חידושי חתם סופר על שבת ע״ג

1 אבות מלאכות מ' חסר אחת. עיין תוס' יו"ט שכ' מ' חסר א' דאין תופר בלי קושר והקשה על ב"י שכ' בשם ר' אליעזר ממיץ דתופר אין קושר אלא קשירה א' וקשה מלקמן ע"ד ע"ב פירש"י ד"ה ואי חייטי' וכו'. אמנם גם הר"ן פי' לקמן כהר"א ממיץ וצ"ל כמ"ש תוס' לקמן ד"ה חביתא וכו' דיש בנין בעושה כלי שלם. ואמנם בחביתא ותנורא י"ל אפיק בורר דהרי מרקד בנפה בלא"ה וסגי לי' בלי ברירת רגבים ועייל כלי. אך בחלתא צריכין אפיק מכה בפטיש דאינו נגמר עד אחר התפירה ועייל עשיית בנין הכלי. וחייטי' לפומי' חייב ב' משום תפירה ומכה בפטיש ולא משום קושר. ובמאי דתנן מ' חסר א' צ"ל כמ"ש תוס' חדשים בגליון המשנה דהוצאה והכנסה שניהם אבות הם כמ"ש חי' רשב"א ריש מכילתין. אמנם כתב דפליגי בהכי רב אשי ורבא דמשני רשויות קתני לית לי' הכי ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל תופר וקושר כתוי"ט:

2 הקושר והמתיר. כוונת תוס' נראה דאי הוה במשכן מתיר ע"מ לקשור דוקא א"כ המתיר שלא ע"מ לקשור אפי' יהי' ההתרה תיקון מ"מ כיון שאינו נעשה באותו אופן שהי' צריכים לה במשכן הוה ליה משאצ"ל ותלי' בפלוגתת ר"י ור"ש כמ"ש תוס' לקמן צ"ד ע"א ד"ה ר"ש פוטר וכו' ע"ש. דכל מלאכה שנעשית באופן שלא נעשית בשבילה במשכן הוה משאצ"ל. וכן הוא בהדי' לקמן ק"ה ע"ב בקורע בחמתו לר"י חייב ולר"ש פטור דבעי' ע"מ לתפור כמו שהי' במשכן. מיהו מ"ש לקמן בשמעתין ד"ה וצריך לעצים וכו' ומסתייע להו מקורע ע"מ לתפור צ"ע לכאורה הא התם תלי' באמת במשאצ"ל עיין וק"ל:

3 ומ"ש תוס' פלוגתת רש"י ור"ח בתרי קיטרי. היינו לס"ד דילפינן מיריעות. ולמסקנא דילפינן מציידי חלזון נמי תלי' בפירש"י לפנינו שם שהוא מתיר ע"מ לקשור משא"כ למאי דמייתי תוס' בשם רש"י ר"פ אלו קשרים הוה מתיר שלא ע"מ לקשור. אמנם ברש"י שלפנינו ר"פ אלו קשרים אינו כמ"ש תוס' בשם אלא הוה נמי מתיר ע"מ לקשור. אלא דהוה ע"מ לקשור במקומו דוקא ובדף ע"ד ע"ב הוה ע"מ לקשור שלא במקומו עיין היטב בכל זה:

4 המכבה והמבעיר. לכאורה י"ל קושי' תוס' דנקט מכבה תחלה משום דכיבוי פחמין למזור ולהבעירן לצורך עשיית כלים הי' הכיבוי תחלה אע"ג שקודם לו ע"כ הבעירו עצים לעשות פחמין מ"מ כיון שהי' ב' מיני הבערה חשיב טפי אותה ההבערה שקרובה יותר למלאכת משכן כי ההבערה ראשונה היתה רק לכבותה לעשות פחמין ולחזור ולהבעיר לעשות טסי זהב ומתכות. ומשו"ה פריך רק אזורע וחורש. ולמסקנא י"ל גם בזורע וחורש כן דקחשיב חרישה שני' דקרובה טפי להוצאת סממנים מהארץ טפי מחרישה ראשונה:

5 חייב משום מפרק. ע' ספר הישר לר"ת פ' אע"פ דאמפרק דשמעתין לא קשה לי' מידי ומודה שהוא משום דש ורק אמפרק דחולב דס"פ המצניע הוא דפליג וס"ל שהוא משום ממחק הדד ומחליקו. ועיין לקמן קמ"ד ע"ב תוס' ד"ה חולב וכו' שצע"ג במ"ש כמו דש חשיבא ע"ש הא לר"ת לא שייך דישה אלא בגידולי קרקע. ובס' הישר שם ליתנהו להנהו תיבות כמו דש חשיבא. ויש לדחוק ולומר דס"ל לר"ת אין ממחק באוכלין ומש"ה ביום טוב ליכא משום ממחק דבהמה גופי' חשיבא אוכל ודאמרינן ביו"ט סופג מ' אמכבד ומרבץ קאי כמ"ש הראשונים ומ"מ מדרבנן מיחזי כדש ומשו"ה יש לחלק בין קדירה לקערה משום דישה דרבנן. אבל בשבת דהבהמה לא חשיב אוכלין אית בי' תרתי דישה דרבנן ועוד חייב משום ממחק. וזה דוחק דנימא משום דאיסור שבת רביעא עלה יהי' בה משום ממחק ולא מיקרי אוכלין זה דוחק מ"מ כצ"ל ומי שדעתו רחבה יראה ליישב בטוב. ועוד י"ל דממחק ה"ל משאצ"ל וברייתא דהחולב אתי' כר' יהודה. ור"ח קמ"ד ע"ב ס"ל משאצ"ל פטור ומשום שמחת יו"ט שרי חד איסור דרבנן כמ"ש תוס' ביצה ח' ע"א. ומיהו לתוך הקערה ה"ל תרי איסורא דרבנן ממחק דרבנן ודישה דרבנן לא הותר משא"כ לקדירה. אבל בשבת איכא תרתי ממחק דרבנן וגם דישה דרבנן ובחד מינייהו סגי לאיסור וא"ש טפי ונכון הוא. והיינו ר"ת לשיטתו ביצה ט' ע"ב ד"ה אמר ר"י דמוחלפת השיטה. מיקל ב"ה משום שמחת יו"ט. ודאמר ר' מרינוס תרתי לאחר יד ומשום צערא משום דאיכא ב' איסורים ממחק ודש דרבנן משו"ה בעי שני היתרים:

6 ועיין לשון רש"י ד"ה והמנפץ וכו' משמע דגם רש"י ס"ל אין דישה אלא בגידולי קרקע ואולי לרבנן קאמר וצ"ע. ואולי י"ל דנהי בהמה גופא מיחשב גדולי קרקע אבל החלב אחר שפירשה תו לא דמי לחטים שפירשו משבולת. ומש"ה אין הפועל אוכל מחלב אחר שנפרשה ובשבת חייב החולב הבהמה עצמה שהיא כגדולי קרקע וצ"ע: