חידושי חתם סופר על שבועות ב׳

1 יושב בגבהי שמים: אדני אלהי הצבאות: הבורא ניב שפתים: דברי חכמה ונבואות, וחננו מאתך כמים: נובעים בינה ודעות: הלכות מזוקקות שבעתים: יצרפו מבלי טעות: בעסקינו בשבועות שתים פרק ראשון שבועות:

2 תוס' ד"ה שבועות כו' בסוף הדבור א"נ משום דמילי דשבועות כתיב ברישא וכו'. לפי דבריהם דהכא יש ליישב בקיצור מדוע לא פתח בכל כינוי משום דלא שייך שבועות העדות. לפמ"ש הר"ן ריש נדרים דכל היכא דבעי הזכרת השם דוקא לא שייך כל כינוי ובשבועות העדות בעי דוקא הזכרת השם כמבואר שם ע"ש:

3 ד"ה ידיעות הטומאה כו' ויש לומר דניחא ליה כו' דליתנהו בכל התורה כו' ע"ש בפ"ב ולפי דברי תוס' אלו יובן לקמן בפ"ב שם דהמקשן אילו היה מסיק אדעתיה שהם תמניא היה קשה לו בקיצור קו' תוס' ליתני העלמות וע"כ אתאינן לתי' תוס' ותו לק"מ גם קושייתו תמניא הויין אבל איהו הוה סבר שיתא הויין דשם טומאה חד הוא ולא קשה ליתני העלמות דהעלמות תלת הויין ולא קשה ליה רק שיתא הויין:

4 בא"ד הא דלא תני נמי ידיעות השבת כו' היינו ידיעות דיציאות דאלו ידיעות השבת ל"ט הויין כמלאכת שבת וע"כ רצו לומר דליתני ידיעות דיציאות ואין מקום למ"ש המהרש"א כאן ע"ש והא דלא הקשו הכא דליתני ידיעות השבועות משום דפשיטא להו תירוצם דבשבועות גופייהו איכא ב' שהן ד' אבל בשבת הוה מ"ל דלתני ידיעות דבשבת גופייהו מה לי עני מה לי עשיר ותירצו דאפ"ה במלאכות גופייהו איכא ב' שהן ד' וסמכו אמ"ש בדיבור שאח"ז. א"נ דבשבועה דלשעבר לא שייך ידיעה בתרייתא. עי' לקמן כ"ו ע"א ודוק:

5 ד"ה יציאות השבת כו' בפ"ק דשבת ידו של אדם כו'. ולפע"ד צ"ל הצריכותא כך דאלו אשמועינן בבעל הבית המושיט ידו לחוץ ה"א משום דכה"ג מצינו כמה פעמים שנעשה רה"י באמצע ר"ה אם כן ה"נ היד הוא רה"י אע"פ שהושיטה לר"ה אבל עני לפנים לא מצינו ר"ה ברה"י ואם כן מכיון שהושיטה לפנים נתבטלה ופטור אחר כך על הנחת הכלי קמ"ל ואי אשמועינן יד העני לפנים ה"א לא אלים רה"י לבטולי רשותא משא"כ ידו לחוץ אלים ר"ה לבטולי רשותא קמ"ל. ועי' בחידושינו למסכת שבת:

6 מתני' את שיש בה ידיעה בתחילה כו' הא דתניא ליה הכא וה"ל למתני' במסכת יומא או כריתות עי' פני יהושע ובלי ספק שתלמיד טועה כתב הדברים ע"ש ועיקר הכוונה כך דאלו הוה סתם במסכתא אחריתי הוה אמינא דהנהו סתמות סתרי אהדדי דלפי הפשוט למאן דאית ליה ידיעות ב' שהן ד' והיינו העלם טומאה והעלם מקדש לא בעי ידיעה בתחלה כמבואר ספ"ב ולית ליה נמי דשעיר החיצון מכפר אאין בה ויש בה דבר קרבן הוא כמבואר לקמן ט' ע"א ואם כן סתרי אהדדי והלכתא כסתמא בתרא אבל השתא אשמועינן הכא אף ע"ג דידיעות ב' שהן ד' מ"מ בעי ידיעה בתחלה והיינו ידיעת בית רבו כר' לקמן ד' ע"א ועי' ג' ע"א תוס' ד"ה אי כו':

7 ברש"י ד"ה שעיר הנעשה בחוץ אה"נ כו' הוא עצמו מועיל עם הקרבנות שנאמר כי יום כיפורים הוא עכ"ל. ולעיל בשעיר הנעשה בפנים לא פירש"י כן משום דפשיטא דהיום גורם להקרבן שיבוא וכשם ששעיר ר"ח אינו מועיל ביום חול וכדומה כן שעיר הנעשה בפנים לא יפעול כ"א ביומו משא"כ שעיר הנעשה בחוץ שהוא בא עם המוספין בכל מוספי רגלים ור"ח ואינו מכפר אלא אאין בה ואין בה ומה יפה כחו של זה לכפר אאין בה ויש בה אם לא כי היום מועיל להוסיף לו כפרה וק"ל. ולולי דמסתפינא הוה אמינא דר"ש פליג על זה וס"ל דאין היום מועיל לענין זה כלל ולכן חזר וקאמר היה ר"ש אומר פי' שהיה אומר שהקרבנות לחודייהו גורמים הכפרה ואין תועלת ביום לענין זה כלל ולכן לא הזכיר יוה"כ עם השעיר כלל ואפשר לטעמיה הוצרך לכך כיון שמחלק בין ר"ח לרגלים ע"כ אין יום הרגל מכפר ולא שמענו יום שמכפר כמו יוה"כ ע"כ בלא היום נמי גזירת המלך היא לחלק בין מוספי' הללו משא"כ לת"ק אין חילוק כ"א בשעיר יוה"כ לרגלים ור"ח דשעיר הנעשה בפנים מילתא אחריתא היא וגם מקומו גורם לו ואנן עסקינן בשעירי מוספין ושפיר יש לומר דיוה"כ מסייע להרבות כפרתו, והא"ש נמי דלא הקשה ר"מ לת"ק מהו שיקרבו זה בזה כיון דהשעירים כח אחד להם ועל מה שזה הופרש גם זה כן ומה שמכפר על אין בה ויש בה יוה"כ גרם לו ואי מקריבים אותו ביום אחר הרי הוא כשאר שעירים משא"כ לר"ש דאין היום גורם ע"כ השעירים מתחלה הופרשו כל א' לפי מה שהוא וא"כ איך יקרבו זה בזה ודוק ועי' בסמוך:

8 סוף המתני' כך וידוי של פר מכפר על הכהנים לפע"ד ר"ש לטעמיה הוצרך לכך. בשנבין לפמ"ש רש"י ד"ה אלא שהפר כו' וכן כפרת שעיר החיצון פרו של כהן כו' משמע שהפר מכפר גם איש בה ואין בה ואם כן כשנאבד שעיר החיצון איך מקריבין אותו ברגל והלא מתחלה הופרש לכפר אישראלים ולא אכהנים ששעיר החיצון אינו מכפר אכהנים כלל שהפר מכפר כפרתו ואיך יקרב ברגל אכהנים ואישראלים והם אינם בעליו וכן בהיפוך מיהו את"ק לק"מ דיש לומר דאה"נ דהפר מכפר אכהנים גם אאין בה ואין בה ואין לכהנים כפרה בשעירי הרגלים כלל אבל לר"ש קשה משעירי ר"ח איך יקרב שעיר החיצון בר"ח והוא מכפר אכהנים טהורים שאכלו קדש טמא ובודאי אין לומר שהפר מכפר גם אזה בספ"ק משמע שאין מכפר אלא אטומאות הגוף ואם אין לכהנים חלק בשעירי ר"ח במאי יתכפרו וא"ל נמי ששעיר המשתלח מכפר על זה הלא אינו מכפר על טהור שאכל את הטמא לר"ש ואיך יכפר לכהנים ולא אישראלים ע"כ יש לכהנים וידויי' של פר אשארי עבירות ובכללם טהור שאכל את הטמא וא"ש ודו"ק:

9 גמ' מכדי תנא ממכות סליק. עי' תוס' מה שהקשו ועי' בחידושי רשב"א בשם הרמב"ן ז"ל ויש לומר כך דבמתני' דפרק בתרא תנינן ואלו הן הלוקין כו' הנכנס למקדש טמא והאוכל קדש בטומאה ע"ש ואם כן מסתמא שייך אחר זאת המשנה מסכתא זאת דמסיים ביה כל דיני ידיעות הטומאה לענין קרבן, אך לפ"ז מ"ש דתני שבועות ברישא ה"ל למיתני ידיעות ברישא ומשני לאו משום האי טעמא סמכינהו להנהו מסכייתא אלא משום דתני בסוף מכות חייב על הראש כו' חדא דמחייב עלה תרתי וכיון דלא משום ידיעות סמכינהו תו לא קשיא דלפתח בידיעות כמו שתי' תוספות במתני' א"נ יש לומר משום דבידיעות אי איירי לענין קרבן לא שייך חדא דמחייב תרתי כמו בשבועות:

10 וביותר לפי מה שאני רגיל לפרש דהקפת הראש הוה ממש שתים שהן ארבע דאמרינן התם במכות מדכתיב לא תקיפו א' למקיף ואחד לניקף ואמר רבא התם כשאדם מקיף עצמו עובר משום מקיף ומשום ניקף והשתא כשמקיף ב' הפיאות חייב ד' והיינו חדא דמחייב תרתי ועי"ז נעשה ד' והוה ממש דומיא דשבועות דאיכא ד' משא"כ ידיעות ליכא אלא ב' איסורים והא דלא תניא נמי במתני' המקיף הראש משום דלמסקנא לקרבן איירי מתני' ולא למלקות ודו"ק: