מפרשים:
1 עשה הרבה מעבירות אלו בהעלם אחד אפי' עשאם כלם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת שהרי חייבי כריתות של עריות כלן היו בכלל מה שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו הנפשות וכו' למה יצאה כרת באחותו מן הכלל לחלק ולחייב עליה בפני עצמה וכל שהיה בכלל ויצא ללמד הרי הוא מלמד על הכלל כלו כמו שידעת:
2 עשה עבירה אחת בגוף אחד הרבה פעמים בהעלם אחד אפי' היה הפסק כמה בין זו לזו הואיל ולא נודע לו בנתים אינו חייב אלא אחת שהרי אין כאן אלא גוף אחד ושם אחד אבל אם היתה לו ידיעה בנתים חייב על כל אחת ואחת שהידיעות מחלקות כמו שהתבאר:
3 היו הגופין מוחלקין אע"פ שהכל שם אחד כגון שבא על אחיות הרבה או על כמה נדות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ואין צריך לומר בגופין מוחלקין ושמות מוחלקים כגון בא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו והדומה לזה:
4 היה גוף אחד ושמות מוחלקים כגון אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו חייב על כל אחת ואחת ונמצא חייב בביאה אחת שלש חטאות אחת משום אחותו ואחת משום אחות אביו ואחת משום אחות אמו ושאלו בסוגיא זו היאך דבר זה באפשר ופרשוה כגון שבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות ובא על אחת מבנותיו והוליד בן פריץ וכשיבא הפריץ הזה והוא הנקרא רשיעא בר רשיעא על הבת האחרת ונמצא שבא על אחותו מצד האב ועל אחות אביו מצד האם ועל אחות אמו משני צדדין וכל שאתה מחייב קרבנות הרבה בגוף אחד משום ב' שמות דוקא כשבאו האיסורין כאחד או באיסור מוסיף או באיסור כולל כיצד בא על אשת אחיו והיא נדה חייב שלש משום אשת אח ומשום אשת איש ומשום נדה משום אשת איש ומשום אשת אח שהרי שניהם כאחד באו ועל הנדה מפני שיש בו איסור מוסיף ר"ל שמתוך שניתוסף באיסור זה איסור לבעלה אף הוא נוסף אצל יבמה וכן כל כיוצא בזה ויצא מכלל הרבה שמות לחטאת אחת מי שהיה נשוי שלש נשים ובא על אמה של אחת מהן שהיא אם אמה של שניה ואם אביה של שלישית שאע"פ שזו חמותו ואם חמותו ואם חמיו הואיל וכלן משום בת אחת באו אינו חייב אלא אחת כמו שיתבאר במקומו:
5 עריות כל אחוה שבהן אין בה חילוק בין מצד האב למצד האם אלא הכל שוה שנאמר אחותך בת אביך או בת אמך ובא להזכיר אחות סתם במה שאמר אחותך היא וכן ערות אחותו גלה ללמד על אחות שמשני צדדין ואע"פ שקל וחומר הוא אין מזהירין מן הדין ולא עונשין מן הדין:
6 זה שביארנו שכל שיש שם גופים מוחלקים או שמות מוחלקים חייב על כל אחת ואחת לא סוף דבר כשהוזכר כרת בכל אחד מן השמות אלא אפי' לא הוזכר אלא כרת אחד לשניהם הואיל ונתחלקו בלאוין מעתה מפטם וסך שאין שם אלא כרת אחד איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו וכו' הואיל ונתחלקו בלאוין שהרי נאמר על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו הרי הלאוין מחלקין את הכרת לחייב שני חטאות על שגגתן וכן כל העריות שנכללו בכרת אחד:
7 הנדה הרי היא כשאר עריות שבתורה ולעולם אין האשה טמאה נדה עד שיצא דמה דרך ערותה לא דרך דופן לא עוד אלא אפי' ביוצא דרך ערותה דוקא כשבא מן החדר והוא המקור אבל הבא מן העליה טהור שאינו אלא דם מכה שבמעים או שבכבד וכיוצא באלו כמו שיתבאר במקומו:
8 כהן טמא אסור לאכול בתרומה בין טהורה בין טמאה אלא שבטמאה אע"פ שהוא בלאו אינו לוקה אבל בטהורה לוקה שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל איזהו דבר ששוה בכל זרעו של אהרן ר"ל זכרים ונקבות הוי אומר זה תרומה שהקדשים אין נאכלין אלא לזכרי כהונה אע"פ שחזה ושוק נאכלין אף לנשים מ"מ כשחוזרת לבית אביה בלא זרע חוזרת לתרומה ולא לחזה ושוק:
9 טמא שנגע בקדש עבירה היא בידו שאסור לטמא את הקדשים או לסבב להם טומאה מפני שהוא פוסלם ומ"מ אינו לוקה בכך ומה שכתוב בכל קודש לא תגע אזהרה לאוכל הוא שנאמר בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף נגיעה דבר שיש בו נטילת נשמה ר"ל כרת וזו היא אכילה שהנגיעה מ"מ אינה בכרת לדברי הכל ואף התרומה אסור לטמאה שכל שבקדשים אסור להורידו למטה ממדרגתו ודוקא בתרומה של ארץ ישראל שהיא מן התורה אבל תרומת חוצה לארץ הואיל וכבר היא טמאה מדבריהם בטומאת ארץ העמים מותר לטמאה בטומאת התורה והוא שאמרו נדה קוצה לה חלה בחוצה לארץ שאע"פ שהוזהרה על האכילה לא הוזהרה על הנגיעה:
10 ולענין ביאור מיהא מה שאתה רואה מן הסוגיא לר' יוחנן שחמורה לו נגיעת תרומה ללקות עליה יותר מקדשים יראה הטעם מפני שתרומה קלה אצלו ויבא בה מנגיעה לאכילה:
11 טמא שאכל בשר קודש כבר ביארנו שהוא בכרת בין שהיה הקדש טהור בין שהיה הקדש טמא ואזהרתו מבכל קדש לא תגע כלומר לא תקרב לאכלו ואין חיוב כרת זה חל עד שיאכל ממנו אחר זריקת הדם אבל אכלה קודם זריקת הדם פטור מן הכרת וכן אינו לוקה משום טמא שאכל את הקדש כך פירשו בסדר קדשים כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר המותר לטהורים חייבים עליו משום טומאה שאין מותר לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה: