מהר"ם על יבמות נ״ו

1 תוס' ד"ה מת ונפלה לפני יבם חדש וא"ת וכו'. ויש לרקדק למה לא מקשו התוס' אכל יבמה מן הארוסין אמאי לא חיישינן לסמפון שהרי לא הספיק לכונסה עד שמת ושמא אם היה בודקה היה מוצא בה סמפון והוו קדושי טעות ואינה זקוקה כלל ליבם והיאך אוכלת בתרומה גבי יבם אבל זה אינה קושיא דהתם כיון דהיבם פקח הוא בודקה כשכונסה ואף בלא קדושי הראשונים נשואיו נשואין גמורי הן ולכך אוכלת אצלו בתרומה אבל הכא דגם היבם חרש קשה וק"ל:

2 ד"ה ממזרת ונתינה וכו'. זה הדבור שייך אמתניתין:

3 תוס' ד"ה עיקר העראה בעריות כתיב וכו' עד דע"י עריות ושפחה חרופה שמעינן ליה בחייבי לאוין. ר"ל כמו שפירשו התוס' לעיל יבמות דף נ"ה ד"ה לשתוק קרא וכו' דעיקר הלימוד הוא משפחה חרופה מכל מקום אי לאו דכתיב קרא בחייבי כריתות ה"א מדגלי רחמנא בשפחה חרופה מכלל דחייבי כריתות בהעראה אבל חייבי לאוין הא הוי דוקא בגמר ביאה ועיין שם:

4 ד"ה ואיזו זו אשת כהן וכו' עד כי היכי דהוה אסמכתא דאמר ואיזו זו שקידושיה טעות. שם בכתובות דף נ"א קאמר לה ופירש רש"י כגון שקידשה על תנאי ולא נתקיים התנאי אם זנתה תחתיו מותרת לו שפנויה בעלמא היא ואינה אשתו ע"ש: