תוספות על מנחות נ׳

1 מכל מקום ז' הוו. דבשלמא בין הערבים דראשון אע"פ שצריך ביקור ד' ימים יטרח וימצא מבוקרין שהמבקרין היו מבקרין אותן כדי למוכרן אבל בצפרא לא יכול בלילה לטרוח ולבקש מבקרין:

2 דיקא נמי דקתני כדי לשבת. אף ע"ג דלעיל מנחות דף לט. תניא כדי שיכרוך וישנה וישלש ליכא למיטעי התם:

3 שאין מחנכין. פירש בקונטרס דטעמיה דר"ש קאמר ומ"מ פריך שפיר חינוך מאן דכר שמיה מעולת התמיד ולא יתכן חדא כיון דההוא הוה טעמא אידך נקט איידי ותו דבחסורי מיחסרא משמע דמהדר אדרבנן ותו אלמא דרבנן מודו בחינוך ותו מנלן דשלם הוה:

4 במה ד"א שלא נתחנך. ואהא קאי שאין מחנכין דמתני' אבל נתחנך יקריבו כבש אחד דוקא ולא שנים מדלא קתני וב' היו קריבים לר"ש אע"ג דגבי קטורת קרב כולה לא דמי כלל דהתם חדא מילתא היא:

5 דלא שכיחא ומעתרא. עיקר הטעם משום דלא שכיחא דבפ"ב דיומא דף כו. מוכח מקרא דכתיב וכליל על מזבחך ברך ה' חילו דעולה נמי מעתרא:

6 יכול יהא יחיד מתנדב ומביא. והא דאמרינן במעילה פרק חטאת העוף מעילה דף ט: הנהנה מבשר קדשי קדשים קודם זריקה וכו' יביא קטורת שכולה למזבח היינו למוסרה לצבור:

7 תלמוד לומר כו' ככל אשר צויתיך יעשו. תימה למה לי קרא דלא תעלו עליו קטרת זרה ותיפוק ליה מהכא ואומר רבי דה"א דצבור הוא דמפקדי שלא ישנו אבל יחיד כעין צבור מביא ותימה דא"כ לא תעלו בלשון רבים למה לי דמיניה דרשינן לעיל צבור ויחיד מקטרת זרה וי"ל דהוי אמינא צבור שרי לגבי קטרת נדבה על מזבח הפנימי והוי שפיר בכלל כאשר צויתיך כיון דמייתו חובה או מייתו נדבה ונראה דלא מהדר אלא אקטרת סמים דשייך למזבח הקטרת בההיא פרשתא אבל אמאי דלא כתיב קודם לא מהדר וה"א דעל מזבח החיצון מביא:

8 ומחצה אבד. קשיא לר' אלעזר דאמר לעיל מנחות דף ח. קדוש לחצאין ומחציתה דאמר קרא מחצה משלם להבאה הוא וא"כ אמאי אבד דהא אכתי לא איקדיש קדושת הגוף וא"כ בר פדיון הוא ואע"ג דמשמע במסכת שקלים דף ד. אבודין מליקרב מ"מ מה בין זה לסולת אחר כיון דנפדה מיהו מש"ה קרי ליה אבד:

9 אפי' פיגול טעון עיבור צורה. דיליף עון עון מנותר אף לענין הא מדהתם איכא עיבור צורה הכא ה"נ כדדרשינן פרק קמא דפסחים דף ג. ובפרק איזהו מקומן זבחים דף נו: ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה:

10 תעשה אפילו בשבת תעשה אפילו בטומאה. הא דמפקינן הכא מחד קרא שבת וטומאה היינו משום דגלי רחמנא גבי פסח דדרשינן מבמועדו אפילו בשבת ואיצטריך קרא אחרינא גבי טומאה איש נדחה ואין צבור נדחין ונראה דהי מינייהו מפקת דשקולין הם ולא דמו לפסח: