מהר"ם על יבמות כ״ה א

1 תוס' ד"ה ואכתי מי דמי וכו' ועד לא היא חד שנויא הוא והכי פי' רבה בר נחמן הוציאה תני וכיון דתני הוציאה והכא בעל והכא בועל ולא ב"ד ואפ"ה קתני במתניתין וכו' כצ"ל נ"ל:

2 ד"ה מת הרגתיו וכו' עד ואפי' בהרגתיו לאחר תנשא. ר"ל אם התנא נתכוין להשמיענו דין דלא ישא את אשתו לא היה צריך למתני הרגנוהו דהא נשמע במכל שכן ממת ואם נתכוין לרבותא למידק מינה דלאחר תנשא גם בשביל כך לא היה צריך למתני הרגנוהו דזה נשמע מהרגתיו במכל שכן: