חידושי חתם סופר על שבועות מ״ה

1 שהפירות בידו ידו על העליונה ופי' רש"י דארישא לחוד פליג והיינו משום דס"ל לרש"י דלא מטעמא בידו לחוד פליג ר"י משום דמוחזק בפירות ואם כן ה"ה בסיפא שהחנוני מוחזק אלא משום דאין דרך חנוני להקיף ומ"מ לא אמרינן שגם בסיפא יקח הבעה"ב מה"ט שאין דרך חנוני להקיף ומסתמא כבר שילם הבעה"ב הפירות שלקח תוך ביתו ז"א דבסיפא הפירות ביד החנוני והוא רוצה להוציאם מידו ור' יהודה תרתי בעי פירות בידו ואין דרך חנוני להקיף לכן בעי החנוני שבועה בסיפא ובשבועה מיהת נפטר ונקט ר' יהודה בחנוני טעמא דפירות בידו וסמך מאידך טעמא דקאמר גבי שולחני אין דרך כו' וכן בשולחני נקט הך טעמא וסמך נמי אמאי דאמר לעיל בחנוני דתרווייהו צריכי אהדדי וכ"כ בספר המאור להדיא ע"ש הארכתי קצת בזה מפני שנתקשה הש"ך בזה ודע בפירש שחידש הש"ך כבר דחיא חכם צבי בהגהת ט"ז ובספר התומים ע"ש:

2 דמשתבע שקיל נ"ל ע"ד דמדקדק להקשות דמשתבע משום דאשכחן דתיקון רבנן שבועות היסת שהוא נשבע ונפטר אע"פ שמן התורה פטור בלא שבועה כח ב"ד יפה לתקן לו שבועה וכן מצינו בחשוד דמחויב שבועה מדאורייתא מ"מ תקנו שיהיה אידך נשבע ונוטל אבל זה לא מצינו שיתקנו שבועה מחדש וגם נשבע ונוטל לכן קמתמה דמשתבע ושקיל והא"ש דפירש"י בב"מ תקנות קבועות בלשון רבים משום דקאי נמי אנגזל ונחבל וחנוני ולא חשיב נמי חשוד והיינו כנ"ל דאחשוד לא הוה רק תקנה אחד שיהיה נשבע ונוטל מיהו התוס' דהתם חשבי נמי חשוד ואולי משום חשוד דרבנן דהוה נמי תרי תקנות שיהיה זה חשוד כלל ושיהיה שכנגדו נשבע ונוטל:

3 ועיין פרש"י דב"מ מה לשון תקנות קבועות. ולולי דבריו הייתי אומר לפי המסקנא נקרא תקנות קבועות משום שהנהו תקנות נקבעו במקום אחר ומשם למדו לכאן כאשר אבאר דבפוגמת כתובתה אמרינן דנשבעת משום דמפרע לא דייק ורמי שבועה עלה כי היכי דתידוק נמצינו למדין כל היכא דלא דייק בעי שבועה וה"נ טרוד הוא בפועליו ואינו מדייק אלא דהכי טרוד כ"כ עד שא"א לו לשבע ואם נאמר שיפטר נמצא השכיר יוצא בפחי נפש ואליו הוא נושא נפשו ואי נאמר שיטול בלא שבועה הנה מצינו בע"א מעידה שהיא פרועה תקנו שבועה להפיס דעתו של בעל ה"נ יש לתקן להפיס דעתו של בעה"ב והשתא הנך תקנות קבועות הם במקום אחר והיינו בפוגמת ועד מעידה שהיא פרועה ודו"ק: והתוס' כ' בשמעתין דה"ל ברי ושמא גמור עי' מ"ש בד"ה וניתיב ליה כו' ובד"ה אפי' כו'. וצ"ע לפמ"ש תוס' בב"ק התם וכן בכתובות י"ב דלא אמרינן ברי עדיף אלא בברי טוב ושמא גרוע ע"ש והכא ברי גרוע הוא ושמא טוב דהשכיר יודע שהבעה"ב טרוד בפועליו ולכן טוען ברי והשמא טוב דלא ה"ל למידע מפני שטרוד בפועליו:

4 גם מ"ש דה"ל איני יודע אם החזרתי צ"ע לפמ"ש פ"י בבא קמא הטעם דאינו יודע אם החזרתי משום דלא שייך אוקי ממונא אחזקה והיינו חזקה מה שביד אדם הוא שלו דהרי מעיד על עצמו שהיה בידו מה שאינו שלו שהרי מודה שהלוה ממנו ע"ש והכא לא שייך זה דמעולם לא היה בידו מה שאינו שלו דשכירות אינו משתלמת אלא בסוף והבעה"ב טוען שמיד בתשלום עבודתו שילם לו ולא היה בידו מה שאינו שלו והדרין לכללין אוקי ממונא בחזקת מרא ודו"ק:

5 גם מ"ש בסוף ד"ה וניתב ליה כו' רבנן מיהא חשיב ליה כודאי שכח עכ"ל סתרו עצמם למ"ש לקמן ד"ה מתוך שיכול לומר לא שכרתיך כו' בסוף הדיבור ומחמת שסבור שפרע טוען ברי כו' משמע שבאמת אינו יודע אי פרע ומשקר וטוען ברי וצע"ג בכל מ"ש. עי' היטב ואין פנאי להאריך:

6 וליתב ליה מעיקרא. פי' בעדים דהשתא ליכא למימר טריחא ליה מילתא כיון דבלא"ה ע"כ איכא עדים בשכירות דאל"ה נאמן בעה"ב כדלקמן ולא ניחא לי לפרש מעיקרא אינו טרוד בפועליו חדא מ"ש אי משלם לכל פועליו מעיקרא אם כן מיטרד נמי מעיקרא ותו דאם כן מה עלה על דעתו להקשות א"ה אפילו קצץ נמי דהא קציצה מעיקרא הוה אלא ע"כ דהוה ס"ד מעיקרא נמי טרוד והכי מקשה דליתב ליה בעדים מעיקרא כנלע"ד:

7 וזהו דלא כמ"ש פ"י בב"מ שהעלה דהאי ששכרו בעדים דקאמר הש"ס לקמן לא שכרו בעדים ממש שזהו מלתא דלא שכיחא כלל ולא עבדינן תקנתא בשביל זה אלא איכא עדים שראוהו עושה מלאכה אצל בעה"ב והיינו חביריו הפועלים דאית ליה לבהע"ב פועלים טובא עושים עמו מלאכה. ובזה ניחא לי לישב קו' תוס' לקמן בשמעתין ד"ה רישא וסיפא בראיה וכו' דלפי דבריו לק"מ דאיכא עדים ששכרו והיינו חביריו הפועלים ואינהו לא ידעי כמה קצץ. משא"כ באומן שהוא לוקח כלי בעה"ב לביתו לתקנם ואין כאן פועלים אחרים עמו ולא משכחת עדי שכירות אלא ששכרו ממש בעדים ואם כן מסתמא ידעי נמי הקציצה וא"ש קושיית תוס' מש"ס דב"ב ע"ש והדברים נכונים מאוד מ"מ לפמ"ש קשה מאי מקשה הש"ס וליתב ליה מעיקרא פי' בעדים ששכרו לפניהם והא לפי הנ"ל לא שכרו בעדים אלא הפועלין הן הן עדיו וא"ל ליתב ליה מעיקרא בפני הפועלים דאם כן מ"ש מעיקרא מ"ש בסוף כיון דלעולם לא ישלם אלא זה בפני זה ולא שייך טריחא מילתא. ויש לומר דהרי עכ"פ בפועל אחד ששכרו בעדים נמי עקרוהו משום לא פלוג כמ"ש תוס' ואהא שפיר טריחא מילתא כ"א מעיקרא דאיכא עדים בלא"ה כיון ששכרו בעדים:

8 ועדיין צ"ע כיון דאיכא פועלים הרבה מצי למיתב ליה בסוף בפני עדים בלא טירחא דלפי פ"י הן הן עדיו וא"כ עיקר התקנה שלא לצורך ומשום פועל אין לתקן שום תקנה וצ"ע:

9 א"נ קאמר וליתב ליה מעיקרא ואז יהיה הבעה"ב התובע שיעבוד עבודתו שכבר שילם ושכיר הנתבע ונשבע ונפטר ולא צריכין לתקן נשבע ונוטל:

10 שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה ופירש"י לשומר שכר אולי דקדק וכ' שומר שכר משום דנקט הש"ס נאנסו וזה לא שייך כ"א בש"ש והש"ס דלא נקט נגנב ונאבד בש"ח או מתה מחמת מלאכה דשואל אולי משום מה דכתב הר"ן ז"ל דהש"ס דהכא איירי ממגו בדדמי דומיא דמגו דלא שכרתיך דהוה נמי מגו בדדמי כקו' תוס' ד"ה מתוך כו' ונאנסו הוה נמי בדדמי דסבור שלא היה כח בידו להציל עי' בהר"ן:

11 והיותר נלע"ד בכוונת רש"י ז"ל דהנה נ"ל מה שפרש"י בסוגיא דעירוב פרשיות דבפקדון חייב כופר בכל דיכול להעיז כיון שלא עשה לו טובה היינו ש"ח דוקא משא"כ ש"ש שפיר עשה לו טובה במה ששכרו ונותן לו שכר וכדמות ראיה מש"ס דב"מ פ' ע"ב בההיא הנאה דשבק כ"ע ואוגיר ליה כו' ע"ש. ומכ"ש לשואל שעשה לו טובה מודה רש"י בכל אלו דפטור כופר בכל ובזה מתורצים כל קושית תוס' דלשם מכמה משניות שמוכח שגם בפקדון בעי מ"מ. והא"ש דכל הני מצי איירי בשארי שומרים דלאו ש"ח. והשתא מיושב נמי כו' קו' תוס' דהכא ד"ה מתוך כו' דהכא פרש"י דבש"ש איירי כדמשמע לשון הש"ס דקאמר נאנסו. ובש"ש מודה רש"י לפי' הריב"ם דהכל תליא אי חבירו מכיר בשקרו ודוק וזה ברור לפע"ד:

12 דאפקיד ליה בשטרא. לפי מה שהעלה הש"ך סי' ע"ה סקי"ב דשטר הוה הילך אפי' בדלית ליה קרקע כלל קשה לרב ששת דאית ליה פ"ק דב"מ הילך פטור והכי קיי"ל וע"ש מה שהקשה הש"ס התם ארב ששת והך קושיא אלימתא הוא טובא שא"א להנצל ממנה ואפשר היינו דקאמר רמי בר חמי וקרי ארב ששת ושם דוד הדברים האלה בלבו ששם אל לבו שדברי עבדי הפלשתים יזיקוהו ע"כ נתן אל לבו להפר מחשבותם ה"נ רב ששת הבין זה שדברי שמואל יזיקוהו דלדידהו לא משכחת שבועת שומרין בלא שטר ומוכח דהילך חייב לכן נכנס להשיב על דבריהם:

13 מיהו בלא"ה קיי"ל דלא צריכין אפקיד ליה בשטרא כאשר האריכו הראשונים ז"ל הר"י מיגאש ועי' בר"ן ובפלפול הישיבה הארכנו:

14 ודע לפמ"ש ה"ה פרק ב' מהל' שכירות ה' ב' דש"ש שנשבע שנאנסו נוטל שכרו משלם ופסקו הש"ך סימן ש"ג סק"ה ע"ש קשה מאי מיגו איכא לא מבעיא למאי דס"ד דלהימן נאנסו במיגו דלהד"ם דאין כאן מיגו שאינו רוצה להפסיד שכרו אלא אפי' מיגו דהחזרתי נמי ליכא שחושש אם יעיז להכחיש הבעלים שהחזיר גם הם יעיזו לומר פרענו שכירותך וא"ל כיון שתובעים פקדונם הוה כאלו אמרו לא פרענוך דשכירות אינו משתלמת אלא לבסוף ז"א דהא רבא משתעי הכא ואית ליה ריש מסכת ב"ב אדם פורע בתוך זמנו ושם מוכח דגם לענין שכירות אמרינן הכי גבי כל שפא ושפא זמניה הוא ע"ש. ואין לומר דודאי אדין תורה לק"מ דאיכא למימר כנ"ל רק שרבא הקשה לבתר דתקינו רבנן דשכיר נשבע ונוטל א"כ בטלה שבועת שומרין דמהימן נאנסו במיגו דהחזרתי דהבעלים לא יטענו שלמנו שכרך דמה להם לטעון כך כיון שישבע ויטול וכדין ישבע שעדיין לא נפרע וגם א"א לגלגל עליו שהחזיר הפקדון שהרי אין מגלגלין אשכיר כדלקמן סוף פרקין ושפיר מקשה רבא אי אמרינן מגו בכה"ג אם כן לבתר תקנת המשנה בטלה שבועות השומרין ז"א דע"כ השכיר אינו נשבע ונוטל אלא בעדים וא"כ משכחת ליה בהפקידו שלא בעדים דהשתא אינו נשבע ונוטל ולית ליה מיגו והארכנו ישב ע"ד חידוד ועדיין צ"ע: