תוספות על מנחות ל״ט ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על מנחות ל״ט ע״ב:ב׳ תוספות על מנחות ל״ט ע״ב:ה׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

שם ומעשר ונותן לו כו'. כ"כ בזה לעיל דרש"י ב"ק דף צ"ד ס"ל דהמעשר הוא רק מדרבנן כמו לקט שכחה ופיאה שעשאן גורן אך באמת נ"מ בין היכא שקרא שם פיאה וכילה דאז חיוב מעשר רק מדרבנן ומחמת דכאן שינוי לא קני כמבואר בב"ק שם ובין היכא דלא קרא שם פיאה עדיין דאז חייב במעשר מה"ת וזה מיירי בהך דתמורה דף ו' ע"א וכמבואר בירושלמי דפיאה פ"ד ה"א דזה הוה שני לאוין ומה דנקט במשנה פ"א מ"ו לעולם הוא נותן משמע דמיירי שכילה עד שלא קרא שם ואז החיוב מעשר מן התורה ובאמת לפי הנראה דאף דקי"ל בהלכה י"ד לקמן דכ"ז שאין הבעה"ב קורא שם פיאה אסור לעניים ליקח אותה זה רק במחובר אבל לאחר שקצר אז יכולים העניים ליקח פיאה מעצמן וראי' לזה מהך דהל' י"ג והובא בב"ק דף כ"ח גבי בעה"ב שנתן פיאה והיכי מיירי שם וע"ש בתוס' ד"ה א"ה ובגמרא דילן גירסא אחרת והתוס' גרסי כמו בתוספתא דמתחלה הניח להם פיאה במקום אחר ואח"כ ביקשו אותו ליתן להם פיאה אחרת ונתן להם פיאה אחרת אך מלשון הגמרא לא משמע כן וגם לשון רבינו קצת משמע להיפך לכן נראה דכיון שקצר שוב אם נטלו העניים מעצמן הוה פיאה וגם באמת לפי מה דמבואר בירושלמי פ"א דפיאה ה"א דאם נתכוין לפטור אז מה שהוסיף חייב במעשרות וע"ש בסוף ה"ג ועיין תרומות פ"ד ה"ג ועיין בר"ש במ"ג ובדברי רבינו כאן בהלכה י"ב ובירושלמי שם בה"ג וקאי אמה דבעי שם ראשונה מהו לר"ש ור"ל כך אם הפטור הוא משום הפקר או משום פיאה ופשט דג"כ משום פיאה דאל"כ למה נקט כשיעור פשיטא דצריך ליתן על הכל כמו אם הקדיש מה שקצר או הפקיר ואח"כ אמר דזה ודאי על הפיאה שהפריש תחילה א"צ להניח פיאה עוד הפעם או זה כבר נפטר בפיאה הראשונה ובזה פליגי שם דמ"ד במחובר ס"ל דעל מה שקצר קודם שהניח פיאה הראשונה א"צ להניח פיאה אחרת וחד אמר דאף על הקצור צריך להניח פיאה רק על הפיאה א"צ להניח פיאה ורבינו פסק כמאן דאמר דאף על הקציר שקצר קודם שהניח פיאה הראשונה אין צריך להניח פיאה ומוקי שם בירושלמי דמיירי בסתם אבל במתכוין לפטור אז די בזה ומה דאמר בירושלמי פ"ד דתרומות ה"ג דר"י דס"ל שלא מן המוקף מכל מקום סבירא ליה דאם מוסיף פטור ממעשרות אותה התרומה וזה ר"ל כהך ר"י דגבי פיאה ועיין בביכורים פ"ג מ"ט גבי תוספות הבכורים דפטורה רק מן הדמאי ובירושלמי פ"א הלכה י' ופ"ד דמעש"ש ה"ח אך רבינו לא פסק כן רק ס"ל בפ"ב מהל' בכורים הי"ח דהתוספות כבכורים והא דחשיב בהל' מעשר פי"ג תוספות בכורים דפטורה מן הדמאי דמשמע אבל בודאי חייבים צ"ל דזה קאי אאם מוסיף מסוריא וכמבואר שם ועיין בתוספתא דבכורים דמבואר שם ג"כ דתוספות פטורה אף מן הודאי וע"ש בר"ש מבואר ג"כ כן והטעם משום דבכורים לא הוה חיוב רק מצוה ויש לו להוסיף כל מה שירצה ועיין בחגיגה דף ח' ע"ב גבי הפריש עשר בהמות לעולם הוא מוסיף והולך ע"ש בתוס' ד"ה חוזר ומקריב וכן ר"ל הך מחלוקת דחגיגה דף ז' ע"א במה דר"י ס"ל דלקרבן יש לו שיעור ור"ל דפליגי אם מותר להקריבם ביו"ט אם מוסיף אם יש עליו שם עולת ראי' או הוה כמו נדרים ונדבות וכמו גבי פיאה לענין פטור ממעשרות ובזה א"ש דברי רבינו בפ"ב מהל' חגיגה ה"ו מש"כ ואם הביא דלכאורה פסק דלא כר"י אך באמת רבינו דייק שם בתוך ימי החג ר"ל בחוה"מ ולא איכפת לן וכן ס"ל ב"ש שם דף ח' במה דאמר יום ראשון מן החולין מכאן ואילך מן המעשר ומבואר בירושלמי שם דגם לב"ש יש עליהם שם קרבן חגיגה ר"ל דס"ל דכיון דאינו אלא רשות לא דחי יו"ט וכעין מ"ש התו"י יומא דף נ' ע"ב גבי תמורת הפסח כה"ג דאף שיש שם פסח עליו מ"מ לא דחי שבת ועיין תוס' נדה דף מ"ד ע"ב גבי גוסס בידי אדם דאף דההורגו פטור מ"מ מחללין עליו את השבת ועיין סנהדרין דף ע"ב ע"ב דמשמע שם מרש"י דהיכא דמותר להורגו אין מחללין עליו שבת ועי' שבת דף קל"ו ע"א אם יש חיוב מילה גבי טריפה לדחות שבת. וכ"כ בזה לגבי דרך רחוקה למ"ד פסחים דף צ"ב ע"ב דשחטו עליו הורצה אם מותר גם בשבת. ועיין במש"כ הר"א ז"ל בהשגות פ"ה מהל' פסוהמו"ק ה"ז מה דמחלק דגבי חובה אין דעתו להוסיף וגבי נדבה דעתו להוסיף ע"ש ובמנחות דף פ' ע"א ד"ה מרבה בתודות ובתמורה דף י"ח ע"ב. עכ"פ מבואר דאם נתכוין לפטור אז שוב מה שהוסיף לכ"ע חייב במעשרות אך י"ל דכונת הירושלמי דאם מתכוין לפטור אז אינו יכול להוסיף רק כשיעור ולא יותר וכאן נקט מוסיף והולך כל שדהו וכה"ג מבואר בירושלמי תרומות פ"ד ה"ג דרק כמו שהוא למוד ולא יותר אך רבינו ז"ל מפרש שם פי' אחר ור"ל דאז מותר להוסיף במידה ועיין בירושלמי מעשרות פ"ה ה"ג על הך שהתורם בלבו על הקוטעים כו' ואמר שם דאם עבר ותרם התרומה חייבת במעשרות ושם מבואר דמיירי שאף שלפי חשבון התרומה התרומה הראשונה הי' פחות מס' ע"ש חזינן אף דהוסיף עד שיעור מ"מ חייב במעשרות ולקמן אבאר זה. וא"כ היכי מיירי הך דב"ק הנ"ל ועיין מנחות דף ק"ב ע"ב גבי הרי עלי שני עשרונות כיון דאמרו לו בכלי אחד נדרת ושתק הוה כמו שמסכים לדבריהם והוה כמו אלו ולכך פסל וא"כ י"ל דה"נ כיון דהעניים אמרו לו שיתן בצד זה הוה כמו שהסכים לדבריהם ולכך זה וזה פיאה אך באמת בתוספתא דמנחות שם הגירסא הוא להיפך במשנה ור"ל דאף דאמר להביא בכלי אחד ואח"כ הביא בשני כלים זה הוה מנחה אחרת ואף ששתק על מה שאמרו לו לא איכפת לן וא"כ אם אח"כ עירבן הוה כמו שתי מנחות שנתערבו וכן להיפך הוה כמחלק מנחה אחת לשתי מנחות ופסול. אך באמת כך דיש נ"מ בין היכא שקורא שם פיאה במחובר דאז מהני אף אם אח"כ מוסיף לא בב"א ובתלוש אז רק בב"א ועיין בירושלמי תרומות פ"ד ה"א דאמר שם דגם אם בסתם מפריש גם תרומה הוה כמו דעתו להוסיף ע"ש. וכן אם קרא שם פיאה במחובר והתחיל לקצור דמבואר בירושלמי פ"ב דפיאה ה"ז דשוב חל פיאה על העומרים אף אם עדיין נשאר קמה וכן אם קצר שבולת אחת מהקמה שנשאר רק כדי פיאה דאז חזרה פיאה לעומרים אז יכול העני ליקח פיאה לעצמו בלא קריאת שם בעה"ב וזהו כונת הגמרא דב"ק הנ"ל ולכך דייק הגמרא ורבינו בעה"ב ולא בעל השדה כמו שם בסיפא דנקט בעל השדה והטעם משום דאז מיירי בקציר וכמש"כ דעיקר חיוב פיאה תליא בבעל הקמה כמבואר בירושלמי פ"ג ה"ח קמה כ"ש חייבת בפיאה וע"ש בפ"ה ה"ה וא"כ לפי"ז לאחר הקצירה יש לעניים חלק בו אף בלא קריאה אך זה רק היכא שכבר נתחייב בקמה אבל היכא שלא נתחייב בקמה וכמו גבי פועלי עכו"ם אז גם בקציר אסור ליטול בלא קריאה וכן גבי דלית ודקל אז ג"כ אין לעניים חלק עד שיקרא שם פיאה בתלוש לחד שיטה בירושלמי כיון שהדין הוא כן ולכך בעי בירושלמי פ"ד סה"א גבי כילה שדהו אם אז צריך בעה"ב לחלק בידו לעניים ר"ל משום דאז א"צ בעה"ב לקרוא שם פיאה עליהם ויכולים ליטלם מעצמם ולכך אין לו רשות לחלק ביניהם ועיין חולין דף קל"א גבי תעזוב וגיטין דף ס"ב ע"ש ובאמת לכך רבינו ז"ל בהל' י"ג נקט וכן בעל השדה גבי הך בעיא דיש יד לפיאה משום דשם הבעיא נ"מ לאיסור לבד ממון לענין לאו דלא תכלה דאסור לקוצרן כיון דמיירי במחובר וא"ש מ"ש הר"ן ז"ל מהך דספק ממון אך לפי מש"כ בח"ב כיון דלגבי ממון יהי' להקל שוב לא יניח להעניים ללקוט ולא חל עליהם שם פיאה כלל דהוה כמו לעורבים ולעטלפים וכן ר"ל ג"כ הך דב"ק דף כ"ח דכיון דהעניים לקטו פיאה מצד אחר שוב לא ילקטו זה וא"כ אמאי הוה זה וזה פיאה דמשמע שיהי' כמו הך דמבואר לעיל פ"א ה"י דכל אדם מותר ליטלו ולינקוט פזרא ולא יניח לשאר אדם ויזכה הוא בהם שהוא בעל השדה ועיין מש"כ בזה לעיל ולכך נקט רבינו בעל השדה ולא בעה"ב משום דבעה"ב משמע על בעל הקמה בלבד וא"כ אין לו חלק בשדה ושוב לא שייך לומר שיזכה בהם בעה"ב אח"כ מה שמניח שיזכה לו שדהו דהא השדה אינו שלו ולא שייך בזה לומר טעם הירושלמי רפ"ח דפיאה אין אדם קורא שם פיאה לעצמו רק יכול לזכות כמו כל אדם וא"כ שפיר חל שם פיאה על זה ואח"כ יכול לזכות בו לעצמו משא"כ כשהוא בעל השדה דאז זכה מטעם שהשדה שלו וא"כ לא חל שם פיאה כלל על זה ושוב לא שייך ספק איסורא לחומרא קמ"ל רבינו משום דס"ל דזה הוה ודאי פיאה וא"ש. והנה זה מיירי כשקרא שם פיאה במחובר וכמש"כ בשם הירושלמי דאם אמר מכאן אני נוטל פיאה או אם שייר שיעור פיאה והתחיל לקצור שבולת אחת וחזרה פיאה לעומרים. והנה לשיטת ר"י דס"ל בחולין דף קמ"א דלוקה אם כילה אם התרה בו על כל שבולת אם חייב כמו דמבואר בירושלמי דתרומות פ"ז ה"א גבי חסימה דעל כל שבולת יש בו חיוב בפ"ע ומשום דהם הוה כגופים מחולקים עיין תוס' ב"מ דף צ"א ע"ב ד"ה שור דכל קלח הוה דבר בפ"ע ובירושלמי קדושין פ"א ה"ה דאמר שם דאויר מפסיק בין כל שבולת ושבולת ע"ש והוה כמו הך דמכות דף כ' ע"ב גבי סך חמש אצבעות נשא ע"ש בתוס' אך באמת כאן הלאו הוא רק על מה שמכלה ולא על מה שקוצר רק ע"י פעולה הנפעלת ע"י זה וזהו ג"כ ר"ל הגמרא במנחות דף נ"ה ע"ב מה אפיה מיוחדת מעשה יחידי ר"ל דקמ"ל דלא נימא דגבי לישה ועריכה יהא חייב על כל שיפה ובעיטה שהוא עושה כמבואר שם דף ע"ו ע"א ונ"מ אם התרו בו תחילה שאם יעשה כך וכך פעולות יתחייב על כל אחת ואחת וכמבואר בירושלמי נזיר פ"ו ובפיהמ"ש לרבינו פ"ג דמכות וכ"כ בזה בהל' נזירות ובהל' כלאים ובמה דמבואר בירושלמי ע"ז פ"ד גבי חצב אבן לע"ז דמתרה בו על כל סיתות וסיתות דלכשיגמור כולו יהא חייב על כל או"א אף דאם לא נגמר לא יהא חייב כלל דאין עלי' שם ע"ז כ"ז שהיא מחובר כמ"ש התוספות ע"ז דף מ"ה ע"א וכ"מ מ"מ אח"כ לוקה על כל אחת ואחת וסד"א דגם כאן גבי מחמץ במנחה כן קמ"ל. והנה גבי מחמץ את המנחה פליגי רבינו ורש"י ז"ל במנחות דף נ"ה ודף נ"ו ודף נ"ז דרש"י ז"ל מפרש דכל מלאכה שהוא עושה אם המנחה חמוצה חייב וא"כ ס"ל דהאיסור הוא במלאכה ורבינו ז"ל בהל' מעה"ק פי"ב מפרש דר"ל אם אז מחמיץ בשעת המלאכה ונמצא ס"ל דהחיוב הוא על החימוץ ומפרש כך דמה אפיה הוא רק פעולה אחת שאז יכול להחמיץ דתכף לאחר שהתחילה לאפות שוב אינה מחמצת ע"ש בתוס' דף נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן ה"ה ללישה ועריכה אף אם החמיץ על כל שיפה ועריכה אינו חייב אלא אחת וזהו כונת הגמרא שם דף נ"ו ע"א דהא באפיה יש גמר עריכה ויש בו שני פעולות וכ"כ בזה ועיין נזיר דף מ"ו ע"א אחר מעשה יחידי וברש"י זבחים דף נ"ה ע"א דר"ל עיקר הדבר וגמר וכן ר"ל הירושלמי בפ"ז דנזיר ה"ה. וא"כ חזינן דכיון דהאיסור הוא הדבר שהוא נפעל לא הפועל צריך דוקא מלאכה חשובה בפ"ע וכן כאן גבי כילה שדהו וזהו ג"כ כונת הגמרא במנחות דף ס' ע"א עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר ור"ל כך דעיין שם בתוס' מ"ש בשם ר"ת דדוקא בשתי מנחות אז חייב. והנה לכאורה זה רק שייך אם מתחילה נתן שמן דאז כבר נפסלה המנחה דאין לה תקנה עוד אבל אם נתן מתחילה לבונה חייב גם על השמן דהא יש לה תקנה בליקוט. והנה לכאורה מלשון רבינו בהל' מעה"ק פי"ב ה"ח מוכח דגבי לבונה רק אם הקריב אז עבר על לאו משא"כ קודם הקרבה משום דאפשר בלקיטה וכ"כ בזה בהל' סוטה ועיין בספרי פרשת נשא פסקא ח' דמחלק שם כה"ג אך הנה במנחות דף נ"ט ע"ב נקט שם נתן כלי ע"ג כלי לא פסל ומדברי רבינו בפיהמ"ש שם משמע משום דלא מיערב ונ"מ דהא מבואר שם בגמרא דגבי לבונה כ"ז שלא לקטה יש עליה שם פסול על המנחה רק דאם לקטה חזרה להכשרה וכן משמע מלשון רבינו בפי"א מהל' פסוהמו"ק הי"ג ומה דפסק שם בהלכה י' דלבונה שחוקה פסולה מספק צ"ל דכיון דקי"ל דצריך ללקוט הלבונה ומקטירה עיין מנחות דף י"ג ע"ב וסוטה דף י"ד ע"ב ותוס' מנחות דף י"ד ע"א וכ"מ בזה וא"כ אין עלי' שם לבונה כלל ולכך י"ל דלא פסלה אך יהי' נ"מ אם נתן לבונה שחוקה על הקומץ וכ"כ בזה לעיל דעם הקומץ יכול להקטירה בב"א אך י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דמנחות דף כ"ג גבי אם יכול ליתן שמן בקומץ ובאמת טעם הפסול דשמן במנחת חוטא כאן משמע דהפסול הוא מטעם הלאו ואף דהא במנחות דף נ"ג ע"א מבואר דיכול להיות שיעבור בלאו ולא יפסול יש לחלק בין דבר דבא לרצות ובין נדבה בעלמא וכעין דמחלק בר"ה דף ה' ע"ב. ועיין במנחות דף י"א דנראה דהפסול הוא מטעם יתר ואף דלכאורה אמאי לא נימא דיפסל מטעם דבעי חרבה אך א"כ מאי מקשה בדף י"א גבי מנחת חוטא דפסול שמן היכי משכחת לה הא תפסול מטעם חרבה וי"ל דזה יהי' תליא בהך דמנחות דף נ"ד אם בעי רק חרבה משמן או חרבה מכל דבר ולס"ד דגמרא בדף י"א הוה ס"ל דכיון שאינו שמן שלה הוה כמו שאר דברים דלא פסל בה אך באמת לפי המבואר במנחות דף כ"ג מוכח דלר"ל האיסור הוא רק הקביעות והפסול הוא רק משום חרבה ור"י ס"ל דהאיסור והפסול הוא מחמת נתינת השמן ומחמת חרבה גם הוא מודה לר"ל דזה רק המנחה ולא הקומץ ונ"מ דאף למ"ד במנחות דף נ"ד דחרבה מכל דבר זה רק המנחה ולא הקומץ לכ"ע. והנה בדברי רבינו פי"א מהל' פסוהמו"ק ה"ח ט' ס"ל כך דגבי שאר מנחות אם נתן בתוכה שמן יותר ממה שצריך פסול בין שמן קודש בין שמן חול מטעם יתר אך אם הפריש לצורך מנחה זו אז אף בהפרשה לחוד אם הי' שני לוגין או שני קומצין פסול ופחות מזה כשר אבל בנתינת שמן גם מקצת פסול ולבונה לא והטעם מפני שיכול ללקטן והוה כמו שלא נתן ולכך מבואר במנחות דף י"א ע"ב דגבי לבונה רק שני קמצים פסול ע"ש ברש"י ותוס' ד"ה כגון אך זה רק גבי שאר מנחות דיש בהם שמן ולבונה וחל הקדושה על השמן כמו גבי לחמי תודה עיין מנחות דף מ"ח וגבי כבשי עצרת שם ותוס' שם דף מ"ו ע"א ד"ה ואיזה וכ"מ בזה גם י"ל דהוה כמו לאחריות קמכוין כמבואר במנחות דף ע"ח ע"ב וכ"מ בזה ועיין במה דמבואר במסכת סופרים פ"ה ה"א גבי הכותב שני שמות במקום שצריך לכתוב רק אחד ומבואר שם דיש בו קדושה גמורה ועדיף מהיכא דלא צריך וכה"ג מחלק ג"כ בירושלמי שקלים פ"ה ה"ג גבי המפריש שקלו ונ"מ ג"כ למש"כ רבינו בהל' מזוזה פ"ה ה"ג דאם הוסיף אות אחד פסולה ומפרש דכך כונת הגמרא במנחות דף ל"ב ע"ב גבי כתבה איגרת ולכאורה קשה דהא בסוטה ג"כ פסול זה ועיקר הילפותא הוא מסוטה והנה בירושלמי סוטה פ"ב ה"ד אמר שם כמה אותיות יהי' כתוב בה שלא לצורך ויהא חייב כו' וקשה הא לשיטת רבינו נפסלה המגילה דהוה איגרת וע"כ צ"ל דמיירי כגון שכפל בה תיבות אותיות ואז לא נפסל. עכ"פ הא דאם קבע לה שמן או לבונה בכפלים נפסל זה רק במנחה שיש בה שמן ולבונה אבל היכא דא"צ כלל אז אם קבע לה לא פסל כלום אך לר"ל בדף כ"ג גבי מנחת חוטא ומנחת קנאות י"ל דעבר ללאו אך לדידן לא וגבי לחם הפנים ושתי הלחם אז י"ל דפסולה מטעם יתר אם נתן בה שמן ולבונה לא שייך זה וגבי מנחת חוטא ומנחת קנאות אז אם נתן במנחה גופה י"ל דנפסלת מטעם חרבה ובקומץ לר"י רק מטעם הלאו וכמבואר בדף נ"ט ע"ב. והנה רבינו ז"ל בהל' מעה"ק פי"ב כ' שם דאם נתן כלי ע"ג כלי גם הלאו לא עבר ועיין בתוספתא מנחות ספ"ה דמוכח שם דאף בזמן שהכלי שיש בו שמן עלי' גם אז מהני מחשבת פיגול ולא הוה כמו גבי לבונה עד שלא לקטה דלא מהניא בה מחשבת פיגול ומדברי התוספות ורבינו שם נראה דאף מחשבה ליפסול ג"כ לא דאם ליקט אחר המחשבה היא כשרה דלא כרש"י כמבואר בדברי רבינו בהל' פסוהמו"ק פי"ד ה"ג ופט"ז ה"י אך מהך דמנחות דף כ"ו ע"ב מוכח דאף דכעת אינה ראוי' מ"מ מהניא המחשבה לפסול ועיין זבחים דף כ"ז ע"א אך באמת נראה כך דגבי מנחת חוטא על המנחה גופה דהפסול הוא לבד הלאו או משום יתר או משום חרבה אז אף אם נפסל מאליו ג"כ פסול אבל על הקומץ שמן או לבונה גם על המנחה אז הפסול רק משום הלאו ואז אם רק נתן בידים ובזה מדוייק לשון רבינו פי"א מהל' פסוהמו"ק ה"ח נקט לשון נפל ובהל' י' נקט לשון נתן וזהו ג"כ כונת הגמרא דף נ"ט ע"ב ותיהוי פך ע"ש ברש"י שכתב שנפל עלי' פך שמן ר"ל כך דכ"כ דרבינו ז"ל כ' בפי"ב ה"ח נתן והקריב ומשמע רק אם הקריב אז לוקה אך באמת כך דכ"כ דשיטת ר"ת דבמנחה אחת אינו עובר על שניהם ועיין בדברי רבינו בס' המצות מצות ל"ת ק"ג וק"ה נראה שמחלק שם בין מנחת חוטא למנחת סוטה דבמנחת חוטא חייב בהקרבה בלבונה ובמנחת סוטה חייב בנתינה ע"ש והוא כך דהנה כ"כ דגבי לבונה הוא רק מחמת הנתינה אך אם נפל מאליו לא שייך בזה הפסול אך מ"מ י"ל דאם הקריבה אח"כ עם הלבונה עבר אף בלא נתינה אך זה רק במנחת חוטא אבל במנחת סוטה דאין עליה שם קרבן כלל עיין רש"י מנחות דף ה' ע"ב וזבחים דף צ' ע"א דרק לברר עון קאתיא ומנחות דף ס' ע"ב וכריתות דף כ"ד וכ"מ אין החיוב עליה רק על הנתינה ולא על ההקרבה וא"כ לפי"ז כך דכ"כ דיש נ"מ בין היכא שהחיוב הוא על הפועל או על הפעולה הנפעלת לכן ס"ל דאם הקריבם חייב על שניהם דאז החיוב רק מחמת הפועל לא מחמת הפעולה אך זה רק גבי מנחת חוטא דהחיוב הוא גם על ההקרבה וכן אם היתה לבונה שחוקה דאז אין עלי' שם הקטרה כעין דמבואר במנחות דף ט"ז ע"ב גבי הקטיר כדי שומשום ותוס' דף כ"ו ע"ב ובירושלמי פ"ב דיומא וכ"כ בזה וא"כ אז החיוב רק משום הנתינה ואז אינו חייב על שניהם אלא אחת דהחיוב רק משום הפעולה ולא משום הפועל וזהו מה דאמר שם בגופה של מנחה. ובזה א"ש ג"כ לשון רבינו בהל' פסוהמו"ק פי"ד ה"ג דשם נקט המחשב במנחת קנאות כו' אין מחשבה מועלת כלל וזהו כשיטת התוס' שם דף נ"ט ע"ב ובפט"ז ה"י שם נקט גם מנחת חוטא ומשמע שם כשיטת רש"י דעכ"פ המחשבה פוסלת והנה כך דעיין ברש"י זבחים דף כ"ז ע"א ד"ה כאן מה דכ' שם דאם נתן במחשבה לאכול בשר חוץ לזמנו פסול אם נתן שלא במקומו ואף דשם אמרינן דאם חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה גם פסול אין בו צ"ל כך דאם חישב על דבר לפגל וזה גופה יהי' שלא כתקנה גם פסול אין בו אבל אם הוא שני דברים יש בו פסול וזה ג"כ ר"ל הך דמעילה דף ז' ע"א מחשבין על האבוד ר"ל כך דקמ"ל דלא נימא דמה דמבואר במשנה שם דף ו' ע"ב דזריקה מועלת ליוצא לקובעה בפיגול זה רק אם הוה שני דברים כגון אם יצא הבשר והוא חישב ע"מ להקטיר האימורים למחר או לזרוק הדם למחר אז הוה פיגול אבל אם חישב לאכול הבשר למחר והבשר הוא עומד לאיבוד סד"א דלא חל עליהם מחשבת פיגול קמ"ל ועיין רש"י מנחות דף י"ב ע"א ד"ה מהו. ובזה יש לפרש דברי הגמ' במנחות שם דנ"מ בין אם חישב לאכול את השיריים שנפסלו למחר או להקטיר מקומצה למחר דאז י"ל דשפיר מהני למקבעינה בפיגול וזהו ג"כ מה דאמר שם ר"י דיוצא כולה לא ר"ל בין בשר בין אימורים דשוב ליכא פיגול בזריקה דהא מחשב על דבר העומד לאיבוד אך זה רק גבי פיגול ולא לענין מעילה ובזה א"ש הגמ' שם וע"ש בתוס' ד"ה אלא דמהני מחשבה על דבר שכבר יצא מידו ולא הוה כהך דשבת דף ק"ב ע"א גבי זורק וכתובות דף ל"א מה דמחלק שם בין היכא שבידו להחזירה ובנדה דף מ"ג ע"א גבי דבר שנעקרו מ"ר דמחלק כה"ג ועיין זבחים דף ט"ו ע"א דאמר שם דמהני מחשבה מדפריש דם עד דמטי למזבח וזהו כונת התוס' שם דף י' ע"א ואם זרק לגמור הזריקה חוץ לזמנו דהיינו שיבוא למזבח בלילה דזהו גמר הזריקה וא"כ שוב אף אם יצא כולו משכחת פיגול בזריקה לא על דבר פסול רק לגמור הזריקה חוץ לזמנו. ובזה א"ש ג"כ הך דמעילה דף ג' ע"ב גבי הך דזריקת פיגול אם מביא לידי מעילה ומייתי מהך דהשוחט את התודה כו' ממנחות דף ע"ח ע"ב דמחשבת פיגול מקדשת את הלחם ואמאי לא מייתי מהך דמנחות דף ט"ו ע"א דהתודה מפגלת כו' אך שם הפיגול והקדושה הוא שני דברים דהפיגול הוא לאכול והקדושה הוא בזריקה משא"כ היכא דהזריקה הוא גופה בפיגול ועיין מנחות דף מ"ז ע"ב שם י"ל דלא קידש לכך מייתי ראי' מהך דדף ע"ח דשם נקט סתמא וכעין דאמרינן בהך דתמורה דף כ' ע"ב אין אדם מכפר בדבר הבא בעבירה ותירץ שם דההקדש הוא בזריקה והמחשבה היה על האכילה ואח"כ הקשה מן הך דעולא דקומץ פיגול כו' ור"ל דס"ד דקמץ ע"מ להקטיר הקומץ למחר דאל"כ היך נקט אחרים מביא לידי פיגול דמשמע דהפיגול הוא בעצמו ודחי דמיירי דקמץ ע"מ לאכול שיריים למחר ולא הוה רק איסורא דמייתי לידי פיגול ולא שהוא המפגל. וגם בהך דמעילה דף ו' ע"ב הנ"ל משכחת פיגול ע"מ ליתן שיריים למחר דהוה פיגול כמבואר בזבחים דף י"ג ותוס' במעילה שם ובאמת קשה למה לא מוקי בזבחים דף ל"ט ע"א ברייתא דקתני דמים הטעונין יסוד מחשבה מועלת דר"ל לענין שאם חישב עליהם ליתנן חוץ לזמנן דמהני. וגם נ"מ דהיכא דהזאות מעכבות זא"ז אם זרק אחת ע"מ ליתן השני' חוץ לזמנה אם הוה פיגול וי"ל דזה תליא אם הקטרה מפגלת הקטרה עיין מנחות דף י"ז ע"א ותוס' שם דף ט"ז ע"א ד"ה בין וזבחים דמ"ג ע"א ד"ה והלבונה ע"ש וכן נ"מ לשיטת רבינו דס"ל בהל' פסוהמו"ק פי"ז ה"ג דטבילת אצבע הוה בגדר הזאה אם חשב ע"מ לגמור ע"ג המזבח חוץ לזמנו אם הוה פיגול אך מלשון הגמ' בזבחים דף י"ג ע"ב משמע דהוה בגדר הולכה ואף דשם ההולכה זאת מעכבה והיך אמר שם דתליא בהך דר"ש ורבנן י"ל דר"ל במה דר"ש ס"ל שם דף ט"ו דשלא ברגל לא הוה עבודה וזה נמי שלא ברגל הוא ועיין מנחות דף י"ג ע"ב ודף ט"ז ע"ב. ועיין בתוספ' פ"ד דמס' קרבנות ופ"ד דמס' מנחות דהיכא דיש עוד פסול בהשיריים לא מהני עבודת פיגול להוציאה מידי מעילה ובמ"א אבאר זה. עכ"פ מבואר דאם המחשבה הוא בדבר שיעשה שלא כהוגן אין בו גם פסול והנה לפי מש"כ דגבי מנחת קנאות ליכא גדר פסול בלבונה רק כשנתן עלי' בידים וגבי מנחת חוטא אף בנפלה מאליה משום ההקרבה והנה קודם הקמיצה צריך ללקט הלבונה עיין סוטה דף י"ד ע"ב ושוב בשעת הקמיצה ליכא לבונה על מקום הקומץ וכ"כ בזה לעיל דבשעה שמקדש הקומץ בכלי אז נותן עוד הפעם הלבונה על הקומץ ומיירי כה"ג במנחת קנאות שאז נתן הלבונה על הקומץ ואז חישב מחשבת פיגול ואז עובר על הך לאו וא"כ ע"י הך פסול אז נעשה המחשבת פיגול ולכך לא נפסלת ג"כ משא"כ במנחת חוטא דגם מאליה אם נפל הלבונה ג"כ שייך בה מחשבת פסול מחמת ההקרבה כמש"כ וזהו כונת כאילו נפל עלי' ר"ל מאליו וגם י"ל משום דבמנחת סוטה משכחת לה שיקרב לשם עצים כמבואר בסוטה דף כ"ג גבי מנחת סוטה של אשת כהן ע"ש ולכך לא עבר על ההקרבה עם לבונה. ולכך ג"כ מבואר בסוטה דף ט"ו ע"א דבשיריים מותר ליתן שמן ומדברי רבינו דהל' פסוהמו"ק פי"א הי"א נראה דרק דלא פסול ולא לקי ע"ש וצריך לחלק כמו שכתבתי דלאחר הקמיצה שוב אין על מנחת סוטה שם מנחה כלל ובאמת מדברי רבינו נראה דרק לאחר קמיצה קודם הקטרה ואז נפסלין השיריים וכן משמע מלשון המשנה במנחות שם דנקט רק אינו עובר בל"ת והוה כשיריים שחסרו גם י"ל דמיירי לאחר קמיצה קודם שקידש הקומץ בכלי וכ"כ בזה בהך דמנחות דף ו' ע"ב דזה הוה גמר קמיצה ובתו"י יומא דף כ"ד גבי תרומת הדשן ובאמת אם חסרו השיריים אז ע"ש דף ח' ע"א גבי לחה"פ שנפרס בזמן שהגיע זמנו לפרק אך י"ל דשם הוה כמו שנתקדש הקומץ בבזיכין וכבר הארכתי בזה לעיל ומהך דשם דף י"ב ע"א דנקט שם וכיון דבמתן כלי כו' מבואר דאם חסרו שיריים אף קודם מתן כלי מקטיר הקומץ ע"ש וגם באמת הך דסוטה הנ"ל לא קאי כלל רק אמנחת נדבה והאי דנקט שמן י"ל דקמ"ל דלא נימא דהוה כמוסיף שמן. ועיין זבחים דף צ"ה ע"ב ברש"י ד"ה בישול ובלוע מחמת שמן המנחה ולשיטת רבינו דס"ל בהל' מעה"ק פ"ח הי"א והי"ד דרק גבי חטאת צריך כלי חרס שבירה ולא בשאר קדשים וא"כ היכי משכחת לה במנחה בישל ובלוע וצ"ל משום שיריים דמותר עם שמן ומנחת חביתין אף אינו נוהג רק בקדשים הנאכלין כמבואר זבחים דף צ"ב ע"ב ודף צ"ו ע"ב י"ל דלא מיעט רק הני דאין צריכים אפיה ובישול משא"כ חביתין כיון שהצריכן הכתוב אפיה שפיר שייך הך דין דשבירה ועיין מנחות דף ק"ח ע"א דחביתין יש מיעוט דאין עלי' דין חטאת ללבונה מכלל דלשאר דברים יש עלי' דין חטאת ע"ש בתוס' וברש"י שם מהך דמו"ק דף ט"ז ובאמת קשה דא"כ למה במנחות דף נ"ט מצריך קרא לרבות מנחת כהנים ללבונה הא מצי למילף מכאן ובאמת הך דמו"ק הנ"ל י"ל דקאי אמנחת חינוך של כהן ועיין בדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ג ה"ד דלא הי' חוצה אותה ומשמע דלא הי' עושה אותה חלות כמו חביתין וזה הוה מחלוקת בירוש' דיומא פ"א ה"א גבי הך דריב"ח בעי עשירית האיפה היך קריבה אם שלמה אם חצי' ומייתי ראי' מדמבואר בתו"כ דמשה בא ללמד את אהרן על הקטרת ר"ל דאף דמשה הי' מקריב כל ז' ימי המילואים קטרת התם הי' רק לחינוך וחינוך צריך להקטיר בין הערבים ושלמה כמבואר במנחות דף מ"ט ודף נ' ע"ש בתוס' ועיין בתו"כ פ' ויקרא פ' ג' דדריש שם שיהיו סממניה לתוכה ר"ל דצריך שיהי' שלמה לא פרס או כזית שדי לקטרת רק לחינוך שלמה ולכך שוב הוצרך אהרן להתלמד על מעשה הקטרת ולמה לא יתלמד ג"כ על חביתין כיון דחינוך אינו דומה לחביתין ודחי משום דזה בחוץ וזה בפנים עכ"פ מבואר שם דמנחת חינוך היתה קרבה שלמה. ובאמת נראה דהיכא דמת כה"ג דמבואר במנחות דף נ"א וכן פסק רבינו בהל' תמידין ומוספין ספ"ג דמקריב עשרון שחרית ועשרון בין הערבים ושמן הי' רק לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים ולשיטת רבינו צ"ל דהך דמבואר במנחות דף פ"ז ע"ב דלוג ומחצה הי' צריך לחביתין ר"ל כגון אם מת דהוא ס"ל בהל' מעה"ק פי"ג דחביתי כה"ג בכל יום הי' עושה הי"ב חלות בב"א דלא כפי' רש"י ותוס'. וא"כ למה הי' צריך הך לוג ומחצה וע"כ כה"ג. והנה אם נימא דגם הני הי' צריך לחלק לחלות א"כ הי' צריך למידה של חצי רביעית ג"כ במקדש וזה לא הי' עיין מנחות דף פ"ח וע"כ שלא הי' עושה אותן כלל חלות רק הי' בוללן עם השמן ובאמת זהו כונת הגמ' במנחות דף נ"א ע"ב שיהא כולה בהקטרה ע"ש ברש"י ובתוס' רק ר"ל שמא יחלק אותן לחלות רק יקטירן כמו שהם ועיין בדברי רבינו בהל' כלי המקדש ספ"ה דלכאורה מבואר שם להיפך דכ' דמעשה שלשתן שוין ע"ש אך באמת הך דין דמבואר במנחות דף ע"ו דגבי לחה"פ וחביתי כה"ג מנין החלות מעכב לא הביא כלל זה רבינו רק גבי לחה"פ בהל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ב כ' דבר ברור משמע לכאורה דזה מעכב ובאמת לכאורה קשה הך דמנחו' דף צ"ז דאמר שם דאם עשאן של ז' ז' כשר דהיכי משכחת לה אם עשאה מהנך עשרונות י"ד חלות וא"כ פסול ע"ש ברש"י במנחות דף ע"ו ע"א ובאמת לפי הנראה התוס' שם בד"ה שריבה מפרשים דהיינו שצריך שיהיו כל החלות שוות אך מלשון הגמ' לא משמע כן ובאמת אם היכא דאמר דבר לשנים אם צריך לחלוק הדבר בשוה עיין ב"ב דף קמ"ג ע"ב דסתם צריך להביא ס' בזה ומ' בזה אך שם דחי זה ובאמת בתוספ' מנחות פי"ב גרס להיפך דבסתם צריך לחלוק לשניהם בשוה ובירוש' פ"א דיומא ה"ב מבואר ג"כ דאם אמר הרי עלי ס' עשרונות בשני כלים צריך לחלוק בשוה ובקדושין דף י"ז ע"א גבי הענקה דמבואר שם דא"צ לחלוק בשוה וביומא דף ל"ה גבי חשבון של ב' הכתונת ובנזיר דף ה' ע"א בהך דבת יפתח ובהך דחולין דף קל"ז ע"ב ובלבד שיהא מחומשות משמע דצריך לחלוק לחלקים שוים ותוס' מנחות דף ל"ח ע"א גבי תכלת ולבן דסתם משמע שניהם שוין ושם דף צ"ח ע"א גבי לחה"פ ע"ש. עכ"פ מלשון הגמ' מוכח דמנין חלות גבי לחה"פ מעכב וא"כ קשה מהך דדף צ"ז וצ"ל דמיירי שאפה עוד יותר מכשיעור ולא מיירי שהוסיף במידת העשרון דא"כ פסולה כמבואר בגמ' שם רק דמדד בפ"ע וא"כ לא נתקדש עיין תוס' מנחות דף מ"ו ע"א וסוכה דף נ' וזבחים דף ק"י ע"ב ובמנחות דף פ"ח ע"א הוה זה מחלוקת אם קדוש יותר מכשיעור ועיין בדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"ב ה"ה ובזבחים דף פ"ח ע"א ע"ש וא"כ לא מיקרי הוסיף בחלות כיון דאינם קודש אבל במנחת חביתין אם מעכב מנין החלות לא הביא כלל רבינו עיין פי"ג ה"י ופ"ט הכ"ב ובאמת בתוספ' דמנחות פ"ח לא גרס כלל מנחת חביתין וכן נראה מלשון התוס' במנחות ובירוש' פ"א דיומא ה"א מבואר להדיא דגבי לחה"פ מעכב חלות וגבי חביתין אינו מעכב ע"ש ולכך י"ל הך לשון ומעשה שלשתן שוין שכ' רבינו הנ"ל. ואם נאמר דהך מנחת כה"ג דמנחות דף ק"ח קאי אמנחת חביתין י"ל דלכך לא הביא במנחות דף נ"ט שם ראיה דבעי לבונה גבי מנחת כהנים משום דמנחת חביתים דוחה שבת וטומאה והוה דומיא דמנחת העומר משא"כ במנחת חינוך ושאר מנחת כהנים ועיין מנחות דף ע"ח ע"א ע"ש ברש"י ותוס' דלא דחי ובאמת רבינו בהל' כלי המקדש פ"ה הט"ז פסק דאין מנחת חינוך מעכב ועיין ביומא דף ה' ע"ב דאמר שם דמעכב עשירית האיפה וכן בירוש' שם אך זה היה רק אז בזמן המילואי' ועי' בתוספ' סנהדרין פ"ד דמבואר שם דלא מעכב ובתו"כ ובתוספ' חגיגה פ"ב דמבואר שם ג"כ דעבודתו כשרה. עכ"פ יש שם חטאת על חביתי כה"ג ושפיר יש ליישב הך דזבחים דף צ"ה ע"ב הנ"ל אף לשיטת רבינו ועיין בתוספ' דקרבנות פ"י גבי קדשים פסולים וברש"י זבחים דף צ"ב ע"ב גבי חטאת העוף ע"ש בד"ה יאכלנה ובמ"א אבאר זה. עכ"פ מוכח דהיכא דהחיוב הוא על הפעולה לא על הפועל אז אינו חייב רק אחת. וכן נ"מ לר"י דס"ל בפ"א דכאן מ"ג דאם שייר קלח אחד לבסוף אז חל שם פיאה גם על מה שהניח בתחילה אם אח"כ כילה זה אם נתבטל ע"י זה גם הפיאה מה שהניח בתחילה לדידי' דס"ל בחולין דף קמ"א דתעזוב מעיקרא משמע וכן לפי מה דמבואר בירוש' כאן פ"ב ה"ז דאם אמר מכאן אני נוטל פיאה תכף כשהתחיל לכלות פקע שם פיאה מן הקמה וחל על העומרים לר"י כה"ג מאי ועיין בתוס' סנהדרין דף ס"ד ע"ב גבי העביר כל זרעו ע"ש וכן יהי' נ"מ להך דתמורה דף ז' דמחייב ב' לאוין גבי הקטרת בעלי מומין משום מקצתו ומשום כולו והוה שם מחלוקת אם אחד עובר על שניהם ויהי' ג"כ נ"מ אם כל הבשר נאבד ולא נשאר רק כזית דשיעור הקטרה הוא בכך אם יהי' חייב שניהם ועיין תוס' ר"ה דף כ"ד ע"ב ד"ה לא דמוכח שם דאף אם אח"כ עשה גרע ע"ש וה"נ כן גבי כילה ויתבטל שם פיאה גם מהראשונה ועיין זבחים דף ק"ח ע"ב גבי העלה וחזר והעלה ע"ש. ולפי המבואר בירוש' הנ"ל מוכח דס"ל דכיון דקצר שיבולת אחת מן שיעור פיאה של קמה שוב צריך לקרות שם בעומרים ולא מצטרף הקמה עם העומרים לשיעור פיאה ועיין פסחים דף ע"ה ע"ב גבי מחצה גחלת ומחצה שלהבת וגיטין דף ט"ו ע"ב וב"ב דף ג' ע"ב או כולו בבנין כו' ומנחות דף ס"ג ע"ב גבי מחצה חלות ומחצה רקיקין ותוס' שם דף ל"ט ע"ב ד"ה וההוא גבי גדיל ופתיל ע"ש וכ"מ ועיין לקמן בפ"ו מ"ט גבי סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה דהוה מחלוקת אם מצטרפי אף לשיטת ר"ג כמבואר בירוש' שם ועיין סוטה דף מ"ה דמרבינן שכחת קמה מקרא ע"ש ובירוש' פ"ד דפיאה ה"ו ועיין ירוש' יומא פ"ה ה"ה דפר משיח ופר העדה הואיל וילפי מהדדי אם נתערבו די שיהא מתנה אחת משל שניהם ובזה יש ליישב מה דמבואר בזבחים דף ס"ה ע"א לאכול כחצי זית ולהקטיר כו' איך משכחת לה הא גבי עולת העוף ליכא אכילה וגבי חטאת העוף ליכא הקטרה ודוחק לומר דזה אתיא כר"א לעיל דף ל"ה ע"א אך ר"ל כך דמיירי בהנך שבאין ב' תחת אחד כמבואר שם דף צ' ע"א וכ"מ אז יש על שניהם שם קרבן אחד ומצטרפים יחד וכעין דמבואר בירוש' דיומא שם נתפגל זה נתפגל זה ועיין במעילה דף ז' ובירוש' קדושין פ"ב ה"ו וכן נ"ל דנ"מ גבי שאור ודבש אם מצטרפין ביחד להקטרה ועיין בירוש' נזיר פ"ו גבי זג וחרצן אם מצטרפין ביחד אף למ"ד דהוה בפ"ע אך שם יש קרא כמבואר שם דף ל"ח ע"א וע"ב ועיין בירוש' שבת פ"ז מה דמקשה למה קדשי מזבח מצטרפין וכן בירוש' נזיר פ"ו ה"א אם חצי זית יין וחצי זית משרה מצטרף ובזבחים דף ק"ט ע"א בתוס' גבי חמשה דברים דמצטרפין וכן נ"ל דזהו כונת הגמ' במנחות דף נ"ח ע"ב גבי המעלה משאור ומדבש ע"ג המזבח ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל כך אם העלה משניהם זית אם חייב על שניהם דזה יצטרף לזה וזה יצטרף לזה כעין הך דמעילה דף י"ז ע"ב גבי פיגול ונותר וכן למ"ד דלוקין על עירובו אם זה מיקרי עירוב כיון דשניהם אסורים להקריב ועיין בירוש' נזיר פ"ו סה"א דמשרה לא הוה רק איסור והיתר אבל יין מזוג כיון דשם יין על הכל אין בו שם משרה ועיין מנחות דף ע' ע"ב וכ"כ בזה. ועיין במה דס"ל לרבינו בהל' תמידין ומוספין פ"י ה"ז דאם עירה מים ליין בזמן ניסוך המים כשר שניהם אף דעי"ז יהי' מזוג וצ"ל משום דשניהם מצוה אחת לא פסל וכ"כ בזה בח"א בהל' שבת דרבינו ס"ל לחלק בין נסכים שעל גבי המזבח דהיינו ספלים ובין נסכים שעל היסוד עיין בהל' מעה"ק פ"ב ה"א וזהו דמדייק הגמ' בסוכה דף מ"ט ע"ב בשעה שמנסכין יין ע"ג המזבח דוקא דאז הוה בגדר שתיה ויש עליו שם קרבן ולא פסלינן בו מזוג וכן ס"ל גבי יין קוסס דאף דקי"ל דפסול לנסכים כמבואר ב"ב דף צ"ז ובירוש' פ"ח דסוטה מ"מ ע"ג המזבח אם נסכו יצא דהיינו לספלים כמבואר בתוספ' דב"ב פ"ו וא"ש הלשון וכן ס"ל לרבינו גבי המתנדבין לספלים כמבואר פט"ז מהל' מעה"ק הי"ד וצריך ג"כ מלח דהוה בגדר קרבן ולא כהך דמנחות דף כ"א דשם קאי איין של נסכים וכמבואר בדברי רבינו פרק ה' מהלכות איסורי מזבח הי"א ולכך ס"ל לרבינו בפיהמ"ש על הך דמנחות דף ע"ד ע"ב דזה מיקרי למזבח ולאפוקי ממ"ד מזלפו על האישים דאז ע"כ צריך טיפין דקין כמ"ש רש"י זבחים דף צ"א ע"ב וא"כ פקע ממנו שם הקטרה כמבואר במנחות דף ט"ז ע"ב וכ"כ בזה לעיל אך מהך דמנחות דף ק"ז ע"א לא משמע כן ומ"מ ס"ל לרבינו דאף דנסכי יין של נסכים הוא לשיתין מ"מ אם עירבו עם המנחה לא נפסל בכך וכמ"ש רבינו בפי"ב מהל' מעה"ק הי"ט דיכול לגבלו עם היין ולא הוה כמו חסר הנסכין וכעין דמבואר במנחות דף כ"ג ע"א גבי שמן דמ"מ קרב וע"ש בתוס' דף כ"ב ע"א וה"נ גבי יין כן. עכ"פ חזינן דמצטרפי וגבי תלוש ומחובר מבואר דלא מצטרפי להצילו משכחה ה"נ י"ל גבי פיאה כן דלא מצטרפי פיאת קמה לפיאת עומרין:

2 מנחות פתח ↗

וְרַב סָבַר: לְעוֹלָם פְּתִיל בָּעֵינַן, וְהָהוּא ״גְּדִילִים״ לְמִנְיָינָא הוּא דַּאֲתָא – גְּדִיל שְׁנַיִם, גְּדִילִים אַרְבָּעָה, עֲשֵׂה גְּדִיל וּפוֹתְלֵיהוּ מִתּוֹכוֹ.

3 וההוא גדילים למניינא. תימה מאי דוחקיה דרב למימר גדילים למניינא נימא דקרא בא לומר תרווייהו בעי גדיל ופתיל ויש לדחוק ולפרש דטעם דרבה בר בר חנה משום דדריש גדילים כמו מיעוט אחר מיעוט משום דכתיב בלשון רבים ואע"ג דליכא גדיל כלל וכי תימא אם כן פתיל דכתב רחמנא למה לי איצטריך דאי לא פתיל הוה פסלינן פתיל וגדיל בהדי הדדי קמשמע לן פתיל ורב סבר למניינא ולא למעט גדילים ותימה רבה בר בר חנה מניינא מנא ליה:

4 ופותליהו מתוכו. פירש בקונט' שחוט של כרך מן המניין ובלשון אחר פי' שיהא הפתיל דהיינו הענף משולשל למטה ויוצא מן הגדיל ותימה דהא נפקא לן מציצית לקמן מנחות דף מב. ובמתניתין פירשתי בע"א שכפלו כעין פתילה והיינו עייף להו מיעף דלקמן שם:

« תוספות על מנחות ל״ט ע״ב:ב׳ תוספות על מנחות ל״ט ע״ב:ה׳ »