חידושי חתם סופר על שבת י״ז

1 אמר ר"ט אקפח וכו'. כ' תוס' שהוא לשון שבועה כמו חי פרעה אם תצאו מזה מ"מ נ"ל שהוא לישנא דמשתמע לתרי אפי דגם יש לפרש בהיפוך שנשבע בחי פרעה שיצאו מזה וכן יתפרש חי אני נאום ה' וימלא כבודי את כל הארץ כמ"ש רמב"ן שם פ' שלח והענין מתפרש לפי המקום. והעומדים לפני יוסף חשבו שנשבע בחי פרעה שלא יצאו ובאמת היה כוונתו בהיפוך שאם יצאו חי פרעה ואם לאו ימות והרי הוציאם אחר ג' ימים ואפי' שמעון לא אסר אלא לעיניהם כדפי' רש"י ואח"כ הוציאו מהמאסר גם הוא כי קשה בעיני לומר שיוסף נשבע בחי המלך ומעל בשבועתו חלילה ליוסף מעול. ומה שנשבע חי פרעה כי מרגלים אתם נמי אמת הוא שהרי השביעם על תנאי שאם לא יביאו אחיהם הקטן אזי הם מרגלים בחיי פרעה ואם יביאו הקטן הנה אינם מרגלים וכבר ידע יוסף שסופם להביא בנימין עמהם כמו שהתבונן מחלומותיו אשר חלם וכמ"ש רמב"ן פ' מקץ א"כ נשבע באמת ולא שיקר כלל:

2 ומ"ש רש"י בחומש כשהיה נשבע על שקר הי' נשבע בחי פרעה חלילה להבין דברי רש"י כפשוטן הרי בארתי שאין כאן שקר כלל ועוד רש"י דקדק בלשונו כשרצה לשבע על שקר ולא כ' כשנשבע לשקר אלא על שקר רוצה לומר כשהי' מגזם דבר שהי' נראה בעיני הבריות כשקר וכיזוב כמו הכא שהתעולל עלילות על בעלי צורה ואנשים נכבדים לומר מרגלים אתם והיה נראה בעיני השרים הסובבים אותו כמגזם ומשקר וכדי לאמת דבריו שיאמינו בו בלי ספק הי' נשבע בחי פרעה כי אז ידעו שהוא אמת נכון הדבר כי ידעו כי נאמן הוא לאדונו ולא ישבע לשקר בחי פרעה והיינו דפי' רש"י כשהי' נשבע על שקר פי' על דבר שהיה נראה כשקר הי' מתחזק והחזיק דבריו בשבועה חמורה הלזה חי פרעה. הארכתי בזה כי מצוה להוציא מלב המלעיגים וק"ל:

3 אם תקניטני גוזרני אף על המסיקה פי' שמאי אמר אני אינו חושש שאם ימסקו יבאו גם לבצור דמסיקה בבצירה לא מיחלף מטעם שכ' הרב פורת בתוס' ד"ה גוזרני וכו' אך אם תקניטני להקשות ממסיקה לבצירה ש"מ דאתי למחלף א"כ גוזרני אף על המסיקה דאי לא הא לא קיימא הא דבצירה:

4 ואותו היום הי' הלל כפוף ויושב לפני שמאי וכו' והי' קשה לישראל פי' רש"י לפי שהלל נשיא וענוותן עכ"ל פי' והוה כיום שנעשה בו העגל שאהרן גדול ישראל לא עצור כח ושמע לקולם מרוב ענוותנותו וקשי ערפם של העומדים נגדו שלא נשאו פנים לאהרן וחור לבטל דעתם מפני דעתו. והא דנעצו חרב איתא בירושלמי תלמידי ב"ש עמדו להם מלמטה והי' הורגים בתלמידי הלל. תנו ששה מהם עלו והשאר עמדו עליהם בחרבות וברמחים. וי"ל דנהי דתלמידים ששמשו בתורה לפני הלל היו מרובים מתלמידי שמאי מ"מ בדבר שנחלקו בגזירה ודין והיה נראה לקצת מתלמידי הלל כדעת ב"ש הי' נקראים גם אלו ב"ש בזה הדין והשתא כשנזדמנו כל תלמידיהם בעליית חנני' ויען הי' קשה להם שיתבטל דעת הלל וסיעתו מפני דעתם של ב"ש רצו תלמידי הלל להשמט א' א' ועמדו תלמידי שמאי למטה אצל השער בחרבות וברמחים שלא יצאו תלמידי הלל וששה מתלמידי שמאי החכמים הגדולים שבהם עלו להעלי' מקום ועד תלמידי הלל להציע סברותיהם לפניהם ולהחזירם לדעתם בסברא והשכל עד שכמה וכמה מתלמידי הלל נתפסו בדעתם על תלמידי שמאי ומעתה רבו היום ב"ש על ב"ה ונקבע הלכה כב"ש זה נ"ל פי' הירושלמי ומסכים הולך עם מ"ש רמב"ם בפי' המשנה ודברי קרבן עדה לא נ"ל:

5 משום תרומה ביד כהן. עיין מהרש"ל ועיין יד דוד ולפע"ד דעת רש"י במתק לשונו לפי המסקנא דפסחים דאין זריעה עולה לקדשים כשם שאין השקה עולה למי חג ע"ש. משו"ה נשארה בטומאה. אמנם כל זה אי נשאר עליו שם קודש כמו מי חג שעכ"פ אין ההשקה מבטל ממנו הקדושה וממילא לא נטהרו ע"י השקה משא"כ הכא בתרומה אי הזריעה מבטלת שם תרומה וממילא הן חולין ובחולין מהני זריעה לטהרה ויהיה עתה חולין טהורים ע"כ תחלת גזרתם הי' שלא לבטל שם תרומה ממנו ושוב ממילא אין לו טהרה בזריעה כמו מי חג דוק בלשון רש"י ותבין כי כן הוא. והנה מאן דס"ל תרומה טמאה בשרפה מן התורה וכל הנשרפים לא יקברו וכמ"ש תוס' לקמן כ"ו ע"א ד"ה כך וכו' צ"ל היינו דרך ביעור לא יקברו אבל דרך זריעה לטהרה הוה כמו טבילה מותר מן התורה ורבנן אסרו משום תקלה וק"ל ועיין היטב ע"ז מ"ח ע"ב תוס' ד"ה ואין וכו':

6 לר' יוסי שבסרי הווין הקשו תוס' דהמ"ל לר"ט י"ז הוו לכאורה בפשיטות י"ל דודאי לר"א דס"ל אוכל ראשון ראשון ושני שני פשיטא לי' דחשבי' לי' בתרתי אלא ר"א שמותי היא וקיימ"ל כר' יהושע דאוכל ראשון ושני הוה שני זה לא נ"ל למיחשב בתרתי לתוס' וע"כ פריך י"ז הוו וזה יוצדק לר' יוסי שהי' מתלמידי תלמידהון של ר"א ור"י. ור"א שמותי וע"כ כר' יהושע ס"ל אבל ר' טרפון שהי' מחבריהם מצי סביר כר"א ולק"מ ומיושב נמי מ"ש תוס' לעיל ד"ה אף הידים וכו' שהקשה המהרש"א דלמא חשיב אוכל ראשון ושני בחדא וגם מים שאובין בחדא והא"ש דעכ"פ לר"א תיקשה דלדידי' אוכל ראשון ושני בודאי תרתי הוו וא"כ טפי לי'. מיהו לזה י"ל דלמא ר"א ס"ל כר"ט או כר' יוסי דצינור ואמנם לרש"י דגם לר' יהושע חשבי' בתרתי אוכל ראשון ושני תיקשה לימא לר"ט י"ז הוו. וי"ל ע"פ מ"ש פני יהושע דהכרח דלא יאכל הזב לא הוה מי"ח דבר שהרי אפי' עוף עולה עם הגבינה ה"ל מקולי ב"ש כ"ש זב עם הזבה דאיכא שינוי ידיעות ע"ש. ואמנם בחולין פ' כל הבשר ק"ד ע"ב מבואר דר' יוסי הא דס"ל דעוף עם הגבינה הו"ל מקולי ב"ש ומשו"ה פריך בשמעתין ר' יוסי לשיטתי' אבל ר"ט מצי סבר כת"ק דעדיות דעוף עם גבינה לא הוה מקולי ב"ש וחשיב לא יאכל הזב מי"ח דבר: