"ל עמוד שהיה נעוץ בקרקע וגבוה מן הקרקע כשיעור אמה וחצי או שתי אמות והלוקה עומד כפוף ומוטה על אותו עמוד כאדם הנסמך על הדף ותולה ידיו למטה וכופתין אותן בצדי העמוד וחזן הכנסת ר"ל השמש אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו ר"ל שאין לו לדקדק בכך והקריעה והפרימה שניהם ענין אחד הם וחכמי הצרפתים מפרשים שהקריעה במקום תפירה והפרימה במקום חתיכת הבגד עצמה ואחיזת בגדיו הוא שמתחיל להפשיטו עד כמה שיגביה בגדיו כלפי ראשו ככל מה שיוכל ולפחות עד שיגלה את לבו שאין ההכאה על הבגד שנאמר והכהו הוא ולא כסותו והאבן נתונה מאחריו של לוקה שהחזן עומד עליה ומשלחף עצמו משם לצד רוחב הלוקה ומכה דרך רוחב גבו של לוקה ורצועה של עור עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבע ר"ל שני כפלים שהם רצועה אחת המתפרנסת לארבעה רצועות ושתי רצועות פשוטות בלא שום כפל עולות ויורדות ברצועה זו הכפולה אחת בכל כפל וכפל ורצועות אחרונות יתבאר בגמרא שהיו של חמור כלומר יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר ובהם היה מכה והראשונות של עגל ולא לסבה זו אע"פ שכתוב בו גם כן ידע שור קונהו וכו' שהרי לא היה מכה בהן אלא לדרשת סמוכין דרך רמז שנאמר ארבעים יכנו וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו כך התבאר בגמ' וזה שנאמר עולות ויורדות בה הוא שהיה בחבורן עם שאר הרצועות עניבות שלפעמים היה מתירן עד שהיו ארוכות ולפעמים קולטן עד שהיו קצרות לפי רחב גבו של לוקה:

21 ויש חולקין בזה לענין פי' שהרי בגמ' נתחדש לנו כן במה שאמרו אבקאתא אית לה כי בעי מקלט כי בעי מרפה ופי' בעולות ויורדות לומר שבהן היה מכה וכשמגביה ידיו ומשפילן כדי להכות הן עולות ויורדות עם ההכאה וי"מ עולות ויורדות על התפירה שכשתופרן ומחברן עם שאר הרצועות תוחב ראש הרצועות דרך מטה וחוזר ותוחבה בנקב אחר למעלה הימנה וכן תמיד ונראה כמעלה ומוריד:

22 ידה טפח ר"ל בית יד שלה הנאחז ביד המלקה ורוחב הרצועה טפח ומגעת לפי כריסו כלומר שלא נתן שיעור לאורך הרצועות אלא לפי הגעתן לכריסו והוא שאמרו עליה בגמרא כל חד וחד לפום גביה משערינן ליה על הדרך שביארנו תחלה בעולות ויורדות וזה הוא שהמכה היה מכה מצד רוחב גבו של לוקה כמו שביארנו ומשער הכאותיו שליש מלפניו על הבטן ושתי ידות מאחריו על כפתיו שליש בכתף זה ושליש בכתף זה והיו בגדיו מוגבהים כל כך עד שהיו קצות כתפיו שכנגד הלב מגולות ואין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו שיהו עיניו של שופט בו תמיד והמכה מכה בידו אחת ובכל כחו:

23 והקורא קורא וכו' ופי' בגמ' שעל גדול שבדיינין הוא אומר ר"ל שגדול שבדיינין קורא כל זמן שהוא לוקה אם לא תשמור לעשות וכו' והפלה יי' את מכותך וכו' והשיב בך כל מדוי מצרים וחוזר לתחלת המקרא וכו' פרשו בגמרא שמצוה לצמצם שישלמו הפסוקים עם ההכאה ואם גמר הפסוקים ולא נשלמה ההכאה חוזר לתחלת המקרא עד שישלמו ההכאות ואם אמדוהו למכה מועטת מקצר המקראות וכן פי' בגמ' שהשני לדיינין מונה והשלישי אומר לחזן הכה וכל שהוא מכה על פיו הוא מכה ואם מת זה הלוקה תחת ידו של מכה הרי זה פטור מן הגלות הואיל וברשות הוא מכה אבל אם הוסיף רצועה אחת על האומד ומה בה הרי הוא גולה על ידו ואם לא מת מ"מ עבר המכה על לא תעשה שהרי נאמר לא יוסיף:

24 נתקלקל וכו' כלומר שאמדוהו לפי ראות עיניהם וכשהתחיל ללקות נתקלקל מכח ההכאה בין ברעי בין במים ר"ל במי רגלים פטור ואין מכין אותו עוד שהרי כתוב ונקלה אחיך וכו' וכבר נקלה ר' יהודה אומר שאין פוטרין את האיש אלא ברעי אבל האשה פטורה אף במים ומ"מ אין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא ואף האיש פטור במים לבד: