תוספות על מנחות פ׳ א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על מנחות פ׳ ע״א:ג׳ תוספות על מנחות פ׳ ע״ב:ד׳ »

1 מנחות פתח ↗

אֶלָּא רוֹעָה, לְרַבִּי הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כִּדְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הִפְרִישׁ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְאַחְרָיוּת, מִתְכַּפֵּר בְּאֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, וְהַשְּׁנִיָּה תִּרְעֶה.

2 גליון הש"ס על מנחות פתח ↗

תוס' ד"ה ליקדשו וכו' אבל הכא קדשי. עיין לקמן דף פ ע"א תוס' ד"ה הפריש:

9 רועה לרבי היכי משכחת לה. דרבי אושעיא אליבא דרבי אמרה כדאיתא בתמורה בפרק וולד חטאת דף כד.:

10 הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן. לא בהפריש בזו אחר זו דאם כן אין מתכפר בשניה ומתכפר באחת מהן משמע באיזה שירצה ובמפריש בבת אחת נמי לא איירי דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו כדאיתא בפ' האיש מקדש קדושין דף נ: אלא כגון דאמר תיקדוש אחת מהן מתוך השתים כי ההיא דליקדשו ארבעים מתוך שמונים דלעיל אבל צריך לדקדק דלא תיקשי אם אין ברירה דגבי תודה ששחטה על פ' חלות לא קשיא מברירה כדפרישית לעיל מנחות דף עח: ד"ה ליקדשו:

1 תמורה פתח ↗

אֲבָל בִּתְרֵי סִדְרֵי לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: הַמַּפְרִישׁ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְאַחְרָיוּת, מִתְכַּפֵּר בְּאַחַת מֵהֶן, וַחֲבֶירְתָּהּ רוֹעָה. אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן — הַשְׁתָּא הַמַּפְרִישׁ לְאִיבּוּד, אָמְרִי רַבָּנַן לָאו כְּאִיבּוּד דָּמֵי, לְאַחְרָיוּת מִיבַּעְיָא?! אֶלָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת! אֶלָּא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי, כִּי אָמַר רַבִּי בְּאִיבּוּד — אֲבָל אַחְרָיוּת לָא. תְּנַן: הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת, וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם — מוֹכְרָהּ, וּמֵבִיא אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם קָרְבָה שְׁנִיָּה קוֹדֶם שֶׁנִּשְׁחֲטָה רִאשׁוֹנָה — תָּמוּת, שֶׁכְּבָר כִּיפְּרוּ בְּעָלֶיהָ. קָא סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּרַבִּי סְבִירָא לֵיהּ, וַאֲפִילּוּ בְּאַחְרָיוּת נָמֵי! לָא, דִּלְמָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כַּאֲבוּהּ סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת. תְּנַן: לְפִי שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה, הָא דְּיָחִיד מֵתָה. אָמַר רַב: בַּעֲלֵי חַיִּין אֵינָן נִידְחִין, כְּשֶׁהוּא מִתְכַּפֵּר בְּשֵׁנִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן מִתְכַּפֵּר, וְאִידַּךְ הָוֵה לֵיהּ אַחְרָיוּת, וְקָתָנֵי דְּיָחִיד מֵתָה! רַב לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: מִצְוָה בָּרִאשׁוֹן. תָּנֵי רַב שִׁימִי בַּר זֵירִי קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא: אָבְדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה — לְרַבִּי מֵתָה, לְרַבָּנַן תִּרְעֶה. אָבְדָה בִּשְׁעַת כַּפָּרָה — לְרַבָּנַן מֵתָה, לְרַבִּי רוֹעֶה. קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה, דְּאָמְרִי רַבָּנַן רוֹעָה, אָמַר רַבִּי מֵתָה — אֲבוּדָה בִּשְׁעַת כַּפָּרָה, דִּלְרַבָּנַן מֵתָה, לְרַבִּי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא תָּנֵי הָכִי: אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה — לְרַבִּי מֵתָה, לְרַבָּנַן רוֹעָה. בִּשְׁעַת כַּפָּרָה — דִּבְרֵי הַכֹּל מֵתָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַרְגִּילִין בְּיוֹם טוֹב, כְּיוֹצֵא בוֹ — אֵין מַרְגִּילִין בִּבְכוֹר, וְלֹא בִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין. בִּשְׁלָמָא בְּיוֹם טוֹב — דְּקָא טָרַח טִירְחָא דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ, אֶלָּא בְּכוֹר — מַאן תְּנָא? אָמַר רַב חִסְדָּא: בֵּית שַׁמַּאי הִיא, דְּאָמַר: בְּכוֹר בִּקְדוּשְּׁתֵיהּ קָאֵי, דִּתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יִמָּנֶה יִשְׂרָאֵל עִם הַכֹּהֵן עַל הַבְּכוֹר. פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין, מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּתַנְיָא: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, אַחַת תְּמִימָה וְאַחַת בַּעֲלַת מוּם — תְּמִימָה תִּקְרַב, בַּעֲלַת מוּם תִּפָּדֶה. נִשְׁחֲטָה בַּעֲלַת מוּם, עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק דָּמָהּ שֶׁל תְּמִימָה — מוּתֶּרֶת; מִשֶּׁנִּזְרַק דָּמָהּ שֶׁל תְּמִימָה — אֲסוּרָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּשַׂר בַּעֲלַת מוּם בַּקְּדֵירָה, וְנִזְרַק דָּמָהּ שֶׁל תְּמִימָה — יוֹצֵא לְבֵית הַשְׂרֵיפָה. וְרַב חִסְדָּא, לוֹקְמַהּ אִידֵּי וְאִידֵּי כְּבֵית שַׁמַּאי! דִּלְמָא כִּי אָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי — בִּבְכוֹר, דִּקְדוּשְּׁתֵיהּ מֵרֶחֶם, אֲבָל פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין — לָא. וְלוֹקְמַאּ אִידֵּי וְאִידֵּי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן! דִּלְמָא כִּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן — בִּפְסוּלֵי מוּקְדָּשִׁין, דְּאַלִּימִי לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנָן, אֲבָל בִּבְכוֹר — לָא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, לֵית לֵיהּ הָא דִּתְנַן: כׇּל פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִשְׁחָטִין בָּאִיטְלִיז וְנִמְכָּרִין בָּאִיטְלִיז וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא? אַלְמָא, כֵּיוָן דְּשָׁרֵית לֵיהּ טָפֵי וְזָבֵין! אָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: מַה שֶׁמַּשְׁבִּיחַ בָּעוֹר — פּוֹגֵם בְּבָשָׂר. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אָבִין: מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה בְּקָדָשִׁים. רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶם עֲדָרִים עֲדָרִים. הֲדַרַן עֲלָךְ וְלַד חַטָּאת.

2 נועם ירושלמי על דמאי פתח ↗

וכמו שכתבו התוס' במנחות דף פ' דהפריש ב' חטאות לאחריות דמיירי כגון דאמר תקדש א' מתוך שתים כי ההיא דלקדשו ארבעים מתוך שמונים אבל צריך לדקדק דלא תקשי אם אין ברירה דגבי תודה ששחטה על פ' חלות לא קשיא מברירה כדפירשתי לעיל פי' שכתבו התוס' לעיל במנחות דף ע"ח לקדשו ארבעים מתוך שמונים. ואע"ג דר' יוחנן לית ליה ברירה בריש כל הגט דף כ"ה היינו היכא שמברר לבסוף דלאו כלום עביד. אבל הכא קדשי כל היכא דאיתנייהו. וכשבא להפריש ד' חלות של תודה צריך להפריש ד' חלות מכל מין ומין דאל"ה כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל ועיין בספרי נ"י סימן א' שהארכתי בזה. אלמא דאעפ"י דאמרינן דאין בריר'. אעפ"כ הוא קדוש:

« תוספות על מנחות פ׳ ע״א:ג׳ תוספות על מנחות פ׳ ע״ב:ד׳ »