חידושי חתם סופר על שבועות ז׳

1 גמ' ואימא תרומה נמי כו' עי' מהרש"א שהקשה בה למה לי דמדאיצטרך גז"ש נמי נדע. ולפע"ד אי לאו בה ה"א דגז"ש אתי למעוטי מקדש דוקא אבל תרומה יהיה באשם מעילות מגז"ש חטא חטא כמ"ש לעיל בשם פני יהושע אבל מדאיצטרך בה ש"מ דתרומה ליתא בכלל אשם ועדיין לא נדע איזה נמעט מגז"ש או תרומה או מקדש. ואין לומר אם כן היקשא למה לי כיון דממעטינן מקדש מגז"ש וגם תרומה ליתא בעולה ויורד כ"א באשם אם כן היקשא דבכל קודש למאי אתא ז"א דלא אייתר הך הקישא דאיצטרך במסכת מכות שם דהאי בכל קדש לא תגע היינו אכילה דומיא דמקדש שיש בו נטילת נשמה ואולי לזה כוונו התוס' ד"ה מקיש וכו' ודוק. ומה שתירץ המהרש"א דממעטי' טמא ששימש אף ע"ג דכ' תוס' לעיל דאתקש לתרומה מ"מ הקישא דבכל קדש סותר להך הקישא וק"ל:

2 תוס' ד"ה ואימא כו' ור' יוחנן בתרומה גרידא וכו' נלע"ד היינו למסקנא דנפקא ליה מגז"ש דטומאתו אזהרה לקדש ממקדש ע"ש במכות אם כן אייתר בכל קדש לא תגע ומוקמינן לתרומה באם אינו ענין כמ"ש תוס' שם ד"ה ההיא לתרומה כו' אבל לפי הה"א דהכא דלא ידעינן מהך גז"ש ה"ה דלא נדע לילף קדש ממקדש וע"כ תרווייהו מהך קרא נפקא ודו"ק:

3 ד"ה אחת לכלל כו' ואגב ריהטי' לא דק דה"ל להקשות פרט וכלל הוא כו' ע"ש במנחות נ"ה ע"ב מתיב רב אדא בר אהבה כו' מתקיף לה רב אשי האי כלל ופרט הוא פרט וכלל הוא ע"ש. ולפע"ד נראה דרב אדא בר אהבה ס"ל נהי אי נמי כלל ופרט המרוחקים לא ניתנה לדרוש בכלל ופרט ולהכי רחקי' רחמנא לדונו בדבר שהיה בכלל כו' מ"מ פרט ואחר כך כלל המרוחקים אף אם נאמר שהיה בכלל ויצא ללמד מ"מ נכתב שלא כסדר דאיך שייך לומר שהיה בכלל ויצא ועדיין לא נכתב הכלל וע"כ צריך לומר אין מוקדם ומאוחר וה"ל כאלו נכתב הכלל קודם הפרט אם כן תו ה"ל כלל ופרט ומנ"ל לדונו בדבר שהיה בכלל ואפ"ה דחה רב אשי ועל זה נתכוון רש"י ז"ל הקצרתי במובן הבן ודו"ק:

4 ד"ה תנהו ענין כו' ומיהו בסמוך דנפקא לן מטומאה כו' לפע"ד מיושב קו' תוס' בקו' מהרש"א הנ"ל דאם כן גז"ש למה לי וא"ל כמ"ש לעיל דה"א תרומה ליתי אשם מעילות ומקדש ממעט מגז"ש דאכתי יתורה דטומאה למה לי בשלמא לעיל איתורא דהקישא תירצתי דאינו מיותר דאיצטרך לאכילה דקדש משא"כ הכא כנ"ל ודו"ק:

5 ד"ה אתיא טומאתו כו' ויש לומר דאיצטריך גז"ש לייתורי בה כו' הקשה מהר"י אבן לב ז"ל למה לי למעוטי תרומה מדאיצטרך גז"ש אימעטי תרומה. ולפע"ד דנהי דהוה ידעינן למעט תרומה מ"מ עדיין לא הוה ידעינן לרבות קדש מהקישא דמקדש דלמא נקט לתרומה דכתיב בכל קדש לרבות תרומה לכן אייתר בה למעט תרומה ומדאיצטרך בה ש"מ דחדא ממעטי' ולא תרתי: מיהו קו' תוס' יש לתרץ בלא"ה לפמ"ש לעיל לישב קו' תוס' ד"ה ואימא דדוקא קודם דידעינן מגז"ש טומאתו טומאתו אתיא קרא דבכל קדש אקדש נמי משא"כ למסקנא איירי בתרומה בלבד וא"כ שפיר בעי ג"ש דרבא דלא נילף תרומה ממקדש מהקישא דכל קדש דלא איירי השתא רק מתרומה לבד אע"ג דאית לן נמי גז"ש דקדש ממקדש מ"מ מאן לימא לן דגז"ש עדיפא דלמא הקישא עדיפא וזהו פלוגתא בגיטין ובזבחים ועי' מ"ש לקמן בסמוך: א"נ יש לישב דסמכו אתחלת הדבור דבתרומה נמי כתיב גז"ש ואף ע"ג דאיצטרך לשום דרשא הוה ס"ד למילף נמי גז"ש אי לאו בה והשתא אימעט מדאיצטרך גז"ש ואייתר בה לרבות עוף טהור:

6 בא"ד ומיהו תימא למה לי גז"ש כו' דלענין קדש נמי דרשינן פ' בתרא דמכות עכ"ל. ויש לישב קו' תוס' ונישב גם כן תחלת קו' הש"ס אימא בה למעוטי מקדש ולא נקט מקדש וקדשיו וכן דקדק בפ"י. ועוד דמייתי גז"ש דרבי אקדש לחוד ולא חש להשיב אמקדש והוה התי' הזה רק חצי דבר ואיך קורא לזה דולה מים מבורות עמוקים: ולפע"ד דהמקשן ידע גז"ש דטומאתו אלא דהוה ס"ל כיון דקאמר הזהיר וענש בקדש ולא מצינו שהזהיר בקדש כ"א מגז"ש טומאתו ממקדש כדמפרש ר' יוחנן במכות וכמ"ש תוס' לעיל תחלת הסוגי' ואם כן נהי דילפינן נמי קדש בהאי גז"ש גופא בעולה ויורד מ"מ מקדש מנלן דהשתא לא הוה גז"ש מופנה אפי' מצד אחד ואין למדין כלל לחד מ"ד בנדה פרק המפלת ולכן לא קשה רק מקדש מנלן ואה"נ אי נניח דמקדש בחטאת קבוע אתי' ממילא תו לא אתי' אזהרה דקדש מגז"ש דמקדש כיון דאינו מופנה אלא מצד אחד שהרי טומאתו דקדש בעי למילף גז"ש מעולה ויורד ולא מופנה כ"א טומאתו דמקדש א"כ למדין ומשיבין מה למקדש שכן בחטאת קבוע לכן הזהיר משא"כ בקדש. וע"ז משני רבא וקרי ארבי דולה מים מבורות עמוקים דאף ע"פ שלא היה קשה כלל אקדש רק אמקדש מ"מ השיב גז"ש דבהמה טמאה לקדש משום שהבין שבזה יתורץ ממילא מקדש דכיון דאית לן גז"ש אקדש מבהמה טמאה אייתר טומאתו דגבי עולה ויורד לאפנויי ונילף מיניה מקדש אע"ג דגבי מקדש לאו מופנה הוא דילפינן מיניה אזהרה לקדש מ"מ הוה מופנה מצד אחד ולמדין כשאין להשיב וא"ש הכל לפי המסקנא ולק"מ קו' תוס' גז"ש דרבי למה לי וגם מה שהקשו קו' שניה בסוף הדבור ודו"ק:

7 תוס' ד"ה יש לי להביא כו' וליכא למימר דהכי קאמר כו' דא"כ אמאי איצטרך מטומאה ולא כל טומאה כו'. המהרש"א ז"ל הגיה דאכתי אמאי איצטרך. ולפע"ד לקיים גי' הספרים שלפנינו דודאי אקרא לק"מ דאי לא הוה כתיב מטומאה ולא כל טומאה נהי דהוה ילפינן אחת מכפר ולא שתים ומאי ניהו מקדש וקדשיו שחלק הכתוב מ"מ לא הוה ידעינן לחלק בעבירה דמקדש וקדשיו גופא בין יש בה ואין בה לאין בה ויש בה דנימא דאינו מכפר רק איש בה ואין בה אבל דכתיב מטומאות ולא כל טומאות דמיניה ילפינן דקאי רק אמקדש וקדשיו אם כן אחת ע"כ לחלק בין העבירה עצמה בין יש בה ואין בה לאין בה ויש בה ולק"מ אקרא רק הקשו בתחלה אהמקשן דלא ידע מיעוטא דמטמאות ואם כן לפי הה"א אתי' אחת עבירה אחת מכפר כו' ומאי מקשה וע"כ דמקשה א' מג' עבירות אם כן לא היה המתרץ צריך להשיב לו מטומאות אע"פ דהאמת כן הוא מ"מ היה יכול להשיבו לפי דרכו דמאחת נמי נדע דוקא מקדש וקדשיו שחלק הכתוב ודוק:

8 ד"ה בשוגג כו' אבל קשיא דאטומאות מקדש וקדשיו כו' לקמן י"ו ע"ב משמע ברש"י דנטמא בעזרה לא הוה בלאו דולא יטמאו מחניהם ואפ"ה מחייב כרת כמו פסח ומילה ואם כן איכא למימר דהמקשה הוה סבור דמכפר אנטמא בעזרה דוקא וע"ש בתוספות ד"ה תנהו ענין כו' ומה שכתבתי שם:

9 תוס' ד"ה וכפר על הקדש אע"ג דבמקדש איירי כדמוכח לקמן כו' פי' מדאמרינן לקמן ההוא מבעי' ליה כי היכי דעבד לפני ולפנים הכי נעבד בהיכל כו' ואם כן נהי דר"ש פליג וס"ל דההוא מוכן יעשה נפקא מ"מ מודה פשטי' דקרא במקדש איירי ובאם אינו ענין להזאה בהיכל דנפקא מוכן יעשה מוקמת ליה אכפרת טומאת מקדש וממילא ידעינן נמי קדש מדאפקי' רחמנא בלשון קדש ופשוט וק"ל:

10 בד"ה אי בשוגג בר קרבן הוא כו' וא"ת ונוקי כגון דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה כו' ובמהרש"א הקשה דקארי ליה מאי קארי ליה ע"ש. ולפע"ד דלפי הה"א הלז דשעיר הנעשה בפנים מכפר נמי על ג' עבירות החמורות מלבד מקדש וקדשיו ועוד על כמה עבירות שהזכירו תוס' ד"ה יש לי וכו' וגם הרשב"א בחידושיו הזכיר עוד כמה עבירות אם כן תו ליכא קושיא משעיר המשתלח ואפשר דעדיף כפרתו מכפרת השעיר ואיצטרך מפשעיהם לכל חטאתם לגופיה דלא יכפר כפרה גמורה אפי' בהנך דבני קרבן ואם כן לא מוכח עדיין דלא יתלה על היכא דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה ושפיר הקשו התוס' לפי זאת הה"א מיהו אפשר דעכ"פ הוי ק"ו משעיר המשתלח שכפרתו מרובה שמכפר כפרה גמורה אחייבי עשה ול"ת ופוטר נמי מאשם תלוי משא"כ הפנימי שאינו רק תולה ואפשר שזהו נכלל בכוונת תי' תוס' וי"ל דהאי נפקא לן מסיפא דברייתא דלא תלי ליה דייקא ודוק:

11 בד"ה בשוגג ולא אתיידע ליה כו' וא"ת והמקשה כו' דכי מוקמי' ליה בטומאת מקדש וקדשיו. ואולי יש לומר דהמקשן היה סבור מסברא דכפרת פנימי ע"כ במילתא אחריתי ומעולה מכפרת רגלים דאל"ה מאי רבותי' שנכנס דמו לפני ולפנים וא"כ אי איירי במקדש וקדשיו איכא למימר רגלים מכפרין אאין בה ואין בה ופנימי אאין בה ויש בה משא"כ בהנהו ג' עבירות אי איירי נמי בלא אתיידע ליה והיינו אין בה ואין בה דאין לחלק בין יש בה ואין בה לאין בה ואין בה בשאר עבירות אם כן מה בינו לרגלים נהי דלא קשה מאחת בשנה דאיכא למימר רגלים מכפרין אאין בה דמקדש וקדשיו דוקא כמו שתי' תוס' כה"ג לעיל בד"ה במזיד כו' מ"מ הא קשי' מאי רבותי' דפנימי וע"ז משני במזיד ולא אתרו ביה ובשוגג ולא אתיידע ליה פי' כיון דמכפר נמי אמזיד שפיר אית ליה רבותא טובא ודו"ק: