חידושי חתם סופר על שבועות ט״ז

1 תוס' ד"ה ויוצא ממנו נפסל כו' דלא אפשר עכ"ל לקמן י"ז ע"א פירש"י ד"ה וקידשום לא פי' לי במאי מקדשים ערי ישראל עכ"ל ובפ"ט דעירוכין פי' דמקדשים בב' תודות ושיר כו'. וכנלע"ד דבכניסתן לארץ הותרו הבמות והיו מקריבים תודה בכל מקום אע"פ שיוצא ממנו אינו נפסל מ"מ מידי דהוה אהר הבית כמ"ש תוס' הכא ובטורי אבן במס' מגילה דף י' נתקשה בזה ולק"מ ודו"ק:

2 תוס' ד"ה תני באחת מכל אלו כו' עי' מ"ש בזה לקמן בדבור הסמוך:

3 ד"ה אלא בבני גולה כו' עי' מה שכתבתי לעיל ט"ו ע"א בלשון התוס' ד"ה וכן תעשו כו':

4 ד"ה דכ"ע קידשה לע"ל כו' וקדושת בתי ערי חומה דמייתי בסמוך נמי הוה קדושת מחיצה כו' פי' וקדושת מחיצות איתרבאי מאשר לוא חומה וק"ו למחיצת ומקדש דקדשי טפי טובא. אבל קדושת הארץ בלא מחיצה בטלה ווצ"ע במכות י"ט ע"א תוספות ד"ה ואי כו' כתבו סברא להיפוך ע"ש וטעמא מבואר בהרמב"ם ס"פ מהל' בית הבחירה משום דקדושתה תלוי בכבוש וכיון שבטל הכבוש בטלה הקדושה וכ' שם דקדושת עזרא קידשה לע"ל משום דלא נתקדש מתחלה ע"י כבוש כ"א בחזקה ע"ש פי' לדבריו שבאו ע"י חזקת ורשיון המלך כרש ואף שנחרב עתה הבית מ"מ לא ניטלה מאתנו אותו הרשיון לדור שם גם עתה וע"ש בכ"מ:

5 והנה בדברי התוס' הללו מיושב קו' תוס' לקמן ע"ב ד"ה קדושה קדושת עולם כו' דר' אלעזר דלקמן בקדושת מחיצה איירי ממשכן ומקדש ובפ"ק דחולין לענין תרומה איירי וקדושת הארץ נתבטלה:

6 והנה מעתה יש לומר דר"ג דאמר אחד מכל אלו תנן אמתני' דוקא קאי משום דהיה קשה לו מדקתני נטמא בעזרה כו' וקשה מנלן וע"כ מדכתיב משכן ומקדש ולא איצטרכי לדר"א אילו נאמר מקדש ה"א משום דקדוש קדושת עולם משום דס"ל למתני' לא קידשה לע"ל וגם מקדש לא נתקדש לעולם כמ"ש תוס' הנ"ל ואם כן אחד מכל אלו תנן משא"כ רב הונא ס"ל לעולם קדשה לע"ל ובכל אלו תנן ואפ"ה חייב נטמא בעזרה דתרתי שמעת מיניה דמשכן ומקדש כמבואר לקמן במסקנא לכתוב אידי ואידי משכן או אידי ואידי מקדש:

7 ומיושב השתא קו' תוס' ד"ה תני אחד וכל אלו דע"כ צריך להגיה המשנה דעיקרא דמילתא אמתני' קאי ודו"ק:

8 תוס' ד"ה תנהו ענין כו' וא"ת עונש שמענו אזהרה מנין צ"ע מ"ש מפסח ומילה דחייבי עשה נינהו וחייבי כריתות. ועי' תוס' לקמן י"ז ע"ב ד"ה אבל כו'. ולשיטת רש"י דאינו רק בעשה וכרת ולא לאו א"ש מה שהקשו תוס' לעיל ז' ע"ב ד"ה בשוגג כו' אבל קשיא דאטומאת מקדש וקדשיו כו' אי במזיד בר מלקות הוא כו' ע"ש ולשיטת רש"י משכחת ליה בנטמא בעזרה דליכא מלקות ודו"ק:

9 מיהו צ"ע מלקמן בסמוך אבעייא דשהיי' למלקות כו' וצ"ע רב:

10 והא לא קשיא איך יתחייב קרבן דלא הוה דומיא דע"ז עי' מכות י"ג ע"ב יש לומר חטאת קבועה ילפינן מע"ז משא"כ עולה ויורד דהרי אפי' שבועות עדות ובטוי מחייב עולה ויורד:

11 ד"ה קדושה קדושת עולם כו' עי' מ"ש לעיל בלשון תוס' ד"ה דכ"ע קידשה לע"ל כו' לישב קו' תוס' הלז. ועי' מגילה י' ע"א תוס' ד"ה ומ"ט כו':

12 ד"ה או אידי ואידי כו' וקשה מכל הנהי שהבאתי שמצריך תרי קראי כו' ואולי אי לא הוה כתיב בכל הנהי ב' קראי ה"א דלהכי כתי' גבי טומאה משכן ומקדש להודיע לנו דבשאר דוכתי משכן לאו היינו מקדש לכן איצטרך יתורא דקראי בכל הני וע"כ משכן ומקדש דהכא לנטמא בפנים אתא ודו"ק:

13 גמ' אמר רבא לא שנו אלא שהשתחוה כלפי פנים כו' נלפע"ד דללישנא קמא לעולם בעי השתחואה בפשוט ידים ורגלים כלפי פנים ויש בה שיהוי קצת אלא אם הוא זריז וממהר להשתחות מן השיעור הנתון לאדם בינוני מ"מ חייב בהשתחואתו משא"כ ללישנא בתרא דמדייק מדקתני כדי השתחויה מכלל דהשתחואה גופה בעי שיעור כו' משמע דבפנים לא בעי שיעור כלל וזה א"א בשום פנים אם לא בכריעה בעלמא בלי פשוט ידים ורגלים. וזהו הנפקותא בין הני לישנא. ועי' מה שהקשה בת"ח ודו"ק:

14 פרש"י ד"ה אלא שהשתחוה כלפי פנים למערב אבל השתחוה כלפי חוץ למזרח אין זו השתחויה עכ"ל דוגמא בעלמא נקט לעומד לפני ההיכל הכל תלוי במזרח ומערב וה"ה לעומד אחורי הפרוכת נהפך הוא למזרח חייב ולמערב פטור וה"ה לאחד מהצדדין ולא גמירי רוחות כ"א פנים וחוץ. ולשון הרמב"ם בפי' המשנה מתוקן בזה ודו"ק:

15 תוס' ד"ה קידה כו' ומייתי דאשכחן נמי קרא בהכי עכ"ל. הקשני אחד מן התלמידים דה"ל להקשות מויכרעו אפים על הרצפה דבסמוך דמצינו אפים בכריעה וזה היה קשה יותר מאפים דגבי השתחואה דאלו בהשתחואה פישוט ידיו ורגליו וגם פניו מונחים על הארץ ונהי דקידה הוא רק באפים וכל גופו נשען על אצבעות רגליו. מ"מ שייך שפיר אפים גם בהשתחואה. ואפים דקידה קים להו כמ"ש תוספות דהכי הוא. אבל מאפים דכריעה קשה מה ענינו וצ"ע:

16 ואולי נקרא השתחויה כריעת אפים שהכרעיים וגם אפיו מונחים על הארץ בפישוט כל גופו ולק"מ:

17 גמ' צריך שהיי' למלקות או אין צריך שהיי' למלקות. הנה בכל התורה לא קיי"ל כר"ש דס"ל כל שהוא למלקות ולא ניתנו שיעורים אלא לקרבן והא דמבעיא ליה רבא הכא בשיעורא דשהיי' נלפע"ד דיש להסתפק בב' תירוצי תוס' דלעיל ד"ה תנהו ענין כו' דאי אמרינן ולא יטמאו את מחניהם משמע בין בפנים בין בחוץ א"כ דבדיבור אחד נאמרו פנים וחוץ ע"כ לא ניתן בהו שיעור דהאי לאו ניתן גם לנטמא בחוץ ושם לא נאמר שיעור כלל וה"ה לבפנים רק לקרבן דמיוחד קרא לבפנים:

18 אבל להך תי' של תוס' דולא יטמאו לא הוה קאי רק אחוץ אלא לבתר דנדע כרת וקרבן בפנים נאמר שהלאו קאי גם אכהנים אם כן לא נדע טפי מקרבן דבעי שיהוי כנלפע"ד:

19 ובזה כבר הונח לנו מה שהקשו בתוס' מנזיר י"ז ע"ש מ"ג ע"א מבואר דלא משכחת ביאה בלא טומאה בנזיר כ"א בשידה תיבה ומגדל ופרע עליו המעזיבה ובהכי לחוד איירי קרא דביאה ע"ש היטב ואם כן א"נ בפנים לא גמירי שהיי' כ"א לקרבן ולא למלקות משום דולא יטמאו אנטמא בחוץ נמי קאי וכשם שאין שהיי' בנטמא בחוץ ונכנס לפנים ה"ה לנטמא בפנים מ"מ אי גמירי נמי שהיי' מאבראי בנזיר בבה"ק שייך אפי' במלקות כיון דהתם מיוחד קרא להכי שנכנס לשם על ידי שידה תיבה ומגדל כנ"ל וכן יש לישב מכלאים וק"ל: