מאירי על מכות כ״ג א

1 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

2 יבמה שלא רצתה להתיבם אין כופין אותה ומ"מ דנין אותה כמורדת ותצא בלא כתובה ויש בדבר זה דינין חלוקים במקום שיש שם אחים הרבה כמו שיתבאר במקומו ומ"מ אם נפלה לפני מוכה שחין או בעל שאר מומין הנזכרים במסכת כתובות כופין אותו לחלוץ וליתן כתובה ודברים אלו יתבארו במקומן בארוכה בע"ה:

3 כל המבזה את המועדות הרי הוא כעובד ע"ז מפני שיש בזלזולן צד כפירה באמונת גמול ועונש ושנוי הטבעים וימשך מזה צד כפירה בחדוש העולם כמו שנודע למבינים:

4 כל המספר לשון הרע והמקבלו וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו אחר מיתתו לכלבים שכל כיוצא בזה אינו בצורת האדם העצמית ואינו ראוי להקרא אדם אחר המות נמשל כבהמות נדמה:

5 חזן הממונה להלקות אין מעמידין אותו אלא יתר בישוב הדעת וחסר בכח מפני שהמלקה צריך להכות בכל כחו ואם אתה מעמיד חסר דעת ויתר בכח שמא יביאהו לסכנה וכשהוא מכה מגביה את הרצועה בשתי ידיו ומכה בידו אחת בכל כחו כדי שתבא ההכאה בכח גדול שההכאה כמו שביארנו צריכה לבוא בכל כחו:

6 נאמר בתורה פן יוסיף להכותו מכה רבה אין לי אלא שאסור להוסיף אלא מכה רבה מנין שאסור לו להוסיף אף מכה מועטת תלמוד לומר לא יוסיף א"כ מה תלמוד לומר מכה רבה לימד על הראשונה ר"ל אותן שהלקה באומד הבית דין שהן ראויות להיותן מכה רבה:

7 מי שכפתוהו על העמוד ואחר שכפתוהו נתק את המיתרים בכח וברח פטור ואין מחזירין אותו כבר ביארנו שכל שהתחילו להלקותו ונתקלקל בין ברעי בין במים פוטרין אותו מ"מ אם לא התחילו להלקותו ונתקלקל מחמת הפחד אין פוטרין אותו אלא לוקה כפי האומד בין שנקלה בשעה הסמוכה להכאתו בין שנקלה משיצא מבית דין ללקות בין שנקלה מתחלה ר"ל מתחלת היום רחוק משעת המלקות אבל אם נקלה משהגביה את ידו להכותו אע"פ שלא הכה עדין והיא הנקראת ראשונה בסוגיא זו פטור ואין צריך לומר משהתחיל להכות והיא הנקראת שניה בסוגיא זו:

8 וי"מ ראשונה ושניה שאם אמדוהו לשתי מלקיות ונתקלקל בין בראשונה בין בשניה פטור ואף אם נתקלקל בראשונה פטור אף על השניה וגדולי המחברים כתבוה בשטה זו אבל כל שלא התחילו להלקותו אין קלקולו פוטרו בשום פנים:

9 כפתוהו ומשהגביה את ידו להכותו ולא הכה עדיין נפסקה הרצועה והיא הנקראת ראשונה בסוגיא זו אין פוטרין אותו אבל אם התחילו להכות והיא הנקראת שניה נפסקה הרצועה פוטרין אותו וי"מ ראשונה ושניה בזו גם כן שאמדוהו לשתי מלקיות והתחיל ללקות וכל שנפסקה בראשונה אין פוטרין אותו על השניה אלא מתקנין אותן ולוקה האומד השני וגדולי המחברים כתבוה בשטה זו:

10 כבר ביארנו בסנהדרין שהמלקות בשלשה מומחין ועכשו שאין סמיכה אין מלקות וכל שמלקין דייני חוצה לארץ מתורת מרדות היא וכן ביארנו בעקר מלקות שאינו אלא בעדים והתראה ושעדותו בדרישה וחקירה כדיני נפשות ומ"מ התבאר במקום אחר שאין צורך לשני עדים אלא למעשה אבל האיסור עצמו מוחזק הוא בעד אחד שאם העיד לו עד אחד על פירות אלו שהם של ערלה ולא הכחישו הוא אלא שהאמינו או ששתק ואכלן לוקה הואיל ויש שני עדים על האכילה אע"פ שאין שני עדים על הפירות שהן של איסור ואפילו הוא מכחישו עכשיו הואיל ולא הכחישו בשעת קביעות האיסור:

11 המשנה הרביעית והכוונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא כאחיך דברי ר' חנינא בן גמליאל אמר אם העובר עבירה אחת נפשו נטלת עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד שנאמר ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא למדת כל היושב ואינו עובר עבירה נותנין לו שכר כעושי מצוה ר' שמעון ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם ואומר לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם ומה אם הדם שנפשו של אדם חותה ממנו הפורש מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה עליהן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות אמר הר"ם כבר הקדמנו כי המלקות עם התשובה יכפר הכרת ואמרו כל היושב ולא עבר עבירה הוא בשאפשר לו לעשותה ואינו מונעו לעשותו בשום פנים זולתי שמירת מצות התורה כגון יוסף הצדיק וכיוצא בו ואתה יודע לשון התורה והמנע אדם מאכילת הדם והיאך ייעד על זה למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כשתעשה הישר והטוב בעיני ה' אלהיך כל שכן בהמנעו מן התענוגים הגופניים הגדולים שהאדם נוטה אליהם בטבעו כמו שהזכר והתורה היא שהזהירתנו שלא לעשותם כדי להרגיל הנפש שלא להוסיף על מה שהוא מדרך הטבע ואין הלכה כר' חנינא ר' חנינא בן עקביא אומר רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר מעקר האמונה בתורה כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן לא ישתף עמה כונה מכונות העולם בשום פנים אלא שעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר ר' חנינא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהנה על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וממה שיורה על העקר הזה מה ששאל ר' חנינא בן תרדיון מה אני לחיי העולם הבא והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן והשיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות בכל מה שאפשר וזכה לחיי העולם ופי' הפסוק ה' חפץ למען צדקו לצדק ישראל למען כי יגדיל תורה ויאדיר:

12 אמר המאירי כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן והוא שכבר ידעת שחייבי מיתות אינן בכלל מלקות ואפילו התרו בו למלקות לבד שהרי לאו שלהן לא ניתן אלא לאזהרת מיתה אלא שאם עבר עבירה שיש בה מלקות ומיתת בית דין כאחת כגון ששחט אותו ואת בנו לע"ז אם התרו בו משום לאו של אותו ואת בנו לבד לוקה הואיל ואין בו דין מיתה מצד לאו זה אבל חייבי כריתות כל שהתרו בו למלקות לוקה וכבר ביארנו דבר זה בראשון של מגילה ועל זה הוא אומר שמאחר שלקו נפטרו מידי כריתן שנאמר ונקלה אחיך כיון שלקה הרי הוא אחיך ומכאן אמרו גם כן שמשחטא חוזר לשררתו ואפי' כהן גדול שחטא לוקה בשלשה וחוזר לכהנתו כמו שהתבאר במקומו אבל ראש ישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררתו ולא אף להיות כשאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין כמו שהתבאר:

13 ואח"כ בא להעיר את האדם להיותו פורש מן העבירות ולהיותו זריז לקיים את המצות ואמר ומה העובר עבירה אחת נפשו ניטלת עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד שנאמר ונכרתו הנפשות העושות ונאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא כל היושב ולא עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ר"ל כשבאה עבירה לידו ופרש הימנה לקיום מצות בוראו ר' שמעון ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם ואומר לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם ומה אם הדם שנפשו של אדם חותה הימנו ר"ל שקצה בי הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות: