חידושי חתם סופר על שבועות ג׳

1 תוס' ד"ה ועל הזקן ב' מכאן כו' ואפילו איסורא דרבנן ליכא כו' משמע דלדידיה ניחא כו' צ"ע דילמא ה"ק לדידי בגדול המקיף הקטן ליכא אלא איסורא דרבנן אם כן באשה אפי' איסור דרבנן ליכא ופשיטא דאשה מגלח להו אבל לדידך דבגדול המקיף הקטן איכא איסורא דאורייתא א"כ באשה איסורא דרבנן מיהת הוה וצ"ל דפשיטא להו דאשה המקיף הגדול אסור מדאורייתא כשיטת תוס' דנזיר ואם כן הוה גזרינן ואסרינן לגדול להקיף הקטן ה"ה היה לנו לאסור אשה מדרבנן כיון דמדאורייתא דינם שוה וא"ש אך לפ"ז קשה קו' מהרש"א ממ"ש לקמן במצורע ימתין עד שימצא אשה ונכרי הלא אשה נמי אסורה להקיף כמו איש ותי' לא שייך הכא כלל ועי' בסמוך:

2 בא"ד מדלא קאמר איש דאמר לקטן או נכרי אקיף לי גדול כו' צ"ע דהא התם מטעם שליח לדבר עבירה אתאינן עלה וקיי"ל אין שליחות לנכרי ולקטן וכ"כ תוס' התם בב"מ להדיא גבי מסר את הבערה ביד חש"ו ע"ש ונ"ל דס"ל כדמשמע לי מס' שיטה מקובצת שם דלפעמים מחייב שולחו אפי' בלא שליחות מפני שפשע וע"י נעשה המעשה הלז ע"פ צוואתו ושפיר הקשו תוס'. ובהכי ניחא נמי מאי דקשי' לכאורה אי אמר להקיף הגדול ואי אמרינן נמי שלוחו כמותו ה"ל כאלו הגדול בעצמו מקיפו וה"ל המקיף והניקף שניהם בני חיובא. והא"ש דאין שליחות לנכרי לענין זה להיות כמותו כאלו הוא הקיפו רק שחייב שולחו מטעם פשיעותא. והא"ש נמי קו' המהרש"א דלא הוה מצי למנקטי אשה משום דיש לה שליחות והרי היא כמותו ושניהם בני חיובים ויש ליישב בזה נמי קצת מה שהקשתי לעיל בסמוך. ועי' עוד בסמוך:

3 בא"ד אפשר לקיים שניהם דאין שם אשה ונכרי כו' עי' מהרש"א וכבר כתבתי לעיל בסמוך. ולפע"ד עי' ביו"ד סי' קפ"א בש"ך ססק"ח משמע דהקפה חמור מהשחתה גבי אשה א"כ יש לומר דנהי דאשה אסורה להקיף מדאורייתא מ"מ מותרת להשחית לרב אדא בר אהבה ושפיר כ' תוס' דעכ"פ ימתין המצורע אולי ימצא אשה להשחתת זקנו ולא צריכין לומר דפליגי תוס' דהכא אתוס' דנזיר ומיושב קושית המהרש"א וגם מה שהקשתי לעיל בסמוך ודוק:

4 ובמה שכ' תוס' כאן והוכיחו אע"פ שאם ימתין ימצא אשה מ"מ עשה דוחה ל"ת דלא אפשר לקיים שניהם עכשיו עי' בזה ר"פ ר"א דמילה בתוס' דמתני' ומפרש"י שם ומ"ש בחי' שם ודוק:

5 ד"ה אי כו' וא"ת תקשי ליה נמי ידיעות כו' וקשה דילמא אין ה"נ דקשיא ליה ידיעות והא דמקשה מרישא דעדיפא ליה למפרך מרישא וא"ל דמשבועות אכתי איכא למימר ב' שהן ד' אזרוק ולא אזרוק. וצ"ל דסמיך אמתני' דפ"ג א"כ עדיפא ה"ל להקשות מידיעות ממתני' דהכא לחוד זה אינו דא"כ לבתר שתירצו תוס' דאיכא למימר ידיעת בית רבו שמיה ידיעה מאי הקשו ממתני' דפ"ב אה"נ דקשה מפ"ב מיהו מרישא דשבועות עדיפא למיפרך. וצ"ל דעיקור קושייתם דלא משני הש"ס מידי דלמלקות קאמר דעכ"פ קשיא ידיעות:

6 גמ' אי ר"ע האמר אינו חייב אלא על העתיד לבוא ויש להקשות דלמא בהעלם טומאה לחוד משכחת לה ב' שהן ד' ב' ידיעות בתחלה וב' בסוף עי' לקמן רפ"ב ולעיל ב' ע"א תוס' ד"ה ידיעות כו' וצ"ל נמי דסמיך ג"כ אמתני' דפ"ב דקתני להדיא ידיעות ב' שהן ד' וקחשיב העלם מקדש וקדש. והא"ש דהנך ב' קו' בין לר' ישמעאל בין לר"ע אפירקין דלעיל סמיך וק"ל:

7 תוס' ד"ה מהן לחיוב מהן לפטור אהאי שינויי ואשינויי דמלקות ה"מ למפרך מסיפא דמוכח דמתני' לענין קרבן עכ"ל לפע"ד נ"ל הפי' מסיפא דמסיפא דהכא דקחשיב כל אופני כפרת טומאת מקדש וקדשיו ולא קחשיב נמי במה יתכפר מי שידע הטומאה ונעלם ממנו מקדש או קדש אלא ע"כ דגם המה בכלל קרבן עולה ויורד הם וכבר נשנו בשנים שהן ארבע ברישא ולק"מ מה שהקשה המהרש"א ודו"ק:

8 תוס' ד"ה וכדרבא כו' פי' ולית ליה דרבא כו' עי' מהרש"א שיצא להם זה מדלא קאמר אלא קסבר ר' ישמעאל ואכתי אינו מיושב דהל"ל אלא כיון דפליג אדרבא ע"כ ועוד דדוחק קצת דפליג אדם בהא דלשוא דומיא דשקר וגם קו' תוס' אינו מיושב קצת מה עלה על דעת הש"ס מתחלה דמייתו דרבא לחובתו לכן נלפע"ד דודאי ליכא מאן דפליג דלשוא אינו אלא לשעבר ולא להבא אך לר' ישמעאל אתי' להבא בק"ו ומה לשעבר דפטר מקרבן חייב במלקות להבא שחייב בקרבן אינו דין שחייב במלקות והמקשן שלא הבין הקשה אוכל ולא אוכל מאי מלקות איכא ומשני קסבר ר' ישמעאל דייקא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו בשבועה דוקא מק"ו הנ"ל:

9 והנה לפ"ז לקמן פ"ג במתני' דפליגי ר"ע ור' ישמעאל בלשעבר ולהבא לענין קרבן ומסתמא הלכה כר"ע מחבירו והכא סתם לן רבי ב' שהן ד' לענין מלקות ע"כ לאו מק"ו הנ"ל דהרי ס"ל דבין לשעבר בין להבא איכא קרבן וגם ליכא למימר בשבועה לוקין להבא מלשוא ב' פעמים דלפי דברינו אין שום סברא דלשוא יהיה להבא ע"כ צ"ל דסתם משנה ס"ל בכל התורה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ודוקא לר' ישמעאל לא צריכין לומר אלא ולחזור משינויי דרבא בפירוש רבתה תורה כנ"ל משום דאיכא ק"ו כנ"ל אבל לסתם משנה ע"כ ס"ל בכל התורה לוקין עלין והשתא מקשה לר' יוחנן דס"ל הלכה כסתם משנה היינו שיסבור בכל התורה דלוקין אלאו שאין בו מעשה ושפיר משני נמי מהמותיר בטהור ולק"מ קושית מהרש"א עי' היטב כלפע"ד נכון אלא שלשון התוס' לא משמע קצת כן ודוק:

10 גמ' אי הכי קשי' דר' יוחנן אדר' יוחנן. עי' במכות ט"ו ע"א ס"ל לר' יוחנן דנכנס למקדש טמא אין לוקין עליו דה"ל לאו שקדמו עשה ופליג אמתני' דהתם ע"ש דאמר רבא כתיבא ותנינא רק דאשכח סתמא אחרינא אונס שגירש וא"כ השתא דסתם לן נמי תנא דמתני' דהכא דאיכא מלקות בידיעות הטומאה דגם לר' ישמעאל אתאינן לכך עי' ד' ע"א תוספות ד"ה הא לאו מ"ש ה"ל תרי סתמא במכות והכא בשבועות נגד סתמא דברייתא אונס שגירש. ועוד דהתם רבב"ח הוא בשם ר' יוחנן ואיהו ס"ל בר"פ א"ט הלכה כסתם משנה ועי' בחידושינו למסכת חולין ל"ד ע"ב מ"ש בזה: