מאירי על מכות ה׳

1 המשנה הששית והכונה בה בענין זה החלק ג"כ והוא שאמר משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים אמר הר"ם משלשין שיחשבו בתשלומי אותו הממון כפי מנינם ואמרה תורה במחוייבי מיתה אשר הוא רשע למות ואמרה במחוייבי מלקות אם בן הכות הרשע הנה כמו שיהרג כל אחד מהם כמו כן לוקה המלקות השלם:

2 אמר המאירי משלשין בממון ר"ל שחולקין התשלומין ביניהם עד שבין כלם יגיע לזה שהעידו עליו שיעור מה שהיו מפסידין אותו והרי הממון שבין כלם מצטרף ביד זה לשיעור מה שהיו באים להפסידו ואין משלשין במכות אלא כל אחד מהם לוקה ארבעים ואין צריך לומר אם העידו במיתה והוזמו שכלם נהרגין כיצד העידוהו שחייב לחברו מאתים והוזמו משלמין ביניהם מאתים אם שנים הם מנה לכל אחד ואם יותר משנים כפי מה שהם אבל אם העידו שהוא חייב מלקות והוזמו כל אחד ואחד סופג את הארבעים שאין מלקות לחצאין:

3 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

4 המשנה השביעית והכונה בה להתחיל בביאור החלק הרביעי והוא שאמר אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן כיצד מעידנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמרו להם היאך אתם מעידים שהרי נהרג זה או הורג זה היה עמנו אותו יום במקום פלוני אין אלו זוממין אבל אם אמרו להם היאך אתם מעידים שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגים על פיהם אמר הר"ם אמרה תורה והנה עד שקר העד ולא נאמר עדות שקר עד שתהיה העדות על עצם העדים לא על עצם הדבר שהעידו עליו והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו וכאלו אין שם עדות כל עקר ואמ' ונהרגים על פיהם ר"ל יהרגו העדים על פי אלו שהזימו ואע"פ שהם תרי ותרי לפי שהעדות על עצמם של עדים ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה לפי שהם אומרים אנו אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרג ואין עלינו לדעת עדותם אבל מה שאנו מעידין שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני ולפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים:

5 אמר המאירי אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו בעצמן של עדים כלומר עמנו הייתם אבל בהורג או בנהרג אין זה הזמה לדונם בכאשר זמם אלא שהוא הכחשה לבטל עדותם כיצד מעידים אנו על איש פלוני שהרג את הנפש והם אומרים והלא ההורג או הנהרג עמנו היה במקום פלוני אין אלו זוממין אבל אמרו עמנו הייתם הרי אלו זוממין על הדרך שביארנו:

6 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

7 שנים שהעידו ואמרו במזרח בירה הרג פלוני את הנפש בזמן פלוני ובאו שנים אחרים ואמרו במערב בירה עמנו הייתם באותה שעה רואין אם העומדים במערב יכולים לראות מה שנעשה במזרח אין אלו זוממין שאפשר שראו ושמעו קול אדם אחר שהיה באמצע שהתרה בו ואם אין יכולין לראות הרי אלו זוממין ואין אומרים שמאור עיניהם גדול וחוש הראות שלהם דק ומגיע לרחוק יותר משיעור שאר בני אדם שאין משערין אלא בדבר הידוע ומצוי אצל הכל וכן אם אמרו שנים באחד בשבת בשעה ראשונה הרג פלוני את הנפש בטבריא ובאו שנים אחרים ואמרו בשעה עשירית של אותו היום הייתם עמנו בצפרי רואין אם אדם יכול לילך בשיעור שמשעה ראשונה עד שעה עשירית מטבריא לצפרי אפי' על ידי סוס אין אלו זוממין ואם לאו הרי אלו זוממין ואין אומרין גמל הפורח ר"ל קל המירוץ נזדמן להם שאין משערין אלא בדבר המצוי אבל לא לדברים הרחוקים אע"פ שאינן נמנעים וכן כל כיוצא בזה ושמא תאמר והרי במסכת יבמות פרק האשה שלום אמרו בשמועת ההוא דאשתכח בסורא דילמא בגמלא פרחא אזלינן אי נמי בקפיצה אי נמי מלי מסר תירצו גדולי קדמונינו שזו שביבמות דחויה ולא סמכו בה אלא על האחרונה והיא מילי מסר אבל לא באחרות שאם יש לחוש בזה הרי נפקע דין הזמה של מקום ואין לומר שלחומרא חוששין שכל שחוששין בו לחומרא אין הורגין בו מספק את המוזמין וי"מ שזו שביבמות הוא שחששו בה לגמלא פרחא מפני שרגלים לדבר שכן הוא שהרי לא נמצא עוד ענין מנהרדעא אלא זה ויש לחוש בה לדברים הרחוקים אחר שאינם נמנעים להחמיר באיסור אישות וי"מ הראיה בשבעל הדבר טוען כן אבל כל שאינו טוען אין בית דין טוענין לו וזו שבכאן הרי אין העדים טוענין כן ולשטה אם טוענין מקבלין מהם ולדעת ראשון אף אם טוענין אין מקבלין מהם וכן עקר:

8 באו שנים ואמרו באחד בשבת הרג פלוני את הנפש ובאו שנים אחרים ואמרו באחד בשבת עמנו הייתם אבל למחרתו הרג פלוני זה את הנפש הרי רוצח זה וכת ראשונה נהרגים על פי כת שניה שאע"פ שמ"מ זה שהעידו עליו ראוי ליהרג מ"מ הם העידו עליו משעה שלא היה עדיין ראוי ליהרג ואע"פ שהרוצח נהרג הרי זוממין נהרגין מטעם שכתבנו וכמו שאמרו נמצאת כת אחת נאמנת זוממת והוא והם נהרגים והשניה פטורה כמו שיתבאר בפרק זה במשנה הי"א ולא עוד אלא אפי' אמרו באחד בשבת עמנו הייתם אבל אנו יודעים שמערב שבת הרגו שנמצא שקודם אותה שעה שהעידו עליו נתחייב זה הריגה מ"מ הם נהרגין שמ"מ אותה שעה שהעידו עליו לא נגמר דינו ליהרג ולא היה נחשב גברא קטילא ונמצא שהם העידו שקר על אדם שלא היה נחשב כגברא קטילא באותה שעה ושמא איזו נתעלמה ממנו שאלו אמרה היה ראוי לינצל בה ומה שפירשו בה גדולי הרבנים את הטעם דאילו הוה אתי ומודה הוה מיפטר דרך פי' כתבוה ולא דרך פסק ובמחילה מכבודם אין לטעם זה מקום אלא לשמועת תשלומי הקנס הסמוכה לה:

9 באו שנים לפני בית דין בחמשי בשבת ואמרו באחד בשבת נגמר דינו של פלוני ליהרג ובאו שנים אחרים ואמרו באחד בשבת עמנו הייתם אבל מערב שבת נגמר דינו אין אלו זוממין שהרי העידו על שעה שהיה בה גברא קטילא ולא עוד אלא אפי' אמרו המזימים באחד בשבת עמנו הייתם אבל למחרתו נגמר דינו אין אלו זוממין שאע"פ שהעידו על שעה שלא היה עדין גברא קטילא מ"מ הם העידו עליו בשעה שהיה ראוי ליהרג שהרי בחמשי בשבת העידו ובשני בשבת נגמר דינו:

10 אף לענין תשלומי קנס שהמודה בו פטור אם באו שנים לבית דין בחמשי בשבת והעידו שבאחד בשבת גנב וטבח חייבין שהרי העידו על שעה שעדין לא גנב וטבח ולא עוד אלא אפילו הקדימו זמן גניבתו וטביחתו ואמרו שמערב שבת גנב וטבח משלמין שמ"מ בשעה שהעידו עליו לא היה ראוי לשלם שבידו היה להודות וליפטר אבל אם באו שנים בחמשי ואמרו באחד בשבת גנב וטבח ונגמר דינו לשלם ובאו אחרים ואמרו באחד בשבת עמנו הייתם אבל בערב שבת שלפנינו נגמר דינו לשלם או אפילו איחרו את זמנו ואמרו שבשני בשבת נגמר דינו לשלם אין המוזמין משלמין שהרי מ"מ ביום עדותם כבר היה זה חייב לזה:

11 כל מה שביארנו בענין עדים אלו בעדות נפשות שאינם זוממין י"א שמ"מ עדות מוכחשת היא ואין פוסלין אחת מהן אלא הרי הן כשתי כתי עדים המכחישות זו את זו שאין פוסלין אותן לעדות לגמרי אלא שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה:

12 עדים שהוזמו אחר שהרגו שאין נהרגין כתבו חכמי הדורות שלפנינו שלענין פסול מיהא הזמה חלה עליהם ויש לפקפק הואיל ועדים זוממין חדוש הוא יש לומר שאין לך בו אלא חדושו וכל שלא הרגו הזמה חלה עליהם אבל לאחר שהרגו הואיל ואין כאן הזמה לענין הריגה אין כאן דין הזמה אף לפסלם ואין דינה אלא בהכחשה ר"ל ההורג או הנהרג עמנו היה ואין בדבר אצלינו בכדי להכריע:

13 המשנה השמינית וענינה ג"כ בביאור החלק הרביעי והוא שאמר באו אחרים והזימום אפילו מאה כלם יהרגו ר' יהודה אומר איסטיסיס היא זו אינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד אמר הר"ם זה המאמר כי כשיעידו עדים שראובן הרג את שמעון והזימו גם כן קהת וחושים לאותם העדים השניים וכן שלישיים ורביעיים ואפילו באו אלף כתות זו אחר זו ויעידו כלם עדות אחת ושני עדים עומדים ומזימין את כלם יהרגו על פי השניים האלה ור' יהודה אומר כאלו הוא תמה מזה איסטיסיס היא זו גזור מן אסטיס והוא צבע שצובעין בו כעין תכלת ונקרא בערבי ריל"ג ופי' זה אמר כאלו עדות אלה המזימין יורה של צבעים כל מה שנגע בו יצטבע כמו שזה אומר שכל מי שיעיד אותה עדות יהרג אין נהרגין אלא כת ראשונה בלבד ואין שומעין מאותן שבאו אחר כן ואין הלכה כר' יהודה לפי שאלו נתבררה עדות העדים ולא ימצא להם מזימין היה נהרג ראובן עם העדים הראשונים שהזימו וגם כן אלו באו העדים ויזימו קהת וחושים יהרג ראובן וקהת וחושים וינצלו העדים ועל זה תקיש:

14 אמר המאירי באו אחרים והזימום אפילו הם מאה כלם יהרגו פי' כבר ביארנו בדין הזמה שהיא בשבאו עדים שפלני הרג את הנפש ביום פלני ובאו עדים ואמרו ביום פלוני עמנו הייתם ועכשו הוא אומר שאם באו עדים אחרים ומעידים על ההריגה כעדותה של ראשונה ובאו אלו שהזימו את הראשונה גם כן ומזימין את אלו לומר ביום פלני עמנו הייתם וכן אח"כ באה עדות שלישית והעידה על ההריגה כראשונה ובאו אלו המלומדים להזים והזימו גם את אלו וכן כל כת שתעיד על ההריגה באים אלו השנים ומזימים אפילו היו אותם המעידים על ההריגה מאה כתות כלם יהרגו על פי אלו השנים אמר ר' יהודה איסטסיס היא זו וכי יורה של צבע היא שכל הנוגע בה יצטבע אלא אין נהרגין אלא כת ראשונה בלבד וטעמו של ר' יהודה י"מ מפני שהוא סובר שכיון שהוזמה עדות ראשונה אין מקבלים עוד עדות אחרת על אותה הריגה שכבר הוחזק גואל הדם ומביא אותן העדים בשקרן כמו שאמרה ריש לקיש בגמ' בההיא דאייתית סהדי ואשתקור אייתית סהדי ואשתקור ומאחר שאין הורגין על פיהם אין נהרגין על פי הזמתם ואין זה נכון שהרי לא אמרה ריש לקיש אלא כשהוזם העדות שני פעמים עדות אחר עדות אבל בעדות שניה לא אמרה אלא שיש מתרצים דההיא בהכחשה היא ואי לאו דאשתקור תרי זימני לא מחזיקינן להו אבל בהזמה אפילו,,, ואין נראה כן ועוד לדעת זה היאך שאלו בגמרא לדעת ר' יהודה שאפילו כת ראשונה לא תהרג עד שלא נתישבו לפרשה יפה לדעתו והרי אם לא הוזמה כת ראשונה היינו הורגים על פיה אלא עיקר הפירוש ר' יהודה אומר איסטיסיס היא זו בניחותא כלומר כת זו המזמת יורה מלאה צבע היא שצובעת כל הבא אצלה אף זו חשובה היא להזים כל הבא להעיד והוא שאמרו בגמ' אטו כלי עלמא גבייהו דהני הוו קיימי אלא באמת סרך שקרות יש בעדותם ומתוך כך היה ראוי לשאול שאף ראשונה לא תהרג ומתוך כך י"מ מלשון שטה מעליו ועבור כלומר נוטה מדרך האמת ומ"מ הלכה כחכמים וי"מ משנתנו כשבאו עדים והזימו את המזימין כגון שבאה כת אחת והעידה על פלני שהרג את הנפש ובאה הכת השניה והזימה שהדין להרוג כת ראשונה ולהציל את הפלני ואמר שאם באה כת שלישית והזימה את השניה יהרג הפלני והכת השניה ואם באה כת רביעית והזימה את השלישית ינצל הפלני ותהרג השלישית וכן אפילו הן מאה כתות זו מזמת את זו דנין על פי האחרונה על הסדר שכתבנו ומה שאמר כלם יהרגו ר"ל כל אותם שהזמתן מתאמתת על פי הזמת האחרונה ואמר ר' יהודה שאין נהרגין אלא כת ראשונה ר"ל להזמה והיא השניה על פי השלישית ומ"מ אע"פ שלענין פירוש אין הדברים נראין כל כך לענין פסק מיהא יש צורך להזכיר את הענין:

15 לענין ביאור ואף בתוספתא הוזכרה בנוסח זה מעידין אנו באיש פלני שהרג את הנפש ובאו אחרים והזימום הנדון פטור וכת ראשונה חייבת באו אחרים והזימו את המזימים הנדון חייב וכת ראשונה פטורה ושניה חייבת כת אחת נכנסת וכת אחת יוצאה כלן ידונו כלומר כל שהזמתן מתאמתת על פי האחרונה ר' יהודה אומר איסטיסיס היא זו אין נהרגין אלא כת ראשונה ר"ל ראשונה להזמה דהינו שניה על פי שלישית כמו שביארנו ויש מקשין לר' יהודה שאין מקבלין הזמה של כת רביעית יבטל עדות השלישית שהרי אי אתה יכול להזימה ואף כת שני' אינה בזוממי זוממין שאינו עדות כמו שביארנו בסנהדרין פרק שריפה ותירצו בה שאין אומרין כן אלא במקום שאף בהזמה גמורה אין הזמה הלה עליהם ואף בזו הלכה כחכמים:

16 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

17 מי שהביא כת של עדים הן גואל הדם על קרובו שפלני הרגו הן בעסקי ממון שפלני חייב לו כך וכך וכיוצא באלו והוזמה אותה הכת ואח"כ חזר זה והביא כת אחרת על אותה עדות בעצמה והוזמה זו הכת גם כן ואח"כ חזר והביא כת אחרת על אותה עדות בעצמה ואין לה מזימין דנין על פי כת זו שאין לה מזים שאע"פ שהדברים מוכיחים על המביאם שהוא משתדל בעדות שקר מ"מ אין מחזיקין את העדים בשקרנים עד שיוזמו ושמא כתות שעברו העידו על פי האומד וזו מעידה על ברור ומ"מ שטר שקרא עליו ערער ובאו שנים ואמרו ממנו שאל לזייף לו חתימות אלו אין מגבין בו אפילו נתקיים שטר בחותמיו וכן פסקו גדולי המחברים אלא שהם כתבו שאם באו עדי השטר בעצמו והעידו שהם חתמוה וזו היא כתב ידם מגבין בה:

18 המשנה התשיעית וענינה ג"כ בביאור החלק הרביעי והוא שאמר אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהיו צדוקים אומרים עד שיהרג הנדון שנאמר נפש בנפש אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לאחיו והרי אחיו קיים א"כ מה תלמוד לומר נפש בנפש יכול משעה שקבלו עדותם יהרגו תלמוד לומר נפש בנפש הא אינם נהרגים עד שיגמר הדין אמר הר"ם כשנהרג אותו שהעידו עליו ואחר מותו הוזמו העדים לא יהרגו שנאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים אבל החכמים מעידים שהרי הסכימו עליו:

19 אמר המאירי אין העדים זוממין נהרגין ר"ל מטעם כאשר זמם אא"כ נגמר הדין על פיהם ואח"כ הוזמו שהרי הצדוקים היו אומרים עד שיהרג הנדון שאם לא הרגו לא יהרגו ואינם סוברים כאשר זמם ולא כאשר עשה וטעם שלהם מדכתיב נפש בנפש והשיבו להם תשובה מאמרו לעשות לאחיו מלמד שעדיין אחיו קיים ולמה נאמר נפש בנפש ללמד שלא משהעידו נהרגין אלא משנגמר הדין על פיהם הא משהרגו אין נהרגין אבל בממון אע"פ שהוציאו ממון על פיהם מחזירין אותו והם משלמים וכן כתבו גדולי המחברים במלקות שאם לקו על פיהם לוקין ויש חולקין במלקות וכן יש חולקין אף בממון כמו שביארנו למעלה בסוגיית המשנה השניה ולדעת גדולי המחברים מיהא זה שאמרו בגמ' חייבי מלקיות מנין אין פירושן מנין שאם לקו לא ילקו אלא על דין המשנה הוא חוזר כלומר מנין שלא יענשו עד שיגמר הדין על פיהם כמו שפי' גדולי הרבנים כמו שנבאר:

20 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

21 כבר ביארנו בהרבה מקומות שאין עונשין מן הדין ולא מזהירין מן הדין לא בדיני נפשות ולא בדיני מלקות ומהיכן למדנו דבר זה שנאמר איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו או בת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין שבת אב ואם אין הכתוב קורא לה אחותו בת אביו אלא אחותו סתם תלמוד לומר ערות אחותו גלה עד שלא יאמר יש לי לדון כן אם ענש על בת אביו שלא בת אמו או בת אמו שלא בת אביו בת אב ואם לא כל שכן הא למדת שאין עונשין מן הדין עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל ערות אחותך בת אביך או בת אמך לא תגלה אין לי אלא וכו' בת אב ואם מנין תלמוד לומר אחותך היא לא תגלה ערותה עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר וכו' הא למדת שאין מזהירין מן הדין:

22 אין העדים נעשין זוממין לדונם בכאשר זמם עד שיזומו שניהם לא לדיני נפשות ולא למלקות ולא לתשלומין וזה שביארנו במשנה שאין נעשין זוממין עד שנגמר הדין לא סוף דבר בדיני נפשות אלא אף בדיני מלקות וגלות כגון אם העידוהו שחייב מלקות והוזמו שלוקין או שהעידוהו שחייב גלות והוזמו שהם לוקין כמו שביארנו במשנה השניה ולמדנו דבר זה למלקות מגזירה שוה של רשע רשע ולגלות מגזירה שוה של רוצח רוצח ולממון מיהא הדבר פשוט בו שכן שהרי כתוב יד ביד דבר הנתן מיד ליד:

23 אע"פ שבקצת דברים ניתנה רשות לחכמים לעשות מעשה בקצת נטייה מן הדין אף להקל לפעמים להוציא מלב החולקים כעין מה שאמרו בפרה שהיו עושים אותה בטבול יום להוציא מלבן של צדוקים וכן בהרבה מקומות לענין דיני נפשות אין סומכין על זה שאין הורגין את זה שלא מן הדין כדי לקבוע הלכה ובשביל להוציא מלבן של אותם החולקים וכל העושה כן הרי זה שופך דם נקי:

24 כל שיודע שיש בעירו גדול ממנו אע"פ שיודע בעצמו שבעל הוראה הוא ראוי לו לימלך עמו בהוראתו שאם יפול בהוראתו שום טעות יבא חברו ויורהו וטובים השנים מן האחד ובלבד שלא יהא אחד מהם מכוין לנצוח אלא לידיעת האמת:

25 המשנה העשירית וענינה ג"כ בביאור החלק הרביעי והוא שאמר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה ומנין שאפילו הן מאה תלמוד לומר עדים ר' שמעון אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף שלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתם זוממין מנין שאפילו הם מאה תלמוד לומר עדים ר' עקיבא אומר לא בא שלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה בעוברי עבירה על אחת כמה וכמה אמר הר"ם דברי ר' עקיבא פירושו כי העדות היא מתקיימת בשנים וכשנלוה אליהם שלישי יהרג עמהם אם הוזמו שלשתם ואלו הוזם הוא לבדו לא יהרג ולא נתחייב מיתה אלא על שנצטרף לעוברי עבירה ודברי ר' עקיבא ור' שמעון קיימין ואין עליהם חולק ואולם כל אחד מהם ענין ברור וזה שאמרנו עד שיוזמו כלם ובלבד שיעיד כל אחד מהם בתוך כדי דבור חברו ויהיה הכל עדות אחת וכאלו כלם העידו בבת אחת מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו הן מאה ת"ל עדים אמר ר' יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ענין דברי רבי כי כשיבא קרוב ולא בא להעיד על האיש ההוא אבל בא לראות מה שיעשה ולא ידע אם יש שם קרוב וראה מה שראה תתקיים העדות בשנים כשרים מכלל הרואים ולא נשגיח לנשארים והלכה כרבי:

26 אמר המאירי על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה להקיש שלשה לשנים מה שנים מזימין את השנים אף שנים מזימים את השלשה או אפילו מאה שלא תאמר הואיל ועד זומם חדוש הוא דיו ליאמר בששנים מזימין את השנים אבל כל שהמעידים מרובין על המזימין לא יזומו על פיהם בא ולימד שאפילו היו הראשונים מאה ובאו שנים והעידו כלכם במקום פלני עמנו הייתם כלם נזומין על פיהם שהשנים כמאה הם וכן הלכה:

27 ר' שמעון אמור וכו' פי' מודה הוא לדברי תנא קמא לענין הדין אלא שחולק עמו בביאור המקרא שהוא מפרשו לומר מה שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם מוזמין אף שלשה והוא הדין למאה אינם בדין כאשר זמם עד שיזומו כלם ואף זו הלכה היא אלא שהתנו עליה בגמ' דוקא בשהעידו כלם זה סמוך לזה כל אחד ואחד בתוך כדי דבור של חברו ר"ל כדי שאלת תלמיד לרב אבל אם היה הפסק בין עדותם של שנים הראשונים לעדות האחרונים ביתר מתוך כדי דיבור הרי השנים הראשונים ניזומין בלא הזמתן של אחרים והאחרים אין נעשין זוממין כלל שמאחר שהוזמו הרי לא ראה המעשה עם הראשונים והיאך יצטרפו עמהם ומ"מ כל שלא הוזמו עדות אחת היא לענין שאם בטל אחד מן האחרים אם משום קורבה אם משום פסול בטלה כל העדות אע"פ שהיה הפסק ביניהם הואיל וראו עמהם את המעשה וזהו שר' עקיבא עם היותו מודה לדברי תנא קמא ולדברי ר' שמעון לענין הדין חולק הוא עמהם בביאור הפסוק ומפרשו לענין זה והוא שאמר ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל עליו ר"ל על עצמו של שלישי לבד כלומר שלא ליזום עד שיזומו כלם אחר שהעידו זה בסמוך לזה שזו לא הוצרכה מאחר שכלם עדות אחת שהרי כתוב והנה עד שקר העד שמשמעו כל העדות אלא אף להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו שאם הוזם עמהם שיענש ולא תאמר הרי אף בלא הוא נתקיימה העדות כבר בשנים הראשונים ואין עדותו מעלה או מוריד ולא יהא בכלל הזמה בא ולמד שאף הוא בכלל הזמה וכן הלכה ואם ענש הכתוב הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה כל שכן שהוא משלם שכר לנטפל לעושה מצוה כעושה המצוה שהרי מדה טובה מרובה על מדת פורענות שבמדת פורענות כתוב על שלשים ועל רבעים ובמדה טובה כתוב לאלפים: