חורב ת״ח

כאשר נעריך לפנינו את כל החקים האלה, אשר ה׳ אדון העולם ומסדרו נתן לנו ויצונו, לכבד ולשמור אותם בעולמו, ננסה בזה, אולי נוכל באפס קציהם להביט על המראה של התעודות הקבועות האלה, ועפ״י רמזי חז״ל נכונן בקרב לבנו איזה רעיונות נכבדים, המתאימים לקרב אותם אל החקים האלה.— שור נא בן אדם, על כל הנעשה מסביב לך, כה יקראו אליך החקים האלה, שים עינך ולבך בכל הנמצא בבית — זבול תבל — ארצך וראה, כי בעד כל יצור, שהנהו חי בהתפתחות עצמותו על פני הארץ נכתב ונתתם מה׳ החוק הגדול: ״למינהו״, והיצור ההוא, אחרי אשר ירכוש לו מיצור שני, אחיהו בבריאה, את הנדרש לו לכלכלתו, יהפכהו ראשונה למזונו, גם יגדיל בזה את עצמותו, ואז ישתמש עם העודף מכחותיו להוליד יצור דומה לו ״למינהו״. הביטה וראה! כי כל יצור הנברא להתפתחות עצמותו: צומח ובעל חי, חיה יחיה בעד עצמו ובעד צאצאיו ״למינהו״. התבונן על כל אלה, וכבד את החוק הזה, בבואך לפעול פעולה אנושית לתועלת שלימות חייך, גם הנך נכנס בתוך חוג ההתפתחות הכללית לקחת לך את הראוי לך ולהשתמש אתו למטרת תכליתך, אז אל תשכח, כי ה׳ שמך בעולמו, רק בגלל התעודה, אשר יעד למענך, לעבוד את תבל הארצי ולשמור ולחסות אותה בכל יכלתך, אבל חלילה לך, לבוא בשרירות לבבך, להתפרץ בקרב סדר ומשטר ההתפתחות, ולהיות מחבל ומפריע לה, גם לעצור את הליכות עולם למו, אל תשכח ואל הסיח את דעתך מזה ואל תעביר ואל תטה את הכחות הנועדים בקרב יציר נברא, לקיום החוק של ״למינהו״, לכונן אותם אל הקיום וההחזקה בעד יצור, שהוא ממין אחר — שני מינים זרים, להביאם ביחס כזה נקראים בשם ״כלאים״ ונגזר מהמלה ״כלא״, בעוד חוק ה׳ בבריאה הביא את כחותיהם ״בכלא״ ויסגור בעדם אבגעשפערט, להשתמש עמהם רק ״למינם״ ואשר בזווג של כלאים רק באונס ובעל כרחם יתחברו יחד.

בתור יציר נברא לבדו החמוש בכח ההתפתחות בעדו ובעד ״מינהו״ יתיצב לפניך הבעל חי, המתפתח מצד עצמו, גם העצים והנטיעים, שהמה יצמחו ויגדלו מחיק האדמה — ההרבעה וההברכה של בעלי חיים ונטיעים השונים למיניהם ובעל כרחם, לזוגם ולחברם יחד כלאים, היא הפרת החוק של הבריאה — אולם אנחנו מבדילים בין הצמחים, אשר יגדלו ענפים ועולים בקנה אחד מגזע קבוע ועומד, הלא המה: ״עצים״ — ובין צמחים, אשר כפי הנהוג יצמחו בלי כל גזע מהארץ בכל שנה מחדש וגזעם ושרשם הוא רק עלה הגבעול בלאטט שטיעל, הלא המה ״שאר צמחים״. שורש העץ הוא ביחוד עצמות יצור בודד, הוא מחזיק את הכחות בעד חיי עצמות העץ ומינהו — בעדו וביחס שלו אל שאר הצמחים דאגה ״האדמה״ בעצמה — והנה בעד שאר הצמחים היה יכול להחשב עוד לכלאים: לנהל את כחות איזה צומח הנועד לגדל על מקום קבוע למינהו ולהעבירם אל מין אחר ע״י זריעתם אלה עם אלה, או ע״י התקרבותם בשטח מקום בקרבה יתירה — לולי כללות האדמה לא היתה דבר מיוחד בפני עצמה, בהיותה אם כל היצורים, ואשר לכל המינים יש הזכות אליה, לכן בחיק האדמה אין כלאים וגם שרשי העץ שייכים המה אל האדמה, בכל זאת בארץ ישראל, אשר יש לה תכונה מיוחדת ונחשבה בתור ״אדמה פרטית״, הנתנה לישראל, למלאות בה את תעודת חייו המיוחדת, לכן עליך בעבודת האדמה של אדמת ״ארץ ישראל׳, לתת כבוד ויקר לכל חוק מחוקי הבריאה, אבל רק בעד ציורי מראית העין, ומפני זה בא״י אסור לזרוע גם כלאים של שאר צמחים, גם אסור לזרוע הצמח האחד בקרבת המקום של השני, אשר אם ע״י פעולתך או על ידי גדול עצמו כבר לקח גם כבש לו מקומו שמה — אבל בעד נטיעת העץ לא ישלוט החוק, יען כי מזרע העץ בשרשו בכח עצמו יתפתח מהאדמה החוק הראשון והשני.