מאירי על מכות כ״ד

1 היורד לאומנותו של חברו נקרא רשע והוא שדרשו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנותו של חברו:

2 כל הנשבע להרע לעצמו כגון שיחבול בעצמו אע"פ שאינו רשאי שבועה חלה עליו ואם לא עשה חייב על שבועה בטוי ואין צריך לומר בדברים שהוא רשאי לעשותן לכתחלה כגון מי שאמר אהא בתענית עד שאבא לביתי:

3 אע"פ שרבית של גוי מותרת כמו שביארנו במקומו מ"מ מי שנשקע בהתיר לעצמו רבית של ישראל כשיתעורר לשוב בתשובה שלמה צריך להרחיקו בקצה האחרון ולימנע מכל ריבית אפילו מן המותר לו דרך רפואת הנפש והוא שאמרו מי יגור באהלך וכו' ונאמר בו כספו לא נתן בנשך ודרשו בו אפילו רבית דגוי וכבר ביארנו בחבור התשובה שזה המזמור כלו בנוי על בעל התשובה ובעניני ההנהגות שהוא ראוי לאחוז בהן הכל כמו שבארנו שם:

4 כל המצות פונות אל תכלית אחת והוא התכלית שראוי לכל משכיל להדריך עליו כל פעולותיו והוא הכונה לעבודת השם והוא שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שדרשו בכאן על כלל המצות בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה:

5 ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו במסכת מכות תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת שבועות בע"ה ובישועתו אמן ואמן.