חידושי חתם סופר על שבועות מ״ו

1 דגזים ולא עביד מאי דמקשה התוס' הכא מסוגיא דב"ב דלא חשיד אינש למיגד דיקלי' דלאו דיליה היינו לפי מה שהביאו בתחלה דברי בעל הרוקח דאל"ה מצי למימר דהכא בחשיד לכך אמרי ואפ"ה עביד דגזים ולא עביד והא"ש דלא הקשו בשום דוכתא מסוגיא דהכא רק מסוגיא דב"ק שורי הרגת כו' והא"ש דמהכא איכא למימר כנ"ל רק הכא הביאו דברי רוקח הקשו שפיר וק"ל:

2 מיהו לפמ"ש הרשב"ם בב"ב דכשעומד הבעה"ב וצוח לא מהימן למיזל לכתחלה ולמגדר א"כ מצי איירי הכא בכה"ג דהבעה"ב צווח ולית ליה מיגו:

3 ואפשר לישנא דקלא דפלניא לא משמע הכי דאיירי שבעל הדקל בפנינו וק"ל:

4 כלים הניטלין מתחת כנפיו מסקו תוס' דאיירי דהכלים שהעידו העדים החזיר כבר דאל"ה ה"ל מ"מ הטענה מדר"ח קמייתא והו"מ לשנויי דמיירי שמחזירים לו עתה וה"ל הילך ופטור אלא דרצו לתרץ גם לר"ח דאיתא ליה פ"ק דב"מ הילך חייב אע"ג דלא קיי"ל כוותיה בהא. מיהו הו"מ לשנויי שהעדים העידו על הכלים שבידו קודם שתבעו כלים שתחת כנפיו וכל שקדמה הודאה לתביעה לאו הודאה הוא. ועי' ברי"ף שפי' פירש אחר ולק"מ קו' תוס' ודו"ק:

5 העשויין להשאיל ולהשכיר כו' כך הוא גירסת רש"י ז"ל ומה שהקשה תוס' מרבא דאפיק זוגא דסרבלא מיתמי ולא הזכיר שהיה שם כל הני תנאים לפע"ד נ"ל פשוט נהי דאי טעון לקוח נאמן אפי' בדברים שאינם עשויין למכור ועשויין להשאיל ולהשכיר כיון דאינש צנוע הוא מ"מ ליתמי לא טענינן להו מידי דלא שכיח כיון שאינו עשוי למכור ועשוי להשאיל ולהשכיר עי' מ"ש תוס' לעיל מ"א ע"ב ד"ה כל האומר כו' בסוף הדיבור לחד שינויי ודו"ק:

6 דבקושטא קמשתבע לא קתני לפר"ת לא קתני במתני' אבל מ"מ חשוד הוה י"ל להכי לא קתני משום דקתני חשוד דרבנן לאשמועינן דאפי' בעבירה דרבנן פסול לשבועה ואשמועינן חשוד דאורייתא לאשמועינן דאפ"ה שכנגדו אינו נוטל בלא שבועה וא"כ שבועת בטוי לא איצטרך למתני' דחמירא מחשוד דרבנן וקילא משארי שבועות דאורייתא ואתי' מקל וחומר דמשחק בקוביא ושכנגדו אינו נוטל אלא בשבועה מק"ו דשבועה דלשעבר ודו"ק: