חידושי חתם סופר על שבת י״ח

1 מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן אמר ר' יוסף רבי היא לכאור' צ"ע דהא רב יוסף ס"ל טעמא דב"ש משום שביתת כלים א"כ מדרבנן אסור וכן דעת תוס' לקמן בשמעתין ד"ה ולימא מר וכו' שכ' ולר' יוסף לא תיקשי אמאי לא אסרו ב"ש טעינת קורה וכו' מבואר דאפילו ליכא חיוב מ"מ ה"ל לאסור טעינת קורה מדרבנן משום שביתת כלים ודלא כהר"ן דס"ל באיסור לאו דשביתת כלים לא גזרו מדרבנן וכעין מה דאמרינן ר"פ הנחנקין אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק ה"נ דכותי' זה הוא דעת הר"ן מ"מ תוס' לא ס"ל הכי אלא דלענין איסורי שבת לא חלקו כעין מ"ש תוס' ב"מ צ' ע"א ד"ה אבל וכו' ע"ש אע"ג דלא דמי כולי האי מ"מ צ"ל לשיטת תוס' כך ועיין מ"ש רש"י יבמות קי"ט ע"א ד"ה מה לי איסור לאו ע"ש ויש לחלק וא"כ תיקשי לרב יוסף דס"ל משום שביתת כלים מה הי' צ"ל רבי היא וסתרו סתם מתני' דהכא עם מתני' דלקמן קנ"ה ע"ב דאתי' כר"י בר"י ולמה לא נימא מדרבנן אסור אפי' לר"י בר"י ובכלים נמי אסרו מדרבנן וצ"ל פשיטא לר' יוסף דלר"י בר"י אפי' לכתחלה שרי כמו נתינת מים למורסין לכתחלה:

2 פותקין מים לגינה נ"ל אע"ג דהנותן מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע כמבואר ריש מס' מ"ק מ"מ המעיין בלשון רש"י שם יראה היינו דוקא הנותן מים לזרע אבל הפותק מים לגינה והמים עוברים בצינורות שעוברים דרך הגנה ומתלחלח הגינה אפי' עשו כן בשבת ליכא חיוב חטאת ודומיא דהכא מגמר כלים בשבת במוגמר וגפרית שכבר הונח על האש אין בנתינת כלים על גבם בשבת שום חיוב חטאת וכ"כ מחצית השקל ובשו"ע קטן הנדפס מחדש בדובנא. אלא שמפותקין מים לא תי' כלום. ולפע"ד כמ"ש וצדקו דברי מג"א סי' רנ"ב ס"ק כ' שתמהו עליו ולק"מ. ואני מצאתי דבריו מבוארי' בירושלמי דקאמר ב"ש מפיק לי' איסורא מששת ימים תעשה כל מלאכתך שתהי' כל מלאכתך עשוי' כבר מע"ש פי' ע"כ אין שורין אלא כדי שישורו וכו' וב"ה מפיק התירא מששת ימים תעבוד וביום השביעי פי' דקרי בי' דתעבוד גם ביום השביעי ומותר לשרות דיו וכו' סמוך לחשיכה ושורה והולך כל השבת וקאמר ב"ש האי קרא במאי מוקי לי' ומשני דפותקין מים לגינה ומוגמר וגפרית אבל לא רחיים של מים משום שמשמיע קול ע"ש מוכח מזה דברחיים ליכא חיוב שבת דאל"כ תיפוק לי' מששת ימים תעשה כל מלאכתך דאוסר ב"ש לשרות דיו ומה צורך להשמעת קול אע"כ ליכא ברחיים של מים חיוב חטאת וכמג"א הנ"ל:

3 ואיתא תו בירושלמי שלפני זה ב"ה מאי עביד בקרא דב"ש תעשה כל מלאכתך היכי דעביד לי' בידים. נ"ל לפרש דס"ל לירושלמי ברייתא דשביתת כלים דכ"ע היא ונהי היכי דהכלי עשה מלאכה מעצמו אפילו ע"י מעשה כגון רחיים מותר אבל היכי שאדם עושה מלאכה בידו ע"י כלי של ישראל כגון גוי החוצב בגרזן של ישראל וכדומה מצווה על שביתת כלי ואסור והן הנה דברי רוקח סי' מ"א וסי' ש"ד גבי ספינה דמייתי ב"י סי' רמ"ו ותמה עליו ודרישה ירד להציל וחזר בו. ולק"מ דמעיין בפנים ברוקח יראה שכ' להדיא הטעם מפני שעשה בידים עם כלי או ספינה של ישראל ויצא לו זה מירושלמי הנ"ל ולא מצינו ש"ס דילן חולק על זה והרי קמן דהרוקח סי' מ"א שם מייתי מתני' דמצודו' חי' ועוף כצורתה ולא מוקי ליה בלחי וקוקרי ומיד ע"ז מיירי איסור להשאיל כליו לגוי משום שביתת כלים ש"מ לחלק כנ"ל עפ"י הירושלמי וזה ברור בעזה"י ועי' מהרש"א ס"פ הפרה בב"ק:

4 ובגליון מג"א שלי סי' רנ"ב ס"ק כ' כתבתי וז"ל שם. בס' אבן עוזר לקמן סי' שכ"ח דוחה כל ראיות והעלה שיש בו חיוב חטאת וצ"ע לדינא. לכן כשיש דחק סמוך לפסח רגיל אני לצוות שימכרו להנכרי בעל הרחיים את החטים וכל הכלים ואומרים לו. כשמניח אותם לשמרם מחמוץ. אזי אפשר שיחזרו ויקחו ממנו הקמח אחר הפסח עיין לקמן סי' ש"ז סעיף ג' והישראל יושב ומשמר ועש"ך יו"ד סי' קט"ו סק"כ וק"ל. ומה שקשה על ראיות מג"א מתוס' כבר תי' יפה בתוס' שבת ע"ש. דהכי קאמר דהי' לי' לרבה לומר דבמלאכה דאתי' ממילא כעין רחיים מודה ב"ה לב"ש דאיכא למטעי טפי ולמגזר ע"ש אטו שבת שיאמרו שאין בו איסור אע"כ דאה"נ אין בו חטאת ע"ש. ויותר נראה מ"ש בגליון ש"ע קטן בשערי תשו' והוא קרוב לדברי מחצית השקל. ופותקין מים לגינה נמי מילוי מים כל היום אין בו חיוב חטאת דוקא משקה מים לזרעים ממש עיין לשון רש"י מ"ק ב' ע"ב. אבל למלאות ניגרי הגן מים ליכא לא חורש ולא זורע. וכדברי מג"א מוכח בירושלמי לפמ"ש רשב"א בחי' דמשמעותי' כרבה משום גזירה דילמא אתי למיעבד בשבת ומסיים התם בירושלמי דלב"ש פותקי' מים וכו' אבל לא יתן חטי' וכו' משום השמעת קול. א"כ ש"מ בחטים לתוך רחיים ליכא למגזר משום דבשבת עצמו נמי ליכא איסור דאורייתא. וצ"ל שאני פת בתנור דכך הי' במשכן דכל בישול ואפי' נעשה ממילא. אבל טחינה במשכן הי' ברחיים של יד וכן מצודה הי' צד ממש לא ע"י פרישת מצודה. לכן כל שיעשה ממילא פטור וכ"כ קרבן נתנאל. וא"כ אזדא ליה ראיה של אבן עוזר סי' שכ"ח מזורה ורוח מסייעו דהתם הכי הוה במשכן דכל זורה הוה ע"י רוח משא"כ רחיים של מים שטחנו בשל יד. ומ"ש מצד צבי לק"מ כיון דהצבי רץ מפני הכלב שרודפו. האדם העומד לפניו וגדר דרכו הוא הצד בידים. כצבי בבית ואדם יושב על הפתח דחייב משום צד. עכ"ל על הגליון מג"א שם:

5 עססיות ותורמסין רש"י ד"ה האי קדרא חייתא וכו' פי' שאין הלילה והיום כדאי להם ומהרש"ל כ' שמסחא ישנה לילה ומקצת היום ושכן משמע בטור ומיהו טעמא לא ידענא ונ"ל דמזה ראי' להטור או"ח וב"י סי' תר"ט דפליגו אהגאונים הרבים האוסרים להטמין עיה"כ לצורך סעודת מוצאי יה"כ ועיין מג"א שם והרי קמן אי לאו משום שמא יחתה הי' שרי עססיות ותורמסין ומיהו מנחתום אין ראיה משום דחבי' של מים חזי גם לשבת עצמו לשתות ולהדיח כלים אלא שמרבה בכלי גדול שיהיה לו לצורך מוצאי שבת בזה אין איסור כיון דאפשר ליה להנות ממנו בשבת א"כ שבת לעצמו הכין וע' מג"א סי' רנ"ד סק"כ. והה"נ המטמין בעי"כ לצורך חולה וקטן מותר להרבות לצורך מוצאי י"כ אבל להטמין למוצאי יו"כ לחוד אסור ולק"מ מחביות של מים אבל מעססיות ותורמסין קשיא להו בודאי אע"כ ס"ל להגאונים כהרמב"ן דמייתי רשב"א דאדרבה עססיות ותורמסי' סגיא להו בחיתוי מועט ומיהו חזי' ביומן וכגי' מהרש"ל ברש"י והוה הטמנה לצורך שבת ואמנם הטור דמפרש עססיות ותורמסי' כמהרש"ל דסגי' להו במקצת היום ופליג אהגאונים גבי הטמנה עיה"כ עקבותיו לא נודעו ומיושב קו' תוס' לקמן י"ט ע"א ד"ה ר"י אומר יגמור אפיר' רש"י ושם ע"ב ד"ה שמן וכו' והא"ש דכל שאסור באכילה בשבת אסור ממילא בשבת לצורך מוצאי שבת ומדיגמור בשבת ש"מ מותר בשבת ולית ביה איסור נולד:

6 האי קדרא חייא וכו' הרי"ף מוכיח מכאן דהלכה כר' יוסי מדיפתא וצ"ל דלא סגי' לי בהוכחת התוס' ד"ה התם בשרי אגומרי משום די"ל כפי' הרז"ה דלכ"ע היכי דקשי' לי' זיקא דוקא מותר אלא דפליגי אי דברחא קשיא זיקא או לא אבל היכי דקשיא זיקא לכ"ע שפיר דמי ואי לא לכ"ע אסור ולק"מ מבני חבורה זריזי' ע"כ מייתי ראי' מדאמר רבינא כבשרא דגדי' דמי ולא אמר בקיצור האי קרא חיי קשיא לי' זיקא ושפיר דמי דהרי היכא דקשי' זיקא לכ"ע שפיר דמי אע"כ רמיז לן דברחא אסור דהלכה כר' ירמי' לאפוקי מדרב אשי ולזה נתכוון מלחמות ה' ומיהו התוס' דלא מפרשי כהרז"ה אלא ס"ל דלרב אפילו לא קשי' זיקא שפיר דמי אין להביא ראי' מרבינא די"ל לרווחא דמילתא נקיט כבשרא דגדי' דמי דאפי' ר' ירמי' מודה בו כמ"ש הרז"ה אמנם לזה הפי' הוה ראי' מבני חבורה זריזי' כמ"ש תוס' נמצא מוכח ממ"נ דהלכה כר"י מדיפתא ללישנא בתרא:

7 ובגליון מג"א בסי' רנ"ד סק"ה בהגה"ה כתבתי וז"ל וכל שפורסה וכו' פשטידא או פלאדן צריך שיקרום פניו למעלה ולמטה וכו' עכ"ל נ"ב דברי אבן עזר בכאן תמוהים נעלמו ממנו דברי ש"ס מנחות ר"פ שתי הלחם דהדפוס הי' מחובר בתנור וניסק עמו גם דקדקו מדקאמר בפ"ת בנוסחאות סמ"ק ותרומות וגם סמ"ג שבב"י לא מצאתי תיבה זו כלל וגם כל דבריו בזה אינו אלא המצאה של חידוד. והאמת דבפלאדן שנתמלא ונחלקו שני הלחמי' עליון מתחתון ה"ל כשני ככרות נפרדים וצריך לשער התחתון בפניו התחתונים ועליון בפניו העליון כי פניו התחתונים אינם נאפות מחום האש אלא מחום המילוי שבתוכו. ואפילו עוגה סתמות יש בתוכו שקדים או שומשמין ומפסיק בין עליון לתחתון כמ"ש לקמן סי' ת"ס. וכ"כ חמד משה כאן ומ"מ בנאפה בדפוס יש לעיין כי מ"ש מג"א סקי"ו מיירי שהקדירה עומד על האש ממש. אבל בנאפה בתנור גרוף יש לעיין: