חורב ער״א

יח: תפלין.

וידבר ה׳ אל משה לאמר: קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא וגו׳: והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ בפיך, כי ביד חזקה הוצאך ה׳ ממצרים שמות יג א׳ — ח׳.

והיה כי יבאך ה׳ אל ארץ הכנעני וגו׳: והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים שם שם יא — טז.

שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד: ואהבת וגו׳: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וגו׳: וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך דברים ו׳ ד׳ — ח.

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי וגו׳: לאהבה וגו׳: ונתתי וגו׳: השמרו לכם וגו׳: וחרה אף ה׳ וגו׳: ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם שם יא יג—יח.

את ״הארבע פרשיות״ בתורה א ״וידבר״ ״קדש׳ עד ימימה שמות י״ג א׳ — י׳. ב ״והיה כי יבאך״ — מצרים שמות י״ג י״א — ט״ו. ג ״שמע״ — ובשעריך דברים ו׳ ד׳ — ט׳. ד ״והיה אם שמע״ — על הארץ דברים י״א י״ג — כ״א תקשור אותן על ידך, על זרועך העליון מול הלב ועל ראשך ממעל לבין עיניך ״באמצע״, בסדר ומשטר, כפי הנמסר לנו ״הלכה למשה מסיני״, למען תביע אמר באלה בתור ״אות״, זכרון ״וטוטפות״ עדי ותחוה דעת: א א כי ה׳ הוא, אשר הצילך מיד מצרים והוציאך משם ולכן כל אחד מבני משפחתך וכל אמצעי רכושך קדושים המה לה׳, הלא הוא, כי המה נבחרים לעבודתו המיוחדת קדש. ב כי רק בקבלת העבודה הזאת תשיג את חייך, חיים של ״יש מאין״ והיה כי יביאך. ב ג כי התעודה המקובלת הזאת תוכל לצאת לפועל ע״י דעת את ה׳, בהיותו ה׳ אלהיך, ה׳ אחד, וע״י מסירת נפש יחד עם הקנינים הפנימיים והחיצוניים באהבה רבה ואהבת עולם לעבודתו האמורה בתורה שמע. ד כי אשר עמך החיצון, טובתך ורעתך, בעוד כל אחד נקשר אל עמו בתור אבר מגוף האומה, כל אלה נתנו לך מה׳, רק לפי מדת המלואים שלך וקיום הכתוב בזאת התורה והיה אם שמע. א יביע התיסדות האומה. ב להוציא את היהדות לפועל. א׳ וג׳ יקראוך לזכרון והתקדשות עצמותך למלואי התעודה. ב׳ וד׳ לאות וזכרון בעדך ובעד האנושית ע״י תולדות בני אדם. את התפלין תקשור על זרועך נוכח הלב ועל ראשך באמצע ״ממעל להעינים״, ואם כן עם הארבעה הרעיונות הנזכרים, שהמה יסוד מוסד ומושג לאום ישראל, עליך לקדש את הגוף, את הלב ואת הרוח — רכושך, רגשותיך ורעיוניך — מעשיך יד, חפצך לב, השתכלותך בין עיניך לשם תעודתם, הלא הוא לעבודת ה׳ בפועל על ידי חיי ישראל — להניח תפלין — הלא הוא: להתעתד — לעבוד את ה׳.